חסידי בוצ'אץ'

שמעון הורוביץ



תקופה מופלאה של חיים והווי חסידיים נגוזו, ואתם גם נעלמו טיפוסים ודמויות מקוריות של חסידים. טיפוסים שלא יופיעו עוד באותה צורה ובאותה סביבה, שבה עברו עלינו ימי עלומינו. ומדי הזכרי בזמנים אלה, מתפרצת מאליה הקריאה: אשרי עין ראתה כל אלה !

העיר בוצ'אץ' מפורסמת הייתה בקיצוניותה. חסידיה היו נלהבים ביותר ומתנגדיה היו קנאים ביותר. מבצר החסידות וכוחה העיקרי היו בקלויז דצ'ורטקוב. האישיות הבולטת בעלת סגולות המנהיגות והכוח המניע בין כל חסידי הקלויז, שרובם היו תלמידי חכמים – היה ר' יושע פרמינגר. כל העיניים היו נשואות אליו כלמנהיג רוחני שבו התגלמה הדמות המובהקת של החסיד השלם. הרוח והאווירה החסידית של הקלויז דצ'רטקוב, הורגשו מעבר לכותלי הקלויז.

על מתפללי הקלויז נמנו גם חסידי רביים אחרים; המפורסמים ביניהם היו ר' וולויל טירקל, חסיד דהוסיאטין, בר-אוריין ואיש אשכולות; ר' יצחק זידמן ובניו, מחסידי ויז'ניץ האחרונים, שעזבו את הקלויז לאחר שביזמתם ובסיועם הוקם הקלויז דויז'ניץ, שגם הוא נהפך במרוצת הזמן למקום של תורה וחסידות.

מבין מאה מתפללי הקלויז היו בערך 80 בעלי סמיכה להוראה.

אחד מגילוי היופי שבחסידות היה בשעה שחסידים מתעלים אל היכלות עליונים לעבוד את הבורא מתוך שמחה, כוונתי ליומא דפגרא. וכאלה היו לעתים קרובות למדי. מלבד המועדים וראשי חדשים, שבהם בא לידי גילוי התוכן שבחסידות. היו גם יארצייטין של צדיקים, כמו הושענה רבה, ג' חשוון, י"ט כסלו וכו'. בהזדמנויות אלו היו עורכים סעודות ומשתאות. עיקרו של דבר לא היה כמובן באכילה כשלעצמה, אלא באווירה ששררה שם. פותחים היו בניגון חרישי, וקמעא קמעא משתלהבת האווירה. עוברים לשירה אדירה מלווה ריקודים מתוך התלהבות עצומה. כשהתבוננת בהם ברגעים אלו, לא יכולת להשתחרר מן הרושם, שהם מתפשטים מן הגשמיות, כביכול, ומרחפים בהיכלות עליונים. אנו, בחורי הקלויז, מצפים היינו בקוצר רוח לשעות שמחה אלו. והמומנט המרתק ביותר היה בשעה שר' יושע פרמינגר החל לספר מעשיות נפלאות על הצדיקים. ש. י. עגנון ואנכי לא החמצנו מעולם הזדמנות להקשיב לסיפוריו, שהיה מספרם בכשרון רב באופן שהדמויות הופיעו חיות וקיימות לפניך. וכן הצטיין בסגולה נוספת להביא את קהל שומעיו בסיום סיפוריו, כאילו במטה קסם, לידי ריקוד חסידי.

בסעודות מצווה אלו אירעו על הרוב "תקריות" מבדחות. נזכר אנכי בפייביש הירש שור, שנוהג היה לחטוף אוכל בשעת הסעודה. פעם הכינו סעודת-חלב כדבעי, לביבות, כיסנים וכו'. מה עושים חסידים? מעמידים צלחת של של "גענזענע גריווען", (שוויסקי אווז) ופייביש הירש, כמנהגו, חוטף וחוטף ואין ממחה בידו, שכן הכול, מלבדו, ידעו מראש על ה"קונץ". אין לתאר את אכזבתו וצערו של פייביש, אחרי שנתגלתה לו הערמה ולמראה השולחן העמוס מאכלי חלב כיד המלך.

