המעורר היהודי
(דער יודישער ווערקער)

"דער יודישער ווערקער" הופיע תחילה בסטניסלב ואחר כך בבוצ'אץ' בשנת 1905. להלן קורספונדנציות על חיי העיר בימים ההם, שנדפסו בעיתון זה ותורגמו לעברית.


 

 

סטאניסלאו, ג' כסלו תרס"ו (1905)

גיליון 10

חבורת ציון בוטשאטש

בוטשאטש יום א' לחודש כסלו

כאן בעיר בוטשאטש הספידו ביום שני זה את חללי הפרעות שברוסיה בבית-הכנסת הגדול. בית-הכנסת היה מלא מפה לפה אנשים ונשים כחמשת אלפים ותשע מאות במספר. רושם גדול עשה נאומו של ד"ר שור, נשיא המחוז של סטניסלאו. כל בני העיר צמו, קראו "ויחל" וחזן הקהילה התפלל "שלש עשרה מידות", "אל מלא רחמים" ו"אב-הרחמים".

בפעם השנייה דיבר הא' ד"ר שור בבית האגודה "ציון" בנוכחותם של כל החברים. נשיא העיר הא' אביש שטערן וראש-האזרחים הא' ברנהארד שטערן.

אגודת ציון אספה בין חבריה שלש מאות ושבעים כתרים, וליד מבוא בית-הכנסת חמש מאות וחמישים כתרים לטובת היתומים והאלמנות.

תודתנו נתונה לאדון ד"ר שור על עמלו לטובת הכלל.

בברכת ציון "חבורת ציון"

*

סטאניסלאו, כ"ב טבת, תרס"ו (1906)

גיליון 17

בוטשאטש, יום א', עשרה בטבת (ב-17 בינואר) התקיימה כאן אסיפת-עם רבת המונים לשם הכרה בלאום היהודי. האסיפה נערכה על ידי ועד, שנוסד לתכלית זו. מורכב מכל שדרות העם. באסיפה דיבר הא' יצחק וועבער, המגיד מקולומעא. האסיפה התקיימה על יסוד סעיף 2, משום ששר-המחוז לא רצה לתת רשות לאסיפה פומבית וגם בזה הוכיח שהוא מתייחס אלינו כאל יהודים, סימן שהוא רוחש אהדה לרעיוננו.

אברהם הורן

*

סטאניסלאו, ט"ו בסיון, תרס"ו (1906)

גיליון 29

איש אציל אמתי, לא רק מלידה, אלא גם על ידי מעשיו הטובים ורעיונותיו ורגשי לבבו העדינים והכנים, עדווארד ריטר פ' גניעוואש אלעקסאב, מת בווינא.

אנו היהודים איבדנו במותו אבידה גדולה. הוא היה אוהב ישראל גדול ולוחם אמיץ נגד האנטישמים.

כשעמד הברון הירש לייסד בגליציה מוסד שהשקיע בו הון של מיליונים פנה אל ראש-הסקציה פ' גניעוואש, והוא שיעץ לו לייסד רשת של בתי-ספר עממיים בגליציה ובבוקובינה. והוא גם שיתף פעולה אתו בתור קוראטור וסגן-נשיא. בכל כוחותיו נלחם לאמנציפציה של יהודי גליציה.

על המיטה שלו הניחו הצירים היהודים זר עם הכתובת: "ללוחם האמיץ למען שווי-זכויותיהם של היהודים, צירי יהודי גליציה".

גם קהילת בוטשאטש שלחה נציגות כבוד, בהנהלתו של ראש העיר א' ברנהארד שטערן, שהניח בשם עיר בוטשאטש זר עם הכתובת: "לאזרח-הכבוד של עיר בוטשאטש, לזכר זכויותיו הגדולות לטובת העיר בוטשאטש".

הקוראטוריון של מוסד בארון הירש נתן הוראה לכל בתי-הספר שלו שייערכו תפילות-אבל לזכר האדם הנאצל.

