רצוני שאמי, ברטה ברנדס מבוצ'אץ' , (שם נישואים לאחר המלחמה ברטה שניידר –נישאה בקפריסין) תיזכר באתר של יוצאי בוצ'אץ'.
ככל שהשנים עוברות אינני יכול לשכוח את מה שעברנו בשואה ובעיקר על אימי שאיבדה את בעלה (אבי) , ונשארה עם שני ילדים.
אימי נולדה בשנת 1910 ושאני יושב וחושב וראיתי שהסבל עבר בירושה. לפי החישוב של תאריכי הלידה של אימי ושלי, כשהגרמנים נכנסו לבוצ'אץ' אני הייתי בן 6 בערך , אז לפי זה אמי הייתה בערך בגיל זה גם היא במלחמת העולם הראשונה,. כך שהיא חייתה בשתי מלחמות עולם,
אישה למודת סבל ולא ראתה אושר בחייה. בתחילת שנות ה30 התחתנה עם אבי, אברהם ברנדס, אחרי שנולדנו אני ואחי, אחרי כמה שנים, פרצה המלחמה הנוראה ומבחינת היהודים – השואה. אחרי כמה אקציות בעיר (וסיפרתי במקום אחר כיצד אבי ניצל מאקציה) , היה אבי ביחד עם אחי רוב המלחמה בכפרים. אבי היה תופר פרוות לאיכרים ואחי היה איתו. בין אקציה לאקציה אמי ואני היינו בשדות וביערות ובכפרים. כשחזרנו העירה ריכזו את כל היהודים ברובע אחד , גטו פתוח. באחד הלילות שמענו המון יריות ואני הייתי חולה עם חום. אימא מיד קמה ואמרה לי בוא מהר ננסה לברוח. אני התחננתי לאימא , אמרתי לה תשאירי אותי ותברחי, ואז היא סחבה אותי על הגב , היה חורף והנהר היה קפוא. כבר סיפרתי רבות על מה שעברנו גם בספר. לכן אספר רק מה אימי עברה מאז שהגענו ארצה.
בקפריסין כל הזמן חייתה עם דאגות וסבל, הודיעו להם חדשות מהארץ ואמי ידעה שאני ואחי נמצאים בקיבוצים. אני הייתי בשער הגולן והודיעו להם שהסורים כבשו את הקיבוץ, וזה הזקין אותה מאוד כי שוב הייתה רחוקה מהילדים. אחר כך בארץ הייתה תקופת צנע , אמי גרה בתל חנן ושוב היה מצב קשה , שוב דאגה לילדים. אני ואחי עזבנו את הקיבוצים ואימא דאגה לראות אותנו בתחילת הדרך בלי כסף ובלי דירה. היה קצת טוב שאני הצלחתי לקנות דירת חדר וחצי ואחי קנה בכפר אתא, ונולדו לנו ילדים אז סוף סוף הייתה קצת מאושרת.
גם לאמי נולדה בת מהנישואים השניים. אך שוב התאכזר אליה הגורל , ביום שישי בלכתה בצידי הדרך לקנות ברז לכיור, לפתע הגיח קומנדקר צבאי ודרס אותה במקום. לכן היום כל דבר טוב שקורה לי , אם זה טיול או אירוע, אני חושב וכואב לי הלב שהאימא לא זכתה לראות סוף סוף הילדים מסודרים ולא חסר להם כלום , כואב לי הלב שלא זכתה לראות את בתה מתחתנת , ושלא זכתה לראות את הנכדים שלה ושהיא מסודרת וטוב לה ולא חסר לה כלום. זה כל כך קשה אישה שעברה כל כך הרבה, הצליחה לשרוד את המלחמה ולשמור על שני ילדיה ואז בא האסון הזה והיא הייתה בת 50, הייתה בריאה וחזקה למרות מה שעברה והייתה יכולה להיות מאושרת וקצת ליהנות מהחיים, היינו יכולים לתת לה קצת נחת ופינוקים. וזה חבל כי נשארנו עם כאב עמוק ועצוב לעד.
כתבתי את כל זה כי מגיע לה להופיע באתר של יוצאי בוצ'אץ' (אם כי קצת באיחור). אולי עוד מישהו מהדור הקודם יזכור אותה. אני זוכר שעוד הייתי בקיבוץ בשנות ה50 היא סיפרה לי שהייתה פעמיים באזכרה ביום השואה שזה עוד התקיים בבית הסופר. יהיה זכרה ברוך, אימא קדושה. ישראל
מאת ישראל מונצ'ר (ברנדס, שם משפחה של אבי אברהם ברנדס ) ניצול שואה מבוצ'אץ'.