עם פרוץ המלחמה בשנת 1914 נגמרה התקופה השלווה. תחת השלטון האוסטרי, שבוטשאטש הייתה חלק ממנו, היו היהודים שווי זכויות עם יתר העמים שחיו באיזור, הפולנים והאוקראינים. בוטשאטש הייתה עד המלחמה מרכז מסחרי גדול והיו בה יהודים עשירים רבים. היהודי העשיר ביותר היה ניסן פוהורילה. היו מספרים בבית, שבברכת הכוהנים בבית הכנסת הוא לא היה קם — הוא אמר שאין הוא צריך את ברכתו של יענקל הסנדלר העני שהיה כהן. העיר הייתה גם מרכז גדול של תלמידי חכמים ולמדנים. היא הייתה ידועה עד מלחמת העולם הראשונה בחסידיה הקיצוניים, ומולם המתנגדים האשכנזים והקנאים. באותה תקופה כבר הייתה בעיר תנועה ציונית והרבה אנשי השכלה. היו מספרים שבקלויז הישן שנחרב במלחמת העולם הראשונה היו עשרות בעלי סמיכות להוראה. אימא שלי הייתה מספרת שאחד מהדמויות הבולטות בעולם החסידות, ר' הרשל אברדם, יהודי עשיר וחסיד קנאי, גירש פעם את הדוד פייבל שטרנברג מהקלויז, בגלל שראה אצלו עיתון. אחרי המלחמה אותו הרשל אברדם, שברח לווינה, פגש שם את הדוד פייבל וביקש ממנו סליחה.
גם עולם העסקים קרס בזמן המלחמה. עסקי הסבתא הגדולה חוסלו והמשפחה התחילה לסחור בסחורות עבור החיילים בצבא האוסטרי. בוטשאטש עברה כמה פעמים מידי האוסטרים לידי הרוסים ובחזרה. כשעמדו הרוסים לכבוש את העיר ב־1915 ברחו הסבא והסבתא עם ילדיהם לצ'כיה. בבית נשארה הסבתא בלצ'י ובתה מרים עם ילדיה, שעברו מהכפר לגור עם הסבתא. בעלה של מרים גויס לצבא האוסטרי ושירת ברומניה. כאשר הגיעה המשפחה לצ'כיה גויס הסבא פרץ לצבא. הנסיעה לצ'כיה הייתה בקרונות פתוחים עמוסים שקי תבואה. בשק החפצים של הסבא היו, נוסף לטלית ותפילין, גם גמרא וספרי קודש אחרים. כאשר היה עומד במסדר היה לו תמיד ספר ביד והקצין, שגם הוא היה יהודי, היה אומר לו: ר' פרץ, תמשיך להגיד תהילים. הסבתא רחל הייתה נוסעת אליו להביא לו חבילות מזון. היא גם הצליחה לסדר לו חופשה ארוכה, כאילו לעבוד בקציר התבואה. לפני גיוסו דאג הסבא שיהודי תלמיד חכם ילמד עם הדוד משה, שהיה אז נער צעיר, והסבא לא רצה שיתבטל מלימודים. בצ'כיה המשפחה גרה בעיר רופרסדוף. אימא שלי הייתה מלאת סיפורים על המקום. היא הייתה מספרת, בין היתר, שהיה מחסור גדול במצרכי מזון, ובכל זאת הסבתא הייתה משיגה מצרכים, ובעיקר לשבת. באותה עיר גם הייתה קהילה יהודית מקומית, והרב של העיר אמר לסבא שזו קהילה משומדת. את הרב של העיר, הופמן, פגש הדוד משה בארץ — הוא הספיק לברוח בזמן.
משפחת הלד נשארה בצ'כיה כל זמן שהרוסים שלטו במזרח פולין. כאשר נסוגו הרוסים והאוסטרים חזרו לבוטשאטש חזרה המשפחה הביתה. הדוד משה היה מספר שכאשר נכנס הביתה הסבתא הגדולה, אחרי שנישקה אותו, נתנה לו פרוסת לחם גדולה מרוחה בהרבה חמאה. הסבא נשאר לשרת בצבא והסבתא רחל הייתה משאירה את הילדים עם הסבתא בלצ'י ונוסעת למקום שירותו של הסבא.
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה כידוע בשנת 1918 ואולם במזרח פולין היא נמשכה עד שנת 1920. עם התפרקותה של האימפריה האוסטרית נוסדה פולין העצמאית ובמקביל קמה גם מדינה אוקראינית, כאשר שתי המדינות נלחמות זו בזו. בוטשאטש הייתה עוברת מיד ליד וחלק מהזמן היא הייתה תחת שלטון אוקראיני. גם בין השלטון החדש שקם ברוסיה לאחר המהפכה הקומוניסטית ובין פולין, פרצה מלחמה ובוטשאטש נכבשה ע״י הרוסים. בין הזמנים האלה גם פלשו כנופיות פטלורה שפתחו ברדיפת היהודים. רק ב־1920 התייצב השלטון, כאשר פולין כבשה את מזרח גליציה והמלחמות פסקו.
באותה שנה גם נולדה הבת הצעירה למשפחת הלד, סושע. אימא הייתה מספרת שאחד מבני המשפחה החזיק אותה על הידיים. כאשר עמד והסתכל דרך החלון, חייל מצבא פטלורה ראה אותם וירה לתוך החלון, אך למרבה המזל הוא לא פגע.
עם.גמר המלחמה היה צורך להתחיל הכל מחדש. העסקים שבהם עסקה המשפחה עד המלחמה היו מחוסלים. משפחות רבות שברחו בזמן המלחמה, בעיקר לווינה, לא חזרו יותר העירה. בין אלה היה גם הדוד פייבל שטרנברג. הוא נשאר בווינה, נשא שם אישה ובנה משפחה.
מרדכי הלפרן, מתוך משפחה ועיר בפריחתן ובחורבנן