מראה כללי של העיר מצד מערב
בוצ'אץ' Бучач באוקראינית, buczacz בפולנית ולפי זה גם בלשונות אירופה המערבית, נקראת בפי היהודים בצ'וץ' – בית בשווא נע, והמלאפום ארוך, הגורר אחריו סגול קצר (מעין זה תמצא בספרדית כמו Buenos aires) בדפוסים עבריים, כגון בשמות החותמים על ספרים (פרענומעראנטען באידיש), הכתיב הוא על פי רוב בוטשאטש. מקור השם הזה נעוץ אולי בשמו של עץ היער buk (באנגלית ביץ' beech). המעיין במפה, שבה רשומה תפוצתו של עץ זה, ימצא שגבולה המזרחי סמוך לעיר. בדומה לזה נקראה ארץ בוקובינה על אותו עץ. ואולם אין הסברה מספיקה למה לא נקרא המקום בוקאץ'. יתכן והשורש נעוץ בלשון קדומה לא-סלאבית, כי במקום זה היה קיים ישוב עוד בתקופת האבן המאוחרת (ניאוליתית), זמן רב לפני בוא הסלאבים, ואפשר שהסלאבים התאימו שם זה לרוח לשונם. שם הנהר דניסטר הרחוק מבוצ'אץ' 21 ק"מ לדרום, הוא ללא ספק קלטי. (חיזוק להשערה שהשם אינו סלאבי, אפשר למצוא בעובדה, שבמולדבה על נהר סירט, כ-160 ק"מ מדרום מזרח לבוצ'אץ' יש עיירה ושמה בוצ'אצ'אה bucecea. בשטחן של פולין ורוסיה אין שם דומה, בצ'כיה יש bucica).
בוצ'אץ' שוכנת מעל לגדה המערבית של הנהר סטריפה strypa, ברוחב הגיאוגרפי '6 °49 מצפון לקו המשוה ובאורך '25 °25 ממזרח לגריניץ'. היא רחוקה בקו ישר 55 ק"מ מטארנופול (כעת טרנופיל), בירת המחוז, שעליו היא נמנית כעת, וכ-130 ק"מ מלבוב בירת גליציה בימי האוסטרים ובירת רוסיה האדומה בימי פולין שלפי החלוקה הראשונה (1772). בימי אוסטריה ופולין המחודשת הייתה רחוקה 62 ק"מ מהגבול הרוסי, שהיה ליהודי גליציה כמסך ברזל. בוצ'אץ' היא עיר גשר טיפוסית, כלומר ישוב שהתפתח לעיר בזכות זה שהיא יושבת על נהר במקום שנוח לעבור בו בגשר. היא אחת מתריסר הערים והעירות מטיפוס זה באיזור שמצפון לדניסטר. במצבה הגיאוגרפי של בוצ'אץ' יש כמה יתרונות אסטרטגיים שסייעו להגנה בפני הטאטארים והתורכים וכוחם של יתרונות אלו היה יפה גם במלחמת העולם הראשונה. הנהר סטריפה משמש מגן לעיר ממזרח ומדרום. קו מגן קדמי הן ימות פעוטות, ברכות וביצות, שבהן עובר נחל אולחובייץ (olchowiec) המקביל לסטריפה ממזרח במרחק של ששה ק"מ ממנו. בעיר גופה היתה מצודה (zamek) ועוד אחת קטנה בצפון (podzameczek). להבנת מצב העיר, סיבותיו ותוצאותיו יש להתבונן במבנה הטבלה הפודולית אשר בחלקה הדרומי המערבי שוכנת בוצ'אץ'.