"עצלות היא אם כל הפגעים הרעים", דבר זה נראה בעליל. האוכלוסייה היהודית של העיר בוטשאטש מהווה יותר משישים אחוז של תושבי העיר. בבתי-הספר של העיר מלמדים ארבעים שניים מורים – ואף על פי כן כמעט שאין ביניהם מורה יהודי. והלא בעיר ישנן כמה בחורות יהודיות שגמרו את חוק-לימודיהן כמורות, ובכל זאת אין משרת-מורה ניתנת להן בבתי-הספר שבעיר. ואם יש שממנים אותן למורות, אזי שולחים אותן להורות באיזה כפר נידח, בישובים קטנים, ששכרן יוצר בהפסדן. המשכורת הזעומה שהן מקבלות, אינה מספיקה להן אפילו לכסות את ההוצאות הנחוצות ביותר. אילו קיבלו משרות בעיר גופה, היו יכולות להתקיים כשהן סמוכות על שולחן הוריהן.

ואין איש אשם בכך כי-אם רשלנותם של אחינו, אזרחי העיר, שאינם עומדים על זכויותיהם. הנהלת העיר – שכמה יהודים תופסים בה מקום – לא הייתה מתנגדת לדבר. ואולם, לדאבוננו, הרי כל יהודי בוטשאטשי עולם בפני עצמו הוא ואין ענייני הכלל מעניינים אותו. ניתן לאמור: אם יהודי גליציה בכלל ינומו שנתם, הרי יהודי בוטשאטש ישנים כהלכה ונוחרים בקול... ואחוזי תרדמה הם מחמיצים כל דבר הנוגע לטובת עם ישראל, ואפילו כשהוא נוגע לטובת אחיהם הם.

במה אפשר לעורר את יהודי בוטשאטש משנתם איני יודע.

ומי שרואה את חנויות מי-סודה המרובות, הקיימות בעיר, יכול היה לחשוב כי אנשי העיר אנשים נלהבים הם, עד שהם מוכרחים לצנן עצמם על ידי שתיית מים קרים, אבל, העובדות של אדישותם וקרירותם של אחינו בני ישראל בעיר זו, סותרים את ההשערה הזאת. ומי יודע אם לא השתייה המרובה של מי-סודה היא שגרמה לקיפאונם.

*

סטאניסלאו, ו' בתמוז, תרס"ו (1906)

גיליון 32

בוטשאטש. ביום ראשון זה ערכה אגודת "ציון" של בוטשאטש אזכרה להרוגי ביאליסטוק בבית הכנסת הגדול. החזן והמקהלה שלו התפלל "אל מלא רחמים" ושר "אב הרחמים" והמלומד היהודי המפורסם ד"ר רוקח הספיד את החללים.
בדבריו החמים והנוגעים ללב הזיל דמעות מעיני השומעים. בית הכנסת היה מלא אנשים נשים וטף, וכן גם נכחו באסיפת האבל כל חברי הנשיאות ונשיא-הקהילה הר' ר' אביש שטערן נ"י, וכמו כן ראש-האזרחים היהודי הא' ברנהארד שטערן נ"ר.

חבורת "ציון"

*

בוטשאטש ג' אלול תרס"ו (1906)

גיליון 40

תחיית המתים

(מכתב מבוטשאטש)

הציר שלנו ד"ר נתן זיינפלד השמיע סוף סוף את קולו. עד עכשיו אחז בכלל: סייג לחכמה שתיקה. עתה, לפני הבחירות, התיישב בדבר, בחפצו לכל הפחות "לברור לעצמו מיתה יפה".
הוא – אך "נמציא מנוחה למתים", אין אנו רוצים להרהר אחריו, איך התנהג עד עתה, אך עכשיו הלא עשה "מעשה" שמגיע לו בעדו יישר-כוח.

כידוע רימה אותנו המועדון הפולני, הוא הבטיח ליהודים שמונה מנדאטים. והנה בשעת חלוקת המחוז נתברר שהפולנים לעגו לנו. רק חמשה מנדאטים בטוחים לנו ושלשה מהם מוטלים בספק. את בוטשאטש צרפו לטאלומאטש, סניאטין, זאלישצ'יקי ולשלוש עיריות ארציות. כעת אין כל ספק שלא ייבחר כאן שום יהודי. ולא ייפלא בעיני שיהודי בוטשאטש שותקים. הלוא הם עוברים בשתיקה גם על עניינים אחרים.

ועוד פחות מכך אתפלא על ציוני בוטשאטש. בזה שהרחיקו את המזכיר העברי מתוך האגודה, משום שמחה על הפוליטיקה הפולנית של היהודים, הוכיחו שהם מדינאים.... ואילו את יהודי זאלשצ'יקי וסניאטין איני מבין, מה טעם אינם עורכים אסיפת מחאה נגד צירוף שלוש העיריות הארציות.

