אברהם זומר
בתולדות ארגוני-הסיוע של ה"לנדסמנשפטים" באמריקה לעתיד לבוא, יתפוס ה- "United
Butzatzer Ladies Auxiliary" את אחד הפרקים הנכבדים ביותר. זוהי היסטוריה של עבודה
קשה וללא ליאות, של התעוררות עצמית לטובת נפגעים ונדכאים, שפנו ברגעי ייאוש אלינו,
לאחיהם ולאחיותיהם מעבר לים.
בשנת 1934, כאשר הממשלה הפולנית הפשיסטית העיקה והגבירה את לחצה הכלכלי על היהודים,
הגיעו מעיר מולדתנו מכתבים רוויי דמעות ועצב, שתיארו את המצוקה והעוני של חלק גדול
מהאוכלוסייה היהודית. זעקת-הכאב של אחינו המעונים לא נפלה על אוזניים אטומות.
נסערים מהידיעות הנוראיות נתאספה ביום חורף קר, בינואר 1935, קבוצת אנשים קטנה,
אנשים פשוטים ותמימים, שלבם לב זהב, גברים ונשים, כדי לייסד אירגון-סיוע למען עיר
מולדתנו ובני עירנו הסובלים בבוצ'אץ', וכך נוסד ב-20 בינואר 1935 "יונייטד
בוטשאטשער ליידיס אוקזיליארי".
יהיה בזה משום עוול שלא להזכיר את שמותיהם של האנשים שייסדו את האירגון, כיוון
שרבים מהם הקדישו עמל קשה ומאמצים על-אנושיים כדי לסייע לבני עירם.
יש להזכיר בכבוד את אבוש אנדרמן, עסקן שלא ידע ליאות ואחד ממניחי היסוד. תבונתו
ומזגו הטוב השפיעו על רבים והיו להשראה להמשך עבודתנו המסורה. הוא חסר לנו ולעולם
לא נשכחנו, מהמייסדים שנפטרו יש להזכיר עוד את השמות הבאים: גב' דרה בויר, גב' אנה
פק, מכס זילברבוש, אנה נכטיגל, אנה אדלר: ליאון רוזנבלט, משה שטיין, ייטי שטיין וסם
(שמואל) שוורץ, שנפטר לא מזמן. תולדות האגודה הן שרשרת ארוכה של הישגים נפלאים
ומעשים אצילים, של הקרבה ואחווה, מכתביהם קורעי-הלבבות של העסקנים ונציגי הקהילה
מאז (מנדל רייך ופינחס וויינשטוק) השפיעו השפעה מכרעת עלינו והמלים הנרגשות
והנבונות נפלו על קרקע פורה,
היוזם והמייסד הראשי הוא לייבה'לה פרבר, בעל מזג טוב ומקובל על כולנו. אולם גם
המארגנים האחרים ראויים להזכר לטובה משום עבודתם המקיפה והמרובה. ואלה שמותיהם: משה
ודרה בויר, לואיס ואנה פק, מוריס ואנה אדלר, ברנרד וסלו גוטפורכט, סם ופני קופלר,
ישראל והינדה שר, מכס וצילי זילברבוש, פול וקלרה סילברשיין, לואיס ורדה רוזנבלט,
לואיס גוטפריד, אברהם ורדה זומר, אבוש וג'ני אנדרמן, לואיס ולינה דוחובני, משה ואנה
שטיין, חנה נכטיגל, איזי וטילי ווילדמן, סם ואסתר שווארץ, מילי ובטי וסנר, רדה
שניידר, אלטער ואתיל פרבר, מאיר קליינפלד. אולם לא רק המייסדים והמארגנים מילאו
חובתם, אלא כל החברים וחלק גדול מבני עירנו עזרו לנו מתוך התלהבות ותרמו רבות בשנות
השלושים - עד פרוץ מלחמת העולם השנייה - כדי להקל על המצוקה והעוני של אחינו
בבוצ'אץ'. בין התורמים הגדולים של ארגוננו יש להזכיר את פיליפ סילברשיין וישראל
ניימן, בנו של אברהם יונה ניימן.
