כשלושה ק״מ מהעיר היה הכפר הגדול ביותר באיזור טריביחוביץ. באותו כפר הייתה גם
אחוזה גדולה שהייתה שייכת לאציל פולני שהסבתא שלנו רחל ניהלה איתו עסקים. באותו כפר
גרו הרבה משפחות יהודיות. לאחר מכן עברו חלק מהן לגור בעיר בגלל קשיי פרנסה בכפר.
באותו כפר גרו אחותו של סבא פרץ, פריידה ובעלה מוטל שוחט ומשפחתם. בבית שבו גרו היה
גם בית הכנסת היחיד בכפר. מוטל שוחט היה גם מוהל וגם כלי הקודש היחיד בכפר. היו להם
כמה ילדים ואני זוכר שלושה מהם כאשר היו כבר אנשים צעירים. הבן בן־ציון רפפורט,
שהיה כבר נשוי, ושתי בנות, שרה'לה ובלומה. שרה׳לה הייתה באה כמעט כל שבת לבית הסבא
מהכפר. לאחר מותם של ההורים, קודם האב ולאחר שנתיים הדודה פריידה, פרנסתם של הילדים
נהפכה לקשה ביותר ובחלקו הגדול המפרנס היה הסבא פרץ. ביום חמישי בשבוע היה מגיע
מישהו מהכפר עם רשימת המצרכים הדרושים והסבא היה חותם על הרשימה ומשלם את החשבון
בחנות.
אמא שלי הייתה תמיד מספרת על הדודה פריידה שהייתה דומה מאוד לסבא פרץ. כאשר נפטרה
היא הייתה עדיין אישה צעירה. הסבא מרוב צער על מותה התחיל להלבין. כפי שכבר כתבתי
קודם נרצח בן־ציון רפפורט ע״י האוקראינים בימים הראשונים של הכיבוש הגרמני. סופה של
שרה׳לה היה בתחילת 1942. באחד-הימים הגיע שליח מהכפר והודיע אצלנו במשפחה ששרה׳לה
חולה מאוד. באותה תקופה היה מסוכן מאוד ליהודי לנסוע לכפר. אימא שלי, על אף זאת,
שכרה עגלה, לקחה איתה קרובת משפחה, מליה ורנר, ונסעו שתיהן עם העגלון בעל העגלה
לכפר. בהגיען לשם ראו שהיא במצב קשה מאוד - כנראה ממחלת הטיפוס. הן השכיבו אותה
בעגלה והביאו אותה לבית החולים היהודי. כיומיים לאחר מכן היא נפטרה. אני רואה אותה
עד היום לפני עיניי, בחורה צעירה ויפה.
האחות השנייה, בלומה, נספתה באחת האקציות. בכך בא הקץ על משפחת רפפורט, וגם יהודי
הכפר לא שרדו ברובם.
מרדכי הלפרן, מתוך משפחה ועיר בפריחתן ובחורבנן