וד"ר זיינפלד שלנו פנה, אפוא, במכתב אל קהילת לבוב והוא מציע לכנסת כינוס של הקהילות כדי להתייעץ. מה לעשות כנגד הגזירה החדשה מצד אחינו הפולני.

קהילת לבוב קיבלה את ההצעה, והיא עומדת לכנס "יום קהילות" של גליציה במחצית השנייה של חודש ספטמבר. ליום-הקהילות יוזמנו כל קהילות היהודים מבלי יוצא מן הכלל. זולת זאת – גם כל הצירים היהודיים של הפרלמנט ושל בית הנבחרים הארצי שבגליציה. נחיה ונראה.
אני הנני אמנם מקטני האמונה, אך לעת עתה נעמוד מן הצד ונראה אך ייפול דבר.

בעל-בית מבוטשאטש.

(באותו גיליון)
להקת התאטרון "איצטרובל" שוהה כעת בבוטשאטש. במלון "עבער" הקימה את היכל-המוזות שלה ונותנת שם שורה של הצגות. משחקים שם את המחזות הידועים: כל נדרי, גבריאל, אישה רעה, עקידת יצחק וכו'. ללהקת אצטרובל יצאו מוניטין. היא מחזיקה בקרבה תמיד אי-אלו כוחות הגונים. בגיליון הבא נרחיב על כך את הדיבור. לפי שעה נסתפק במלים אחדות. על "כל נדרי" כבר כתבנו לפני כמה שבועות. ציינו אז כי מחבר המחזה י. שארקאנסקי אינו המשורר הראוי לתאר את טרגדיית האנוסים. ואולם מתוך חוש נאמן הצליח לבחור בחומר טוב, ואנו מקבלים את מתנתו באהבה. הלהקה שיחקה את המחזה בכישרון. הא' ליבגולד הצעיר כראש האינקוויזיטורים וה' אוריך כבארטעלא והגב' שטייף כאלווירה. כן גם מר אדלר כבנדיקטוס מילאו את תפקידיהם בהבנה וברגש רב. הצופים נתרתקו כולם ובהקשבה מלאה מתיחות עקבו אחרי עלילות המחזה.

אגב, לקהל עוד נקדיש כתבה מיוחדת ונבוא במשפט עמו.

*

י' אלול (1906)

גיליון 41

מן העולם היהודי

בבוטשאטש הייתה אספה בעניין האתרוגים, וכל הגבאים של בתי-המדרשים, קלויזים ומניינים וכן גם אנשים פרטיים חתמו באלה ובשבועה שלא ישתמשו בשום אתרוגים זולת אתרוגי ארץ-ישראל. וכל סוחרי האתרוגים יביאו מעתה רק אתרוגים מארץ-ישראל.

מן התיאטרון היהודי

הלהקה "אצטרובל" (טאנענצאפף) לקחה את לב הקהל הבוצ'אצ'י שבי. במוצאי שבת וביום הראשון בערב הציגה "בת ירושלים" ו"המשנה למלך". התיאטרון היה מלא עד אפס מקום. השחקנים הראו את כוחם ויכולתם המלאה, והקהל היה שבע רצון לגמרי. על המחזות גופא לא נדבר הפעם. אין מקום לכך, אולי בפעם אחרת. כבר אמרנו קודם לכן שאין לנו עד היום משוררים אמתיים, משוררים שישאבו ממקור נשמתם העצמית, ממקור נשמת העם, וייצרו מחזות יהודיים-לאומיים שיהא בכוחם לאחוז בנשמתו של הצופה ולתפוס את לבו בחזקה. הא' אוירבאך ב"בת ירושלים" שלו לקח ושם בכליו משכספיר, היינו, מ"רומיאו ויוליה", וכן גם מרט כמה נוצות מ"אהבת ציון" של מאפו וכך יצר בשביל התיאטרון היהודי מחזה חדש. ואולם השחקנים שיחקו באופן מצוין. הא' ליבגולד הצעיר ככהן, גב' שטייף כתרצה, הא' אוריך כנעמן הרהיבו ממש את לב הקהל, גם שאר השחקנים ראויים להכרה, הגב' שטיינר שיחקה את קטורה בהבנה רבה, הא' ליבגולד האב וגב' פעדער עיצבו יפה את הדמויות של אבדן ומעכה, הא' שטיינר כנסיך היה מצוין.

