תולדות היהודים בבוצ'אץ' (המשך)

 ד.

חותמת הקהילה

בראשית הכבוש האוסטרי הפסיק מנהל הדיסטריקט קולמאנהיבר את כל המסים שהיהודים שלמו עד כה לפי חוקי מפולין לבעל-העיר גרף פיוטר פוטוצקי וכן את הזכות לגבות דמי-אשור בעד בחירת הרב בבוצ'אץ' הואיל ולפי החוקים הקיימים אין בעלי-הערים זכאים לגבות דמי-אשור. פוטוצקי מחה נגד זה ופנה פעמים מספר בעניין זה לחצר-הקיסר. הגוברניום בלבוב הודיע לו שלא יטריח בעניינו זה את חצר-הקיסר.
אולם סוף כל סוף הצליח בהשתדלותו. לגוברניום בלבוב ניתנה הוראה שקודם כל יש לחקור את העניין ובינתיים להשאיר את המצב כפי שהיה. ⁽²³⁾

	הזן את ביטויי החיפוש שלך. שלח טופס חיפוש
	Web www.buchach.org

בראשית המאה הי"ט גדלה האוכלוסייה היהודית במידה ניכרת. בשנת 1812 גרו בבוצ'אץ' 352 משפחות יהודיות ובכללן 696 גברים ו-768 נשים. בס"ה 1464 נפשות^.(28)  רוב היהודים התעסקו במסחר ובמזיגת משקאות, הגם שבנדון זה חלו על יהודי גליציה איסורים קשים. בוצ'אץ' הייתה גם בתקופה זו המרכז המסחרי של האחוזות בסביבתה והיהודים ריכזו בידיהם את סחר התבואות, בקר ויתר התוצרת החקלאית. הקהילה שעליה רבצו עוד מימי האוטונומיה בפולין חובות בסך 10,675 גולדין הצליחה לאט לאט לסלקם ולהכניס את חיי הקהילה למסלול מסודר מבחינה מינהלתית. בשנת 1831 פרצה בעיר חולירע ובה ניספו 600 יהודים. בשנה זו נשרך גם בית הכנסת הגדול.⁽²⁹⁾ בעזרתו של מיקולאי פוטוצקי נבנה במרכז העיר בית-הכנסת מחדש, אולם ב-29 ביולי 1865 פרצה בעיר דליקה עצומה ובה נשרפו 220 בתים וגם בית הכנסת.
הקהילה לא סבלה ממלחמות פנימיות בין מתנגדים וחסידים מצד אחד ובין שניהם לבין משכילים מצד שני.
כרב בקהילה כהנה משנת 1813 אישיות בעלת רמה מוסרית גבוהה, שהשפיעה לא מעט על עיצוב דמותה והיא הרב אברהם דוד בן אשר וואהרמן. ר' אברהם דוד וואהרמן נולד לאביו אנשל (אשר) בן הרב ר' דוד ולאמו מרת רעכעל בת הרב אברהם רעכעליס ביום ו' אדר שנת תקל"א (1771) בנאדבורנה. אביו היה איש שומר אמת ולכן נקרא וואהרמן וכינוי זה היה אחרי כן שם משפחתו. ר' אשר היה למדן מופלג וסוחר מנכבדי הארץ. מלבד למודים יהודיים למד בנו גם חשבון ושפות: גרמנית, פולנית. בהיותו בן תשע לא נמצא כבר בעיר מלמד שהיה מרהיב עוז בנפשו ללמדו. מעניין שבזמנו הצטיין גם בידיעותין עוד נער שני בנדבורנה, שלמה קופלר, שלאחר שנים היה חוכר מס נרות והרביץ לאוכלוסיה היהודית בגליציה. בשנת תק"מ ביקר