את פעולתה של ה;,אוקזיליארי" יש לחלק לשלוש תקופות:
ב-5 באפריל 1955 נחוג את יובל העשרים של ה"אוקזיליארי" - 20 שנה של עבודה קשה של
גוף קטן במספרו אך גדול ברוחו. לצערנו רבים מאנשינו הטובים הם כבר בעולם האמת ועם
הסתלקותם נשאר חלל-ריק בתוכנו. מספר החברים הפעילים פחת בשנים האחרונות, ירד גם
העניין בקרב יהדות אמריקה לטובת הפעולה הפילנתרופית, לאחר העלייה הגדולה בתקופה
הראשונה שלאחר המלחמה. חלק גדול מהאירגונים מהסוג הנ"ל נתפרק לחלוטין מתוך הכרה
שכבר מילאו את תעודתם. אולם אנו קיימים, ועלי אף מספר החברים הפוחת והולך, אנו
ממשיכים בעבודתנו הקשה. פעילותנו עתה מוקדשת, בראש וראשונה, לסיוע בבנין מדינת
ישראל, ארץ חלומותינו וארץ עתידנו הלאומי.
תולדות ה"אוקזיליארי" שלנו לא תהיינה שלמות, אם לא נזכיר אוו שמות חברינו, שלמרות
גילם הגבוה וקשיים אישיים, מוסיפים למלא את חובתם האנושית בנאמנות, מנהיגנו הרוחני
הוא הרב ישראל שור, הנודע לתהילה בקרב המוני היהודים בניו יורק, הוא עומד תמיד מוכן
לקריאתנו, בעת צרה ובעת שמחה. הופעותיו במסיבותינו השונות מוסיפות כבוד ותועלת.
ייחשב לי הדבר לכבוד להזכיר חברים שלאחר 20 שנות פעולה קשה, לא נפלה רוחם והם
מוכנים ומזומנים, לפי מיטב יכולתם, להמשיך בעבודת התמיכה האצילה למען הנפגעים
והעניים. ואלה שמותיהם : לייבה'לה וסיידי פרבר, אלתר ואתיל פרבר, לואיס וג'ני
אייזנשטט (אנדרמן), לואיס ולינה דוחובני, ברנרד וסלי גוטפרוכט, ישראל והינדה שור,
לואיס גוטפריד, מאיר קליינפלד, אברהם ורדה זומר, רדה שניידר, לולה פלר, דורה
קירשנר, אסתר שוורץ, מוריס פוטשטר, סלו קילרייק ורגינה גלברילט.
ואחרון-אחרון חביב: הטובים והמסורים ביותר בין הנושאים בעול הם זלמן ניימן ואשתו
דרה, המקובלים והחביבים על כל יוצאי בוצ'אץ' בניו-יורק. ניימן הוא טיפוס אמיתי של
יהודי מבוצ'אץ' לשעבר. אישיותו החזקה משפיעה על כל אלה שבאים אתו במגע, ואחרי הרב
שור - הננו רואים בו את המנהיג הרוחני השני של ארגוני-בוצ'אץ', הננו גאים עליו והוא
ואשתו ראויים להיחרת באותיות זהב בתולדות ה"אוקזיליארי".
בזה מסתיימת ההיסטוריה הקצרה של אירגון הסיוע שלנו - תולדות עבודה ללא חת וללא
ליאות של מעטים לטובת הכלל, לא למען הכבוד מסרו אנשינו את זמנם, מרצם, כוחותיהם
וממונם. זעקת-הכאב של אחים ואחיות מעבר לים,. הייתה המוטיב היחיד שהניעם לפעולה
שתרפא, לפחות באופן חלקי, את פצעי אחינו.
בתולדות האגודה הקטנה הזאת נתגלמו הסולידריות והערבות ההדדית, שהם קווי-האופי של
עמנו.
אברהם זומר