ב"משנה למלך" של פיינמאן שיחקו הא' ליבגולד הצעיר את סבסטיאן וגב' שטייף את מרים ברוב רגש והתלהבות והשאירו רושם עמוק על הצופים. הא' אוריך כאלונזא היה טוב למדי. סעראפינה ופערדילה עבדי סבסטיאן, שיחקו גב' פעדער והא' ליבגולד האב כמו תמיד לשביעות רצונו והנאתו של הקהל. הא' אדלר כדון אנטוניו, וכן גם ריילעס כדון פאביא מילאו את תפקידיהם באופן לא רע.

לדאבוננו, מוצא הקהל היהודי עניין בסצנות כמו אלה. סצנות שהן מחויבות-המציאות בכל מחזה יהודי. אך אין זאת אשמת שחקנים. בכל מחזה יהודי מוכרחים להיות כמה עבדים ושפחות שמשחקים בהתחתנות כשחק חתול בעכבר, והקהל נהנה וממלא פיו צחוק. גם האינטליגנטים, כביכול, מתענגים על סצנות כאלה, אשר הנפש היפה תקוץ בהן! רק ריקודים וכרכורים ובשפע רב – זהו מה שהם מבקשים. "שביתת הכפרות" של שלום עליכם היא בעיניהם קומדיה קומית עד לגווע מרוב צחוק. מי אשם כאן – המחבר או הקהל? אנו סבורים כי רק הקהל אשם.

מובן מאליו התיאטרון אינו מקום לעיקום פרצופים. אלא כמו שאומר המשורר:  "הבימה היא מקום-המשפט של העולם". השחקנים מוכרחים להפיק רצון מאת בעלי הבתים, שהרי הם רוצים לחיות, ותמיד נותנים הם לקהל יותר משהם לוקחים הימנו. להקה תישאר כאן עוד ימים אחדים והיא מבטיחה לתת עוד כמה מחזות טובים. נחיה ונראה.

במוצאי שבת יציגו את המחזה המפורסם בעולם "ממון אלוהי הכסף או אוצרות קורח".

ההנהלה הזמינה להצגה זו תפאורות חדשות.

Google
 

*

בוטשאטש, י"ז אלול תרס"ו (1906)

גיליון 42

מן העולם היהודי

בעירנו בוטשאטש שוררים ארבע מיני מחלות: טיפוס, אדמת, אסכרה ושעלת. לצערנו, מגלות המחלות סימני מגפה. נסגרו בתי-הספר והרחיצה בסטריפא נאסרה, מתוך הנחה, שמכאן נובעות כל המחלות הללו. אבל, משונה ומסוכן הדבר, אם העירייה נוהגת להזות על הרחובות מים מימי הסטריפא, כי על ידי כך עוד מפיצים את החיידקים. מן הראוי היה שבמגרש, שעומדים עליו שבעת הקרונות, שהנשרפים גרים בהם (נפגעי השריפה שלפני שנתיים) ייבנה בית-שימוש, כדי שלא יצטרכו לזהם את המגרש, שמשחקים בו ילדי בית-הספר שעל שם בארון הירש. וכמו כן רצוי היה שינקו את הרחובות יום יום מידי בוקר, ולא רק פעם אחת בשבוע. מן הדין הוא שייווסד ועד של בעלי-בתים, שישגיחו על הניקיון השגחה נמרצת יותר, ואם חס ושלום לא ייעשה הדבר, נשקפת לנו סכנה שארבע המחלות הנ"ל תשלוטנה, חלילה, כאן כל ימי החורף ומספר הקורבנות יתרבה. זכרו יהודים, ש"ונשמרתם לנפשותיכם" הוא כלל גדול בתורה.

הנה מתקרבים ובאים הימים הנוראים, הנשמה היהודית צריכה להיות נקייה וטובה נשמה בריאה בגוף בריא.

בימי החגים יתמלאו בודאי בתי המדרש המון מתפללים, בלי עין הרע, וגם זו יכולה לשמש סיבה להתפשטות המחלות. צריכים לדאוג שיתרבו "מניינים" כדי להימנע מדחק והצטופפות.

צבי ל-ל

ברגשי אהבה וחיבה אברך את כבוד ידידי ב"ד הסופר הנכבד מר חיים טשאטשקיס הלוי ואבותיו היקרים, לחתונתו מרת איידל קאהן מפאדוואלאטשיסקא.

