ש. מ.
הציונות בימי בראשית עירנו (בשנות 1894/5) הייתה תנועת נוער. בה היו בחורי בית
המדרש וסתם נוער בעל-ביתי, ואחר כך גם נוער אקדמי. בין הנוער הזה התבלטו שני אנשים
באים בימים.
האחד הוא היושב-ראש הראשון של חברת "ציון" בעירנו, שנוסדה בשנת 1894 - הישיש הנכבד
ר' הרשלי שטרן ז"ל, איש משכיל היה ובעל תנ"ך, מעורב בדעת הבריות. זקנו הלבן יורד על
פי מידותיו. היה חובב ציון נלהב. הוא גידל את בניו לתורה ולתעודה ברוח-לאומי, בתור
ציונים משכילים, והוא גם השפיע מהודו על כולנו.
בענף המצומצם של משפחת שטרן היו גם שני בניו של ר' הרשלי שטרן, מאיר חיים ואבא,
ואחיו ישראל שלמה, שחלק ממשפחתו בארץ.
השני היה איש חסיד, בכל מעשיו, מופלג בתורה, בעל בית נכבד, מר יעקב ליב אלפנביין
(דודו של מרדכי שנהבי ממשמר העמק). אש קודש בערה בו באהבתו לציון, ואחרי הצהרת
בלפור הכריז מתוך אמונה שלמה, שכל יהודי חייב עכשיו לחסל נכסיו ולעלות לארץ-ישראל.
והוא גם קיים למעשה מה שאמר. עמד ומכר את ביתו ובית בן-משפחתו ר' ראובן ליב
פוהורילה (שני בתים גדולי קומה) דווקא לנכרים, כי על היהודים לעלות ארצה – ותמורתם
קיבל כסף חסר ערך בימי האינפלציה, על מנת לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. ברם, גרם
מזלו והוא נפל למשכב חלה את חליו, ונפטר בגיל של 70 שנה ושאיפתו לא נתקיימה.
כשביקרתי אותו לפני מותו, שאל על מספר היהודים הנמצאים בארץ אז; וכשעניתי לו,
שעכשיו יש לערך 80 אלף יהודים, ענה ברוח נמוכה, שהוא בטוח שבמשך השנים הקרובות יהיה
ליהודים רוב בארץ.
ובפסוק "ושבו בנים לגבולם" נפטר מאיתנו בשנת 1924.
*
אני ממלא חובתי להציג מצבת-זיכרון וציון לנפש איש מצוין, הדגול מרבבה, גאון-התורה, מורי ורבי מרן ר' שמואל יששכר שטרק ז"ל, שהיה מורה הוראה בבוצ'אץ', על ידו יצקתי מים במשך שלוש שנים. הוא חיבר כמה ספרים חשובים בסגנון יפה, את הספרים "מנחת-עני", על ש"ס, "אבני שיש" על תורה (שיש ר"ת, שמואל ישכר שטרק), ו"פתח התבה" על ספר תיבת-גומא ועוד. עם תלמידיו נמנו הרב הראשי מאיטליה הד"ר ש מרגליות מהעיר פלורנץ, בנו של ר' יונה מרגליות מהעיר ברזני. מורי ורבי, הרב ר' שמואל ישכר הנ"ל, היה בעל זיכרון מופלא. זכר כל ש"ס בעל-פה אם קראו לפניו סוגיה ממסכת, היה תיכף אומר את הדף שבו נמצא העניין המדובר. בעת זקנתו נקרא לכהן פאר בתור ראב"צ בעיר ויזניץ אשר בבוקובינה. יהי זכרו ברוך
ד. נ. - בית-אלפא