פודוליה היא טבלה גבוהה מ-350 עד 400 מ', השופעת בשפוע קל לעמק נהר דניסטר שהוא עמוק מהטבלה כמאתים מטר. סמוך לגבול הטבלה בצפון עוברת פרשת המים בין רשת הנהרות היורדים דרומה לדניסטר ובין הרשתות של פלגי הויסלה, הפונים לצפון – המערב ופלגי הדנייפר הפונים צפונה מזרחה. הדרך מלבוב לברודי קרובה לאותה פרשת מים. ומפני שהשפוע של הטבלה הפודולית הוא אחיד לדרום יורדים בה הנהרות והנחלים דרומה, והם כמעט מקבילים זה לזה ועושים את פודוליה המערבית לארץ בעלת פסים – פסים צרים בין גיאיות של נהרות ונחלים. מכיון שהדניסטר, הנהר הראשי הגדול, המקבל מים בשפע מהרי הקארפאטים המזרחיים, חתר לו עמק עמוק בקצה הטבלה הדרומי, גם פלגיו העמיקו את עמקיהם מתחת לפני המישור של הטבלה. ההעמקה בפלגים גדלה ככל שנתקרב לשפכם לדניסטר, הנהר הראשי. הטבלה מעל לבוצ'אץ' גבוהה משני עבריה כ-375 מטר מעל לים. ואילו אפיק נהר סטריפה בעיר אינו אלא 260 מ' מעל לים. יש איפוא לרדת 115 מטר, ולא רק מסילת הברזל אלא אף הכביש מאריך את קוו בסיבובים, כדי להקטין את השיפוע. מדרום לבוצ'אץ' עד הדניסטר המורד הוא תלול יותר והאפיק אינו נוח לגשר. הנהר סטריפה יוצא מדרום – מזרח לזלוצ'וב, כ-78 ק"מ ישר מצפון לבוצ'אץ', ושפכו כ-21 ק"מ מדרום לעיר. הנהר מתפתל ביותר בחלקו התחתון. הואיל והעמק צר אין בו דרך המקשרת את הישובים שבו. החיבור הוא בטבלה ממעלה ולא בעמק. בין בוצ'אץ' והעיירה זבורוב (מולדתו של ר' בנימין), היושבת על הסטריפה בראשיתו, אין חבור אלא בעקיפין. התנועה של בוצ'אץ' היא בעיקרה בכיוון מזרח-מערב ולהפך ולא צפון-דרום.
שכבות הטבלה הפודולית העליונות הן אבני משקע מהתור השלישוני, ומתחת להן שכבות מיזוזואיות (התקופה הגיאולוגית הבינונית) ופאלאיוזואיות (קדומות), כל השכבות מאוזנות כמעט ומקבילות זו לזו. בעמקי הנהרות נחשפו השכבות שמתחת לשלישון, וככל שנתקרב לדניסטר, נמצא שכבות קדומות יותר. בעמק הסטריפה, שעליו יושבת בוצ'אץ', נחשפו שכבות דבוניות (תור בתקופה הפאלאיוזואית), שהן גיר קשה ואבני חול קשות. יש מסורה שלפנים נמצא חול עם גרגרי זהב בעמק הסטריפה. הואיל ובדבון נמצאו עורקי זהב במקומות אחרים בעולם, יתכן, שהיו גם כאן. על גבי השכבות השלישוניות רובצת שכבה עבה של אדמה שחורה, הצ'ורנוזיום הפודולי והאוקראיני המצוין בפוריות נפלאה וידוע בעולם בשמו הרוסי.
הטמפרטורה השנתית הממוצעת של בוצ'אץ' קרובה לתשע מעלות צלסיוס. בינואר הממוצע הוא בין 4 ל-5 מתחת לאפס. ביולי בין 20 ל-21 ממעל לו. הקיפאון נמשך מ-3 עד 4 חדשים. חום ממוצע שלמעלה מ-20 מעלות נמשך רק קצת למעלה מחודש. כמות הגשמים מגיעה ל-450 מ"מ לשנה, ומזה הרוב בקיץ. אבל אין עונה ללא גשם. כמות הגשמים פחותה מזו שבתל-אביב, אבל היות והטמפרטורה נמוכה, פחותה ההתאיידות מכמות הגשמים, וגליל בוצ'אץ' מצמיח יערות עצי עלים, הנמשכים ברצועה של קילומטרים אחדים משני עברי הסטריפה עד הדניסטר. בטבלה ממעל נשארו רק מטליות יער קטנות. את מקומם תפסו כרי דגנים נרחבים. בוצ'אץ' שייכת לגליל, שעציו מספיקים לתוצרתו, ועודף קטן לו ליצוא. סמוך לו, מצד מזרח, גליל נרחב שיש בו גרעון בעצים. האדמה המעובדת תופסת כמעט כשלושת רבעים מהשטח. חיטה, שעורה, שיבולת שועל ותפוחי אדמה ומיני קטניות המה פרי הארץ החשובים ביותר, והם מספקים עודף רב ליצוא. עצי הפרי הם ממינים גרועים ומספקים את צרכי המקום בתפוחים, אגסים, שזיפים ודובדבנים. בגידול המקנה תפס לפני מלחמת העולם השנייה הבקר מקום בראש, בערך גולגולת בקר לכל שתי נפשות אדם. אחרי הבקר בא הסוס ואחריו החזיר והצאן. גידול עופות היה נפוץ, והתרנגולים היו ממין גרוע, וכן אווזים ובר-אווזים ומעט תרנגולי הודו. לסוס הבוצ'אצ'י יצא מלפנים שם לשבח.