ט. נ. ז.

*

בוטשאטש, תשרי תרס"ז (1907)

גיליון 45

העולם היהודי

עיירתנו (או כפי שיהודי בוטשאטש מתפארים בה בניכר וקוראים לה "כרך") נתברכה ב"ישיבה". ואם אני אומר "ישיבה" אל לכם לחשוב כי באמת כבר נוסדת ישיבה ממש וכי כבר יושבים בה ולומדים תורה – לא כן הדבר ! אין צורך לקבל הכול כמה שכתוב, מותר לפעמים בלשון-ערומים, והישיבה הכתובה כאן אינה אלא מיני שיחות על אודות ייסוד ישיבה. המדובר הוא לייסד כאן ישיבה כמו בכל תפוצות ישראל שבגליציה, סטאניסלאב, בורודשין – המלמדים מרעישים עולמות, שעומדים לקפח את פרנסתם, כי ייקחו מהם את התלמידים וימסרום ל"ישיבה", מקום שם יהיה שכר הלימוד בחצי-חינם, ולקנות בזול להוטים יהודי בוטשאטש מאין כמוהם. אותן המהומות שנלחמו בהן נגד פתיחת בתי-ספר ללימודים של "טריפה-פסול", באותן המהומות נלחמים עכשיו נגד הישיבה, שלא נבראה עדיין. שרישומה ניכר רק באי-אלו כרוזים ומודעות "קולות קוראים" בדבר הישיבה, שכמה אברכים סמוכים על שולחן חותניהם, ושמשחקים "זאב-ועיזים" על לוחות המשניות – באו אותם מליבם.

(איזה בחור פלוני)

*

ז' מרחשוון, תרס"ב (1907)

גיליון 47

בוטשאטש. השם יתברך ריחם סוף סוף על עיירתנו החשוכה והוריד אליה שני מאורות גדולים. "המאור הקטן" זה המאור מוואשינגטון, ו"המאור הגדול" – הישיבה להבדיל. מעתה יהא להם ליהודי בוטשאטש אור די וותר. בעד העולם הזה ובעד העולם הבא.

הממונה על המאור הקטן של וואשינגטון הוא "גוי" גדול, והממונה על המאור הגדול הוא יהודי קטן במחילה.

כדי שיהא ליהודים מקום להתפלל, משום שיש מחסור בעיר בבתי-כנסיות, בתי כנסיות קטנים וקטנטנים, בתי מדרשים, בתי-מדרשים זעירים וקלויזים שונים מכל המינים, קמו ויסדו את הקלויז הקאפאטשינצי.

*

בוטשאטש, כ"ח מרחשון, תרס"ז (1907)

גיליון 50

מודעות

בנימין באראן, בוטשאטש
משאיל במחיר זול מאד את מיטב הספרים בז'ארגון,
מאת הסופרים המפורסמים כגון מענדלי מו"ס, פרץ,
שלום עליכם, ספעקטור, דינזון, רייזן ושלום אש.


כבר יצאה לאור חוברת ד'

הירדן, ירחון

מוקדש לספרות, למדע ולעינייני החיים
על ידי ד"ר אלעזר רוקח

תוכן חוברת ד'

א) הנריך איבסן מאת מרדכי קמפר. ב) אגל-דמעה,
שיר, ש"י טשאטשקיס.     ג) אברך - ציור, אברהם
לבנסארט. ד) אלברט מסין והסימבוליסטים, עזריאל.
ה) ∆ שיר, נח זאבין.     ו) רפרופים, צבי שרפשטיין.
ז) הפוגרום בק., נח זאבין. ח) התבין אותי, ש. קמח.
ט) ∆ שיר, ש"י טשאטשקיס.         י) ולוויל זברזיר,
מאיר בן מרדכי ווייסבערג.         יא) הרהורים,
עזריאל. יב) לנשמת הצייר אדולף מנדל, נח זאבין.
יג) אפרסמון, עזריאל. יד) שניהם השלכו, ש. חלט-
ניקוב. טו) תרעומות, מזל טוב. טז) הלנת שכר.
בן ציון פרדקין.                 יז) ביבליוגרפיה.

מחיר החוברת 50 הלר.             לחותמים לשנה 6 – א.
לחצי שנה 3- א.
 