מבין הרבה חסידים נכבדים וחשובים התבלטה דמותו של ר' הירשל אברדאם, יהודי גביר וחסיד קנאי. כשאחדים מצעירי הקלויז, החלו להתחבר לחוגי ההשכלה והציונים, השתמש ר' הירשל הנ"ל בהזדמנות של עליה לתורה בשבת למפטיר, נתן דפיקה בשולחן והכריז בטון תקיף ומתוך קנאות, על המאורע האיום שקרה: בחורי הקלויז הולכים לרעות בשדות זרים. הוא מנה את שמות הצעירים ובתוכם שמו של ש. י. עגנון ואת שמי, ודרש להרחיק אותנו מן הקלויז.

סמוך למקרה זה עזב עגנון את בוצ'אץ' ועלה לארץ. וגם אנכי עזבתי את העיר. כשנזדמנתי בשנות המלחמה עם ר' הירש אברדאם הנ"ל בווינה, הביע לפני חרטה על המקרה ההוא ובקשני למחול לו על העוול שנגרם לנו.

כמעין זך, שאפשר לשאוב ממנו בלי סוף, כך הוא בעיני ההווי של חסידי בוצ'אץ'. כל שם שהנני מעלה בזיכרוני, הוא כאילו עולם בפני עצמו.

נזכר אני בר' הירש יידל בויער, יהודי תלמיד-חכם, שהייתה לו חולשה מיוחדת למתוח בקורת, פעם פנה לר' יצחק זיידמן במילים אלו: היודע אתה מה הוא ההבדל ביני לבינך? בשעה שאתה מתפלל שמונה עשרה ראשך בווינה, ואילו ראשי בכל זאת רק בטריבוכאוויץ, לפחות אין ראשי רחוק כמו ראשך.

ר' הירש יידל סבל הרבה מהתקפות שיעול, וכשהיו חסידים מאחלים לו בשעת שתית לחיים, שיחדל להשתעל, היה עונה: "חלילה, ברכוני שאשתעל לאורך ימים". בהזדמנות אחת אמר, שבדעתו להזמין אצל בנו מוניש, שהיה סוחר רהיטים, מראות ולקבוע אותן בקלויז, כדי שבאי הקלויז יראו את קלסתר פניהם.

בראשית דברי הזכרתי את החסיד מהוסיאטין, היחיד, ר' ולוויל טירקל. הוא היה מוזג. בשבתות ומועדים נוהגים היו החסידים להתכנס בביתו על כוס משקה. אוירה מרוממת שוררת היתה שם. בשמחת בית-השואבה ובערב שמחת-תורה לפני ההקפות, קרוב לחצות, היו צועדים מביתו בשירה ובריקודים על פני רחובות העיר לערוך את ההקפות.

פעם אירע שברוך שנאפס. מלמד גמרא ויהודי עליז, התעקש בהיותו קצת בגילופין ורצה להפוך את ה"ראטהויז". משה פיגעס, שהיה גר בבנין זה, התחנן לפניו, שיחוס עליו ועל בני-ביתו.

בשנים האחרונות הופיעו גם חסידי קופיצ'יניץ. וראוי להזכיר את יוסי בוכהיים, אדם מודרני וחסיד נלהב כאחד. בכ"א בכסליו, בחגיגת יום ההולדת של הרבי הזקן, רבי יצחק מאיר זצ"ל, קרע הנ"ל שטר של 10 כתרים לשנים, את החצי האחד נתן להם בתחילת הריקודיפ, ובשני יזכו בגמר הריקודים. באותו לילה נתרפטו נעליו החדשות מעצמת הריקודים.

ניסן פוהורילה היה גדול הגבירים בעיר, והתפלל בבית המדרש של ר' איצי, נכד של הצדיק מבוצ'אץ'. פעם אחת, בשעת סכסוך של מה בכך, כינה את ר' איצי בשם "עם הארץ"; על זה השיב לו ר' איצי ובקול רם: "קבצן" !

ברצוני עוד להזכיר את סבי ר' אלטער שוחט ע"ה. סבי ז"ל לא היה נוהג לשתות, ובכל זאת היה העליז שבכולם. חסידים היו אומרים עליו: ר' אלטער שוחט משתכר.

לבסוף עלי להזכיר: ר' יוסי פרמינגר נתקף ע"י מחלתו האנושה בקלויז דצ'רטקוב, והובא על ידי עגנון ועל ידי לביתו, והשכבנו אותו במיטה, שממנה לא ירד עוד.

לונדון.

שמעון הורוביץ