כבכל גליציה המזרחית לא היה בבוצ'אץ' ובסביבתה תעשיה מפותחת, מלבד תעשיית אלכוהול מתפוחי אדמה באחוזות הגדולות. תעשיה זו קשורה בחלופי המזרע ההכרחיים, כי אין לגדל דגן שלוש שנים רצופות בשטח אחד, וכן בצורך בפסולת של תפוחי האדמה שהוצא מהם האלכוהול לפיטום הבקר, הן לחלבנות והן לבשר לשוק. חוסר דרכים טובות גרם לכך שקל יהיה להוציא לשוק בקר ואלכוהול מאשר דגנים וקטניות ותפוחי אדמה. בעיר היו בתי חרושת קטנים בענפי המזונות והמשקה ובתי מלאכה להלבשה ולהנעלה ולרהוט. לגריסי-כוסמת של בוצ'אץ' יצאו מוניטין בכל גליציה הדרומית המזרחית ואף לבוקובינה נשלחו. הגריסין הללו הנקראים קאשה סתם בסלאבית וכן באידיש היו עולים על שולחן היהודים בייחוד בסעודה ב' של שבת, בתוך המרק. תעשיית נייר אריזה, שהייתה קיימת מלפנים, בטלה בסוף המאה הי"ט. תעשייה ביתית ישנה עסקה במרבדים למיטות ולספות ולקירות (בפולנית kilimy makaty ). המסחר ריכז בעיר את עודף התוצרת החקלאית של כפרי הסביבה לצורכי הישוב העירוני, לייצוא בפנים המדינה וחוצה לארץ, והביא תוצרת חוץ, בייחוד מתעשיות המערב, לצרכי המקום. היצוא היה קשור במישרים בארצות תעודתו האחרונה, מכיוון שסחורותיו היו מעטות במספר סוגיהן ומרובות בכמותן. היבוא כלל עשרות סוגי סחורות בכמויות קטנות, לכן הובא על ידי סיטונאי-משנה מסיטונאים גדולים בסטאניסלב או בלבוב.
פודוליה היא חלק מרוסיה (רייסין במקורותינו) האדומה. הרוסים האדומים נמנים על המאלורוסים (בני רוסיה הקטנה), רוסינים בפולנית, רותנים בגרמנית.
במאה העשרים החלו לקרוא למאלורוסים בשם אוקראינים. בוצ'אץ' יושבת בסביבה אוקראינית. בעלי האחוזות הגדולות היו פולנים. העיר הייתה, כמרבית ערי גליציה המזרחית מאז המאה הי"ז, יהודית ברובה. המסחר היה כמעט כולו בידי יהודים חוץ מסחר החזירים, וכן היו רוב בעלי המלאכה יהודים. מספר הפולנים בעיר גדל בימי האוסטרים, תודות למנגנון הביורוקרטי שהונהג. בוצ'אץ' לא הייתה מערי המלך, אלא השתייכה לאחוזת "פריצים", כלומר אצילים, עד המאה הט"ז משפחת בוצ'אצקי, אחר כך בידי משפחות אחרות. במאה הי"ז החזיקה בה משפחת פוטוצקי, אחת המשפחות האדירות בפולין, אשר כוחה היה רב למעשה מכוח המלך. פריצים ביכרו על פי רוב את היהודים על העירונים הנוצריים, כי אותם יכלו לנצל יותר, ולא עוד אלא שהעירונים הסלאווים, פולנים או אוקראינים, לא הגיעו לקרסוליהם של היהודים בכישרון כלכלי ואהבו להשתכר לא פחות מאשר האיכרים. מתחרים קשים היו ליהודים רק הארמנים, ואולם אלה בעלותם במעלות העושר נתקבלו לאצילות, קנו אחוזות וחדלו מלסחור. חסותם של הפוטוצקים עלתה ליהודי בוצ'אץ' בלי ספק ביוקר, אבל מאידך גיסא סוחר שנהנה מחסות כזו היה בטוח מעושק מידי אצילים קטנים, בעברו בדרכים עם סחורתו. בשנים הראשונות לשלטון האוסטרי, שהחל כידוע בשנת 1772, הייתה העיר בידי אדון קשה ואכזרי מיקולאי פוטוצקי, והואיל והאוסטרים משלו בארץ ביד חזקה יכלו היהודים להעיז פנים נגד ה"פריץ" שלהם ולמנוע את התערבותו בעניני הקהלה. הפריץ פנה במחאה לשלטונות ועד וינה הגיע הסכסוך, אבל וינה של יוסף השני הכריעה, שהיהודים אינם משועבדים לבעל האחוזות כאיכרים. וינה הייתה מעוניינת בהפצת תוצרתה בגליציה, והיהודים היו לה סוכנים רצויים. היהודים היו הראשונים שהסתגלו לשימוש בלשון הגרמנית.