שנה ראשונה חוברת ד'
תרס"ו (1906)  מנחם אב

הירדן
ירחון ספרותי ומדעי
העורך אלעזר רוקח

בית דפוס עממי של וו. דראטלער בבוטשאטש

מסודר במכונות חדשות לגמרי, אותיות בשביל לשון
קודש, אידית, גרמנית, פולנית, רותנית, מציע את עצמו
לביצוע הדפסת חיבורים וספרים באידית, עברית,
גרמנית ופולנית – הכול במקח השווה.

*

בוטשאשט ט"ז אדר תרס"ז (1907)

גיליון 61

מן העולם היהודי

ביום שני שעבר מת המורה-הוראה דקהילתנו, הרב הגאון ר' יחיאל מיכל בוימר במלאת לו שמונים וארבע שנים. הוא היה בנו של הרב הגאון ר' משה בוימר, ראב"ד מק"ק בודזאנוב, בעהמ"ח ספר זיכרון משה. המנוח ר' יחיאל מיכל כיהן בתור רב במשך ששים שנה. קודם לכן היה רב במעלניצא במשך ארבעים שנה, אחר כך בא אל עירנו והיה אצלנו מרא דאתרא למעלה מעשרים שנה. הוא היה למדן גדול, חריף ובקי, מה שהוכיח בהגהותיו לספרו של אביו "זכרון משה".

כל ימי חייו היה נוח לבריות ואיש אוהב שלום – הספיד אותו הרב ממונוזטערזיסקא, הרב הגאון ר' ח' ליפא מייזלס, וכן גם שני דייני עירנו, הרב ר' יוסף פרמינגר והרב ר' פייבל וויליג. תנצב"ה

מתנועת הבחירות

בוטשאטש, תנועת הבחירות החלה את פעולתה עוד בשבוע שעבר. מטעם הראדא נארודובא נוסד לפני שבועיים ועד המורכב מעשרים חבר. ליושב-ראש נבחר ד"ר קשיז'אנובסקי, לסגנו ד"ר אויסשניט. אחד-עשר יהודים נכנסו כחברים לוועד הזה, ביניהם חמשה ציונים.

האזרחים הבלתי-תלויים קיימו מצדם אסיפת בוחרים ביום ראשון שעבר ובחרו בוועד מיוחד, מורכב משלושים וחמישה חברים. ואמנם: עשרה פולנים, עשרה רותנים וחמשה-עשר יהודים, ביניהם חמשה ציונים, שבעה סוציאליסטים ושלושה בלתי תלויים, והם עומדים לאשר עוד חמשה ציונים. כומר רותני אחד הוא בין השלושים וחמשה. לראש-הועד נבחר ד"ר פלר. לסגנו ד"ר מאגלניצקי ומר יונס ניימאן. לגזבר נבחר ד"ר נאכט. לא ידוע עדיין בבירור את מי יעמיד הועד הראשון למועמד. אומרים, אמנם שראש העיר א' ברנארד שטערן הוא מיועד לכך, ואולם הוא לא הודיע עוד רשמית על מועמדותו. מתהלכות עוד שמועות אחרות, דהיינו, שגניעוואש, שכננו מפוטאק זלאטי, נכסף לכבד אותנו בנציגותו. אך לא ידוע כמה אמת בשמועה זו. הראדא נארודובא אומרת להעמיד אצלנו בתור מועמד את סטעפאן מאיסא. הבה נקווה שבוחרינו היהודים ישכילו להעמיד במחוז-בחירות זה מועמד יהודי ולהלחם להצלחתו.

הועד השני שואף לבוא במגע עם ד"ר בירנבוים (מתתיהו אחר) ולהציע לו את מועמדותו. הסוציאליסטים הצהירו שהם נכונים לבחור בו, אם כי הנהלת המפלגה הסוציאליסטית נתנה עיניה בד"ר יארוסעוויטש, שכבר היה קודם ציר המחוז של בורשטשאוו.
 

*

בוטשאטש, כ"ב אדר תרס"ו (1907)

גיליון 62

מתנועת הבחירות

בוטשאטש, הוועד של האזרחים הבלתי-תלויים שלח טלגרמה לד"ר בירנבוים והציע לו את מועמדותו. ד"ר בירנבוים ענה שבמחצית חודש מארס יבוא לבוטשאטש.