בנדבורנה הגאון משולם איגרא ובחן אותו והשתומם על ידיעותיו בתלמוד ומפרשיו ונבא לו עתיד גדול כגאון בישראל. בעת ההיא שמע עליו הרב צבי הירש קרא מבוצ'אץ' ורצה לקחתו כחתן, ביקר בנדבורנה ובא עם אביו בברית התקשרות החיתון. אחרי חתונתו התיידד בבוצ'אץ' בבית חותנו עם ר' חיים שנבחר אחר-כך לאב"ד צרנוביץ (בעמ"ח "באר מים חיים" על התורה).
כבר בנעוריו עמד ר' דוד בקשרים עם ר' יעקב מליסא (בעמ"ח חוות דעת), שהיה ידוע בחריפותו הביקורתית ומצא בכל גדולי הדור שמץ דופי, אולם לגבי ר' אברהם דוד התייחס בהוקרה גדולה ום הגאון ר' נטע אבדק"ד פודוהאיצה, שהיה מקובל ידוע, ר' אברהם דוד התעמק גם בחכמת הקבלה. בשנת תקנ"א נתקבל לרב ביאזלוביץ. כאן הרחיב את לימודיו, לא רק בים התלמוד והפוסקים אלא שקד גם על לימודי מתמטיקה, תכונה וחוכמות הטבע, כדי שיוכל, לפי דבריו, להשיב לאפיקורוס, כי גם בעלי התלמוד הקדמונים לא הזניחו את "מדעי-תבל וחכמות שימושיות".
בשקידה מיוחדת התמסר גם לחקר הקבלה. בזמן רבנותו ביאזלוביץ הכיר את ר' לוי יצחק מברדיצ'וב, שביקר בעיירה הסמוכה רומאלוב והתרשם מאד מאישיותו ותורתו. ר' אברהם דוד היה גם מתלמידיו של הצדיק ר' משה לייב מסאסוב ונמנה על חסידיו.
השפעת החסידות הובלטה גם במידה רבה בכתביו וביחוד בספרו "ברכת דוד" (הוצא לאור בשנת תקס"ה).
בשנת תקע"ד אחרי מות חותנו נבחר ליורשו על כס הרבנות בבוצ'אץ', אולם אנשי יאזלוביץ לא נתנו לו לעזוב את קהילתם ואז באו שליחי בוצ'אץ' בלילה בעגלות, לקחו את הרב עם בני- ביתו וכל רכושו לבוצ'אץ'.
בבוצ'אץ' השפיע השפעה רבה על בני קהילתו והעמיד תלמידים רבים כגון: הרבנים ר' שלמה אבד"ק סקאלא (בעמ"ח "בית שלמה"), ר' חיים בן שלמה אבד"ק צרנוביץ, מאוהדי החסידות הבע"שטית. יצא נגד ר' יחזקאל לנדא (נודע ביהודה) בגלל התנגדותו לחסידות ובעמ"ח "סידורו של שבת" (פוריצק 1818), "באר מים חיים" (צ'רנוביץ 1820, 1849), "שער התפילה" (סודליקוב 1833). ר' שנעריל אבד"ק רימולוב, ר' משה מבודואנוב, ר' בריל אבד"ק באיאן, ר' פייבל שרייאר אבד"ק בוהורודצאני (בעמ"ח "גידולי הקדש", "מקדש מעט", "משמרת הקדש", אפיסת זקנים" ומראשוני חובבי ציון בגליציה).