שחרור האיכרים משעבוד לבעלי האחוזות בשנת 1848 העמיד את ה"פריצים" לפני בעיות כלכליות קשות, והם מצאו מוצא מהטרדות החדשות על ידי החכרת האחוזות ליהודים. עם התרת קניית אדמה חקלאית ליהודים בשנות ה-60, החלו חוכרים ובעלי ממון יהודים אחרים לקנות אחוזות. לפני מלחמת העולם הראשונה היו רוב האחוזות הגדולות בידי יהודים, אם בקניין או בחכירה. בנפת בוצ'אץ' היו כחמישית מבעלי האחוזות הגדולות יהודים. עד שנת 1907 בחרו בעלי האחוזות צירים לפרלמנט כמעמד מיוחד. כמה עשרות בעלי אחוזות היו שקולים כנגד תריסר אלפים משלמי מיסים אחרים. אחוז היהודים בתוך בעלי האחוזות היה גבוה משיעורם המספרי באוכלוסיה. בנפת טרנופול היוו 30% מבין בעלי האחוזות. בתחילת המאה ה-20 היו עיתוני הפולנים בגליציה מקוננים: המולדת מצטמקת, כי האדמה עוברת לידי היהודים.
בוצ'אץ' הייתה לפני 1915 מוקפת חוכרי אחוזות ובעלי אחוזות גדולות יהודים. חוץ מחוכרי בתי המרזח באחוזות והחלבנים הכפריים, שהיו גם המה קשורים בחוזים עם חצרות ה"פריצים", הנוצרים והיהודים. ששת או שבעת אלפים היהודים שבעיר ינקו מהסביבה החקלאית. היהודים היו יסוד תוסס שעוררו את היצור באחוזות החקלאיות הגדולות והקטנות. מלבד הדגנים, האלכוהול והבקר, שהיו סחורות יצוא מדורי דורות, המריצו היהודים את גידול הקטניות וגידול עופות ליצוא ביצים ואחר כך גם עופות. בעיתוני גרמניה בתריסר השנים שלפני מלחמת העולם הראשונה אפשר היה למצוא מודעות מיהודי בוצ'אץ', שהציעו תרנגולות "מפוטמות" חיות לקונים פרטיים, שניים שלושה בלול "באחריות מוחלטת". ההתחרות בין הסוחרים הללו הייתה גדולה, והאיכרים האוקראיניים נצלוה, לכן לא יכלו המודיעים לקיים את אשר הבטיחו ושלחו "פגרים" חיים, ושמה של בוצ'אץ' נודע בעניין זה לגנאי בכרכי גרמניה המערבית. סחורת יצוא הייתה גם חמאה שיהודים קנוה מהחלבנים חוכרי החלבנות באחוזות הגדולות ומידי איכרים בכמויות קטנות. בימי פולין המחודשת הוציאה הקואופרציה של האיכרים רוב המסחר הזה מידי היהודים. וכשם שהיצוא היה בידי יהודים כך היה גם היבוא. יהודים שמשו סוכנים לבתי מסחר ולבתי חרושת שבאוסטריה וצ'כיה וגרמניה. תודות לקשרים עם ארצות המערב יצאו רבים לגור בכרכי המערב. מעבר לאוקיאנוס הגרו לפני 1915 בעיקר בעלי המלאכה, שלא יכלו להתפרנס במקום וחנונים וסוחרים פושטי רגל, שלא יכלו לחזור ולסחור בשינוי שם, תחבולה שהייתה נפוצה לפני 1915: בפשוט הבעל את הרגל, הקים חנות על שם אשתו. עוד בימי האוסטרים קמה התחרות למסחר היהודי מקרב הפולנים והאוקראינים. בתחילה לא הצליחו הסוחרים ובעלי התעשייה הנוצרים. אמרו עליו על "פריץ" אחד, שהקים בית חרושת למסמרים ובית חרושת לאטריות, שאטריותיו קשות כמסמרים, והמסמרים