הציונים שבעיר נדחקו לתוך מצב משונה על ידי סיבות שונות. חלק מהם שהם חברי ועד הבלתי תלויים מחויב ללכת יד ביד עם ד"ר בירנבוים, משום שהם נשאו ונתנו אתו עוד קודם לכן.

בינתיים קבע יום-הציונים ביום הראשון שעבר להעמיד בבוטשאטש את מועמדותו של הרב ר' גדליה שמעלקיס מפשמישל. קרוב לוודאי שהדברים עוד יתיישבו, ושני המועמדים, שאינם רודפי כבוד פשוטים, השואפים לגדולה בכל מחיר, יבואו לידי פשרה. אך דבר אחד מכאיב לנו, על שנשארנו בראדא נארודובא כצאן בלי רועה. מאז נפגע לעווענשטיין באופן מעליב כזה שהוכרח לעזוב את הראדא נארודובא, הרי נותרנו באמת כאוניה בלב ים.
מעניין לראות כיצד אחינו הפולנים, חברי הראדא נארודובא מכנים את אחיהם היהודים: פולנים שעמדו על הר-סיני. הנסיך שטאטאריסקי מכנה אותם יהודים פשוטים, ואילו האדון אברהמוביטש קרא להם בשם "בני הברית הישנה", מי יודע באיזה כינוי היה מזכה אותם סטאיאלובסקי אילו היה גם הוא באמצע.

*

בוטשאטש, י"ב אייר תרס"ו (1907)

גיליון 63


הפנס - נספח בעברית
בוטשאטש. המועמד של המפלגה היהודית הלאומית, ד"ר בירנבוים, בא ביום-השישי שעבר לבוטשאטש, ונתקבל ברוב כבוד והתלהבות מאת הקהל היהודי. בשבת אחרי הצהריים נשא לפני המון בוחרים את נאום-התכנית שלו, שעשה רושם גדול וחזק על חבריו לדעה. ההחלטה שהציע נתקבלה בהתפעלות רבה ומועמדותו נתאשרה לחלוטין.

קשה לדעת מראש אם יצליח להיבחר. העסק הקשה ביותר הוא להיות נביא.

הלא בכלל לא ידוע, מה הם האמצעים שישתמשו בהם החוגים המכריעים, הנלחמים כנגדו. הרבה שלוחים למקום....

נציב המחוז הזמין את ראשי-הקהל שלנו לראיון אצלו ואמר להם, שחפצו הוא כי המארשאלק הסניאטיני הידוע סטעפאן מאיסא ייבחר, ושראש העיר שלנו, הא' ב. שטערן יוותר על מועמדותו, היוצא מזה כי ראש-העיר שלנו אינו בא עוד בחשבון.

טראגית עד מאד היא אחרית מועמדותו של ראש-העיר שלנו! טראגית מכל הבחינות. עגומה כלפי מעלה ועגומה כלפי מטה. אכזבה מכל צד. אילו היה נותן מכוחו לחוגים הקרובים אליו יותר... חילך לאורייתא. אין אנו עושים פוליטיקה, לא לצד ימין ולא לצד משאל, אבל כואב הלב למראה בזבוז כוח רב כזה, מוח רב כזה – והתוצאה היא אין ואפס. ומכל שכן כששמים לב, כמה אנשים נמצאים במחנות יריביו, שצריכים היו להכיר לו טובה, שמן הדין היה שירחשו לו תודות הרבה.

האדם הוא כפוי-תובה, זהו פזמון ישן, לא חדש, ואולם "אשר לו יקרה הדבר יישבר לבבו לשניים".

*

בוטשאטש, כ"ו אייר תרס"ז (1907)

גיליון 65

בוטשאטש

תעמולה גדולה לכבוד ד"ר בירנבוים נעשית ברוב שקידה מאת חבריו לדעה. גם הא' לייבל טויבש נשא נאום-תעמולה לשם ד"ר בירנבוים. הרותניים יש להם מועמד משלהם הד"ר יארישעוויטש מווינא, שהוא גם סוציאליסט, ומשום כך תומכים בו גם הסוציאליסטים. הם גם מפתחים תעמולה נמרצת.

המועמד של הממשלה, הא' סטעפאן מאיסא נשא ביום השלישי, ב-7 לחודש, את נאום הבחירה שלו לפני קהל מוזמן באולם של הראדא פאוויאטובא והעלה לפניהם את תכניתו.