באותו זמן עמד הרב וואהרמן בקשרים אמיצים עם אפרים זלמן מרגליות מברודי. בהשפעתו גדלה והתחזקה החסידות בבו'צ'אץ'. המשכילים והמתנגדים, שמספרם היה כבר די ניכר והשפעתם באה כבר לביטוי בהנהלת עניני הקהילה, לא סבלו את התנהגותו החסידית שהייתה זרה לרוחם. בייחוד לא הסכימו לזה, שהיה מאריך מאד בתפלתו בכוונות ועפ"י הזוהר, שנמשכה מחצית יום. בראש מתנגדיו עמד פרנס הקהילה ר' אביש שטרן, מיסד בית-הכנסת על שמו, שהיה ידוע בלמדנותו וגם מעשירי המדינה.(³⁰) המשכילים לא התפשרו אתו ואחד מהם, כפי שנראה עוד, הגיש אפילו לשלטונות תזכיר ובו תיאר את "מעשי התעתועים" של חסידי בוצ'אץ'. בתזכיר מסופר גם שהרב הודח מכהונתו בגלל חטאיו החסידיים – דבר שבלתי נודע לנו מהמתואר על תולדות חייו. ⁽³¹⁾
האשימו אותו גם שהיה מרפא חולים, הסתיר עריקים מן גיוס לצבא, מבריחים וסתם גנבים מתוך רחמנות לגבי נרדפים נגד רודפיהם.
בכ"ט תשרי תר"א נפטר,⁽³²⁾  בהלווייתו השתתפו המוני חסידים, שנשבעו על קברו לשמור על נאמנות לתורתו. אחרי כן הוקם אוהל מיוחד ואיליו זרמו אלפי יהודים.
ר' אברהם דוד בן-אשר וואהרמן השאיר אחריו 11 ספרים. ⁽³³⁾ בחייו הצטיין באהבת ישראל ובהתלהבות עצומה. לפי דעתו מתקרב אדם ע"י התורה לבחינת פנים.
התגברות החסידים הביאה לידי התנגשות עם המשכילים. בראותם שבעל העיר תומך בהם וברביים פנו המשכילים בפניות אל השלטונות והצביעו על הנזקים, שהם מביאים למדינה.
באוגוסט 1841 הגיש אחד ממשכילי בוצ'אץ' יוסף טפר לממשלה תזכיר ובו סקירה מפורשת על מעשי החסידים בבוצ'אץ' ובייחוד תלונות חריפות נגד הרבי שלהם. שהיה בנו ויורשו של הרב ר' אברהם דוד וואהרמן. ⁽³⁴⁾ בתזכיר מסופר שבידיו נמצא המפתח לאוהל אביו ר' אברהם דוד וכל הרוצה לבקר, עליו לסלק סכום כסף בעד אלמנתו וגם נדבה למען ארץ-ישראל. לפי טפר, בנו הוא, שהוסיף לשמו הפרטי את שם המשפחה וואהרמן. טפר מציע לשלטונות לתבוע מבנו דו"ח על הנדבות למען א"י ולאסור עליו כנוס חסידיו ועריכת תפילות על קבר אביו ולחסל את מעשי התעתועים הנעשים שם.
לשם כך יש לשגר פקיד ממונה מיוחד שיפרק את האוהל ויסיר את המצבה המעוררת את החסידים ל"ריקודי-שדים" שלהם. אמנם בעל העיר וגם השלטונות המקומיים מתייחסים אל כל זה בסבילות, כי זרימת חסידים לעיר מכניסה לה רווחים ניכרים. הוא – ספר בעצמו – שהיה סוחר עבר מבוצ'אץ', ששם נולד והתחנך, לגור בטרנופול ומרגיש את עצמו מאושר שעזב את הגיהינום החסידי בבוצ'אץ', אולם גורל אחיו קרוב לליבו, כי החסידים מזלזלים בכל עבודה והשכלה ואין בדעתם וברצונם להיות למדינה אזרחים מועילים. להפך, הרבי שלהם מטיף להתפלגות וחיי בטלה, בניגוד לטרנופול ששם עובדים היהודים וראויים לכבוד ולהוקרת אזרחיהם.

