חילוף צרה בצרה - ש"י עגנון
יש אומרים ביטשאטש לא פגעה בה פורענות של חמיל, אדרבא ביטשאטש עמדה בפני חילותיו של חמיל והניסה את הפוחזים מנוסת חרפה, עד שברחו כולם מביטשאטש בחרפה וכלימה, על כן הייתה ביטשאטש עיר מפלט לפליטת צאן ההריגה משאר כמה מקומות, שנמלטו על נפשם מפני חרב המציק ומצאו בה מעוז ומחסה בין אחיהם שבביטשאטש, שקיבלו אותם באהבה ונהגו בהם אחווה לא לגבי לחם ושמלה בלבד אלא לכל דבר שבעדה.
בתוך שארית הפליטה שמצאו מעוז ומחסה בביטשאטש מוצאים אנו את שרידי ק"ק שארי גרוד (*), שהייתה קהלה מפוארת בתורה ובעשירות. שלוש מאות בעלי בתים היו בשארי גרוד, שהיו מקיימים את התורה מתוך עושר, כולם נהרגו במיתות משונות והנשארים מאנשי קהל קודש שארי גרוד נמלטו על נפשם לביטשאטש ואת רבם הגאון ר, יעקב אליהו קיבלה עדת ביטשאטש לרב באותה השנה שנת ת"ח. ואף כותבי הדורות מזכירים את ביטשאטש בין ששת המקומות שעמדו בפני הפוחזים, שששה מקומות נלחמו בגבורה עם הפוחזים ומששת המקומות ביטשאטש היא, לה שם במלחמה, היא הניסה את הפוחזים בחרפה גדולה. אבל דבר ורעב כבד פקדו את כל הערים האלה, מפני הדבר והרעב מתו אלפים ורבבות יהודים.
אם כן מהו שאומרים בגזירת ת"ח נחרבה ביטשאטש? אלא צרה בצרה נחלפה להם, צרת עשו בצרת ישמעאל. אתה מוצא דור אחד אחר גזירת חמיל עלה עליה התוגר ושרף את העיר והרג ולא חמל. מי שהספיק להימלט אל המבצר נשאר חי, מי שלא הספיק להימלט אל המבצר שחטוהו התורכים כאילים וכבשים וגווייתם מצאה את קברה בבטן חיות השדה ועוף השמים. ומפני שצרת עשו תדירה וצרת ישמעאל צרה חולפת תלו חורבן ביטשאטש במעשה חמיל.
בחמלת ה, על עירנו עמדה על נפשה אף בפורענות התוגר. ברם זכור סובייסקי מלך פולין לטוב וכל חילותיו עמו שבאו והבריחו את התורכים מן העיר ומכל סביבותיה. לא השאירו סוס תורכי בביטשאטש ובסביבותיה. לא הספיקה ביטשאטש לחבוש את פצעיה עד שחזר התוגר וכבש את העיר והחריב אותה. לא הניח בית בביטשאטש שלא החריב. ברם זכור סובייסקי מלך פולין לטוב ועמו כל גיבורי החיל שבאו לעזרת ביטשאטש ומילטו את העיר בגבורתם והשיבו את התורכים אחור. אחד מהם לא נותר. עד שלא נחרבה ביטשאטש באחרונה בגזירת השיקוץ המשומם היו שואבים מים שלנו למצות של פסח מן הבאר ששתה סובייסקי ממימיה בצאתו לישע ביטשאטש, היא הבאר שקוראים לה באר המלך.
מחמת המלחמות ומחמת שאר כל מיני פורעניות שבאו בעקבן של המלחמות נתדלדלה ביטשאטש ונתדלדלו היהודים שבה. לא נשאר להם בלתי אם גוויותיהם.
בחמלת ה' על עירנו ננערה מחורבנה והחליפה כוח. ואף היהודים שבה חזרו קמעה קמעה למעמדם. עמדו ובנו להם בתים ובראשם את בית הכנסת הגדול. סמוך לנהר סטריפא בנו את בית הכנסת הגדול, ששינו אותו הקטולים לבית יראתם. הוא שבלילי תשעה באב כותל אחד שעדיין הוא בזיוו כבימים שהיה הבית קודש לה' אלוקי ישראל מוריד דמעות. אף הסטריפא שינו את ערוץ מימיו. אימתי שינו את ערוץ מימי הסטריפא? מתקבל על הדעת שבזמן שהתקינו גשר על הסטריפא שינו את ערוץ מימי הסטריפא.
ראה נתתי לפניך שני דברים המכחישים זה את זה. איזה מהם אמת? ה' אלוקינו אמת הוא יודע את האמת.
עוד דברים רבים, שכל דבר ודבר אמת לעצמו, מרבים העם לספר, ובייחוד על בית הכנסת הגדול שבעירנו, שלא נתקיימה ביטשאטש אלא בזכות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבה, שהתפללו בהם ולמדו בהם תורה. תדע לך שהוא כן, שהרי כל זמן שהיו מלאים הייתה העיר מלאה, משהתחילו מתרוקנים התחילה היא מתרוקנת עד שפסקו יושביה, שהכול מדוד ושקול ומעויין ומאומת לפי התורה ולומדיה.
(*) כיום נקראת שרהורוד (ברוסית ואוקראינית: Шаргород, בפולנית: Szarogród ביידיש: שריגרוד)
ש"י עגנון
