לתורה ולתפילה - ש"י עגנון
במקומות אלו קבעו עצמם רוב בתי תפילה שבעיר. קבעו עצמם, פשוטו כמשמעו. מעצמם מאיליהם.
מעצמם מאיליהם כיצד? לאחר ששקטו קצת המהומות של גזירת שנת ת"ח התחיל העולם חוזר קצת לסידורו, חזרו מקצת משרידי חרבו של חמיל למקומותיהם ולעריהם. באו שארית אנשי ביטשאטש לביטשאטש. מצאו את העיר חרבה ושממה ובתיהם מקצתם חרבים ומקצתם תפוסים בידי גויים. ובתי כנסיות ובתי מדרשות נתלשו ונחרשו ולא ניכר מקומם היכן היה. קשה מכולם בית הכנסת הגדול ששינו לשם בית יראה שלהם. הוא שבלילי תשעה באב כתליו מורידים דמעות.
יצאה כל העיר לבקש לה מקום לבנות בית לתפילה. הפריחה הרוח יריעה של ספר תורה משיירי ספרי התורה שקרעו האויבים. ויש אומרים מן השמים נפלה. לא הספיקו להגביהה עד שהתחילה מתגלגלת והולכת עד שנחה במקום שנחה, וידעו שהוא המקום שנבחר לקדושת מקום קדוש. ומאת ה׳ הייתה זאת, שעירנו כמו שידעתם רובה ככולה עשויה הרים וגבעות ואין לך מקום חוץ ממקום זה שאין רואים משם צלב או פסל. הוא שברוב בתי כנסיות שבעירנו מתפללים צפונית מזרחית, כדי שלא להתפלל כנגד בתי יראתם, מה שאין כן בבית מדרשנו וכן בית הכנסת הגדול שנבנה אחר כך שמתפללים כנגד ירושלים.
נתנו לבעל העיר את מחיר הקרקע ועוד קנו ממנו קרקע למרחץ. ויש אומרים במתנה נתן להם את הקרקע, כדי שישבו בעירו וימצאו קורת רוח מישיבתם, שמקובל היה מאבותיו ואבותיו מאבותיהם עד לזקנים הראשונים שהיו בפולין שכל מקום שיש בו יהודים יש בו חיים. לכך נתן להם קרקע ולא ביקש עליה שכר, כדי שיחיו על אדמתו וחיתה העיר בגללם.
עמדו וקידשו את המקום בדברי תורה ובגביית מעות לקניין עצים ואבנים לצורך הבניין. גבו מכל אחד ואחד, אם עשיר ואם עני, שתהא יד כל אדם שווה בבית התפילה. פתחו כולם את ידיהם ונתנו, עשירים בעשרם ועניים בעניים.
הסמיכו עשייה לדיבור ופינו את הקוצים ואת הברקנים וסיקלו את האבנים ואת ערימות העפר. הביאו בעלי מלאכה ובאו בכליהם לחפור ולבנות. וכל אדם, אחד בחורים ואחד זקנים, אחד קטנים ואחד גדולים, עזרו את עושי המלאכה. ולא באו במחלוקת זה על זה ולא נשמעה גערה כל הימים. והמקום היה בעוזרם שלא נשבתה המלאכה לא על ידי גויים ולא על ידי עצמות מת, שעידנו כל מקום שחופרים בו מוצאים עצמות הרוגי המלחמות ומתי העיפוש. לא יצאו שנים עשר חודש עד שנבנה בית מדרשנו.
קיבלו עליהם ועל בניהם שלא ישתמשו בו לצורך הדיוט, אלא לצורך גבוה, ולא ישנו ממנהגי התפילה ולא בשום מנהג שנהגו אבותינו, ולא ידברו דברים של חוץ לא בשעת התפילה ולא בקריאת התורה. וכל אדם אפילו טרוד בעסקיו ישתדל לקבוע עתים לתורה. כן יעשו עד ביאת הגואל. זה בית מדרשנו הישן חדות מעוזה של התורה.
הכניסו ספר וארון ותיבה ושולחן וקבעו את הארון ואת התיבה בקיר המזרח כנגד ירושלים, שאין רואים משם שום פסל או צלב.
ש"י עגנון