רכים כאטריות. על ההתחרות של בעלי יזמה פרטיים מקרב הנוצרים יכלו היהודים להתגבר, אבל אויב מסוכן קם למסחר היהודי בתנועת הקואופרציה של הפולנים והאוקראינים. העיתונות הלאומנית הטיפה לבני שני העמים הללו להשתחרר מהמתווך היהודי המיותר. תעמולה זו הייתה מלווה כבר בימי האוסטרים בשיסוי אנטישמי, והיא הצליחה ביותר בימי פולין המחודשת, ובמיוחד בקרב האוקראינים, המושרשים הקרקע הנפה יותר, מאשר בקרב הפולנים המועטים. הממשלה הפולנית הושיבה איכרים פולנים על אדמתם של בעלי אחוזות גדולות, ומובן מאליו שאחוזות היהודים היו הראשונות לריפורמה האגררית. הקרקע שממנה ינקו יהודי בוצ'אץ' את פרנסתם זה כארבע מאות שנה, הלך ונשמט מתחת לרגליהם. גברה הגירת היהודים לכל ארץ ששעריה היו פתוחים לפניהם, ובכלל זה גם לארץ ישראל.
בניין היסטורי במרכז העיר (Ratusz)
בוצ'אץ' הייתה מלפנים מוקפת חומה, סוללות (waly) וחפירות. כאשר חלפה סכנת התורכים והטאטארים, התפשטה העיר מעבר למחיצות הללו שנעלמו במשך הזמן. ואולם העין המנוסה תכיר את הגרעין הישן של העיר, שהיה מוקף לפנים, גם מתוך מפה כללית, שבה רשומים גושי הבתים בקנה מידה קטן. גרעין זה היה בקרן הזווית שבין פיתול של הסטריפה הבולט מערבה ובין נחל קטן, הנשפך לנהר מצפון המערב. שם במקום התחברותם של עמקי הנהר והנחל נמצא מישור קטע שהוקצה למגרש השוק העירוני ה- rynek, ring בגרמנית ובפולנית, ורינג-פלאץ בלשון היהודית. במגרש זה הקים מיקולאי פוטוצקי בשנות ה-60 למאה הי"ח, בנין למועצת העירייה. אחד מבנייני הפאר החילוניים המעטים, שבהם התגאה פודוליה. כמאה שנה אחרי היבנותו נשרף בית זה ותוקן, אבל תפארתו הראשונה לא הוחזרה לו. גם הכנסייה שהקים אותו פריץ מצוינת בפסילי הבתולה מרים הנחשבים למעשי אמנות וכן בכמה חיטובי עץ. מלבד המרובע של מגרש השוק כולל הגרעין הישן רק כמה רחובות קטנים. העיר החדשה ופרבריה התפשטה במעלה עמקו של אותו נחל קטן ששמו פוטוק (potok) משני עבריו וממערב לסטריפה, וכן לאורך הדרכים המצלבות בבוצ'אץ': למערב הכביש ומסילת הברזל למונאסטרישץ' (monaesterzyska בפולנית), במזרח אותן הדרכים מוליכות לצ'ורטקוב, בדרום – המערב מוליך הכביש לפוטוק זלוטי ( זלוטי = זהב, אולי זכר לגרגרי זהב) ולמעברה על הדניסטר, בדרום המזרח מעבר לנהר סטריפה, משתרעת הדרך ליאזלוביץ ולטלוסטה ולגבול בסאראביה, בצפון המערב מוליכה הדרך לסטרוסוב, למיקולינצה ולטארנופול. הואיל ועמקי הנהר והנחל צרים טפסה ועלתה הבניה בעיר בצלעות העמקים. העיר נבנתה בצפיפות ומעטים הבתים המוקפים גנים בתוכה, בייחוד ברחובות היהודים. הצטופפות זו בשטח מצומצם משתקפת בתיאורי שבוש (בוצ'אץ') בסיפורי ש"י עגנון, בנה הגדול של עיר קטנה זו.
מ. י. ברוור
