כאשר אני בא לספר על משפחתנו אני מספר את מה שאני זוכר מהבית שם בתקופה שלי, סיפורים שהייתי שומע בבית בבוטשאטש, שאימי הייתה מספרת בשיחותי איתה על הבית שם ועל המשפחה (השיחות האלה לא פסקו כל עוד היא הייתה בחיים), ומה ששמעתי משיחות עם אנשים בני עירנו שנשארו בחיים אחרי השואה.
את הסיפור אני מתחיל ממה שסיפרה אימי לאה. אחת הסבתות הקדומות שלנו, אין אני יודע באיזה דור או באיזו תקופה, ששמה היה שרה, באה לבית אחותה לאה. היא אמרה לה בכעס שמסתובב לה בבית בחור עם זקן, באידיש "א בוחר מיט א בורד", כלומר יש לה בן שצמח לו כבר זקן.
ללאה אחותה הייתה בת, כנראה באותו גיל או יותר צעירה, ולכן החליטו האחיות לעשות שידוך. הבן של אותו שידוך (ואולי הנכד) היה הסבא הגדול אברהם נתן. אברהם נתן נשא לאישה בת מאחת המשפחות בעיר שהייתה הסבתא הגדולה שלנו שרה, כל השרות במשפחת הלד נקראו על שמה. הסבא אברהם נתן היה שוחט בעיר והיו מספרים שידע את כל התלמוד בעל פה. בימי זקנתו, כאשר איבד את ראייתו, היה יושב ולומד מתוך הזיכרון. באחד הימים לפני תשעה באב, כאשר אסור לאכול בשר, הוא אמר לסבתא שהיא יכולה לבשל בשר לצהריים, שכן הוא סיים מסכת בתלמוד, כמובן מהזיכרון את השחיטה הוא הפסיק כאשר חשש שהיד רועדת אצלו.
ש.י. עגנון היה מספר על הסבא אברהם נתן. (שמעתי את הסיפור מפיו באסיפת בני עירנו בבית הסופר בתל־אביב, שבה סיפר על מקור השם הלד (הדבר מופיע גם בספרו ״עיר ומלואה״, דף 521). לפי הסיפור היה אחד מהסבים הקדומים גיבור חיל גדול והיה משרת בחיל המשמר של הקיסר האוסטרי. שם קיבל את השם הלד (בגרמנית פירוש המילה הלד - גיבור). היו גם מספרים שאביו של אברהם נתן היה בראיון אצל הקיסר בווינה וכאשר חזר הוא סיפר על הפלא שראה שם: בווינה עולה ביצה שלושה גרושים ובבוטשאטש רק חצי גרוש, ובכל זאת אוכלים בווינה ביצים.
הסבתא הגדולה שרה נפטרה שנים רבות לפני הסבא אברהם נתן והוא היה הרבה שנים אלמן. הוא היה חי אצל בתו בכפר, וכמה שנים לפני מותו עבר לגור בעיר בנימוק שאחרי מותו הוא לא רוצה שיטלטלו אותו בעגלה מהכפר לבית העלמין. לסבא הגדול אברהם נתן ואשתו שרה נולדו שלושה ילדים, שני בנים ובת. הבן הגדול קלמן הלך בדרכי אביו והיה לשוחט. אחיו, שהוא הסבא שלנו פרץ, היה מספר שהוא היה למדן גדול. אימי הייתה מספרת ששני האחים היו מאוד דומים אחד לשני. לקלמן נולדו תשעה ילדים. מאשתו הראשונה שנפטרה ארבעה, שלושה בנים ובת. הבן הבכור מנדל הלד והבת ציפה היגרו לארצות הברית עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. שני הבנים הנוספים, שהיו תאומים, לייב וישראל, נשארו בבוטשאטש. מאשתו השנייה נולדו לו חמישה ילדים, הבן יוסף והבנות ציפורה, חנה, אטקה ושרה. יוסף, ציפורה וחנה עלו לארץ, אטקה שהייתה קומוניסטית גרה בלבוב ושרה נשארה בבוטשאטש ונספתה באחת האקציות. קלמן עצמו נפטר בזמן מלחמת העולם הראשונה ממחלת הטיפוס, כאשר הוא ובני משפחתו היו פליטים באוסטריה.
הבת של אברהם נתן, פריידה, נישאה לאברך מרדכי רפפורט ממשפחה חסידית מפורסמת. אחד מבני משפחת רפפורט היה הגבאי אצל הרבי מטשורטקוב. מרדכי רפפורט היה שוחט והם גרו בכפר גדול בשם טרבוחוביץ ליד העיר בוטשאטש. אגב, אני נקרא על שמו. למרדכי רפפורט ואשתו פריידה נולדו חמישה ילדים, שלושה מהם אני זוכר, הבן בן־ציון והבנות שרה ובלומה. גם מרדכי רפפורט וגם אשתו פריידה מתו כאשר היו אנשים צעירים ופרנסת הילדים נפלה ברובה על כתפי הסבא פרץ.
בן הזקונים של אברהם נתן ואשתו היה הסבא שלנו פרץ, שאת סיפורו אספר בהמשך.
מרדכי הלפרן, מתוך משפחה ועיר בפריחתן ובחורבנן