ה.

אחרי שנת 1848 חלו שינויים ניכרים בחיי הקהילה, בהשפעת המשכילים שופרו תנאי החינוך, אמנם בוצ'אץ' לא תפסה אותו מקום בתנועת ההשכלה כמו טרנופול, ברודי ו טישמיניצה. אולם היו כבר חוגים רבים שאהדו את שאיפות ההשכלה וקידום תרבותי בקרב העם היהודי. בקהילה היה אמנם השלטון והמינהל בידי החרדים. בעיר נמצאו 12 בתי-כנסת ו-36 מנינים. אחרי מותו של הרב וואהרמן לא נבחר רב. שנים אחדות מילא תפקיד הרב ר' צדוק רינק. אחרי 1853 כיהן בתור רב ר' אברהם בן צבי הירש תאומים שהיה לפני זה רב בזבורוב (בעמ"ח "חסד לאברהם"). הוא נפטר בשנת 1862. ⁽³⁵⁾
הודות לשכבת המשכילים ועל יסוד המצב החוקי של יהודי גליציה תפסו יהודי בוצ'אץ' מקום חשוב במינהל העיר. בעירייה היו על 30 חברים 12 נציגים יהודים ויתר החברים היו מבין הפולנים – 9 ומבין הרותנים – 9.
אחרי שהותר ליהודים בשנת 1850 לרכוש נכסי דלא ניידי הגישו גם יהודי בוצ'אץ' בקשות שירשו להם לרכוש נכסי דלא ניידי.
בשנת 1860 ביקשו שני יהודים: פאיארשטיין והופמן להרשות להם לרשום במסרי רישום הקרקעות את אחוזותיהם, שרכשו באופן בלתי-חוקי. ⁽³⁶⁾
בתקופה הקונסטיטוציונית של אוסטריה החל משנת 1867 התחילה בוצ'אץ' למלא תפקיד חשוב בחיי היהודים בגליציה. יחד עם שניאטין וקולומיאה צורפה בוצ'אץ' למחוז בחירות אחיד שהיה בעל אוכלוסיה יהודית גדולה. דבר שאפשר בחירת ציר יהודי לסיים הגליצאי ואחר כך לפרלמנט הוינאי.
בשנת 1867 נבחר לציר בסיים ד"ר מקסימיליאן לאנדסברגר ומשם נשלח כציר לפרלמנט האוסטרי. בשנים אלו נבחרו הצירים לפרלמנט לא בבחירות ישירות אלא על ידי הפרלמנטים הארציים (Landtage). ד"ר לאנדסברגר גמר את לימודיו באוניברסיטה בווינה, היה אחר כך מעורכי-הדין הנודעים בלבוב. לקח חלק פעיל בחיים הציבוריים. בשנת 1840 השתתף ביסוד הועד לבניין בית הכנסת לנאורים בלבוב. אולם זה לא הפריע שבשנת 1848 הלך בענייני הקהילה יחד עם האורתודוקסים מאיר מינץ נגד המשכילים ולכן אין פלא שעיתון המשכילים המתקדמים בוינה פירסם כתבה מלבוב שד"ר לאנדסברגר וד"ר צאהל הצטרפו אליהם רק מטעם עניינים אישיים היות ולא נבחרו על ידי השלטונות לוועד הקהילה, בו היו הרוב משכילים. בשנים 1848 – 1861 היה חבר מועצת העיר בלבוב ומשנת 1865 גם פרנס הקהילה הלבובית.
אחרי שבשנת 1856 נפטר מארק דובס ציר לסיים הגליצאי מקולומיא ⁽³⁷⁾ שניאטין – בוצ'אץ' נבחר ד"ר לאנדסברגר ואחר כך בפעם השנייה בשנת 1867 וכיהן בתפקידו עד 1873. לאמיתו של דבר היה הוא ציר רק עד 1870. באותה שנה עזבו הפולנים את הפרלמנט הוינאי עקב סכסוך עם המימשל המרכזי בבעיות האוטונומיה הגליצאית. יחד עם הפולנים עזב גם ד"ר לאנדסברגר את הפרלמנט. באופן כזה לא היו יהודי גליציה מיוצגים בפרלמנט הוינאי עד 1873. בשנת 1870 ויתר גם על המנדט שלו בסיים.
בשנת 1873 נבחר כבר בבחירות ישירות כציר קולומיא-בוצ'אץ' ד"ר אוסבלר הניגסמאן (1824 – 1880) בעזרת ברית עם הרותנים. הוא היה יליד רישא שגמר את לימודיו באוניברסיטה בוינה. בשנים 1861 – 1866 ייצג יחד עם ד"ר לאנדסברגר, ד"ר קולישר, מארק דובס את יהודי לבוב בעירייה הלבובית. בשנת 1861 נבחר מטעם המתקדמים לחבר ועד הקהילה בלבוב ובשנת 1867 נבחר מברודי במקומו של מאיר קליר לסיים הגליצאי. בוויכוח בסיים על חיסול ההגבלות ליהודי גליציה הדגיש את עמדתו כמתבולל פולני. למרות השקפותיו אלו הצטרף אחרי שנבחר לציר לפרלמנט עם יתר הצירים היהודים מגליציה – ד"ר יואחים לנדא (ברודי), נתן קאליר (ברודי) והרמן מיזס (דרוהוביץ) לא כדוגמת הציר מקראקא אלברט מענדעלסבורג לסיעת הפולנים אלא למפלגת התחוקה (Verfassungspartei). ספרטיזם יהודי זה נמשך עד 1879. בבחירות שנתקיימו בשנת 1879 בחרו יהודי קולמיא-שניאטין-בוצ'אץ' לציר את הרב מקרקא ר' שמעון שרייבר, שהצטרף לסיעת הפולנים.
אחרי מותו בשנת 1883 החליטה אסיפת בוחרים להציע את מועמדותו של הרב הוינא והסופר הידוע ד"ר יוסף שמואל בלאך, יליד דוקלא. שהתפרסם באותה תקופה במלחמתו האמיצה והגאה נגד פרופסור ד"ר רוהלינג וספרו "דער-תךמוד-יודע". ההסתדרות היהודית הפוליטית בגליציה "שומר ישראל" ראתה בצעד זה דבר מכוון נגדה ופנתה אל הבוחרים היהודים במחוז קולומיא-שניאטין–בוצ'אץ' להעמיד מועמד מחוגיהם. גם העיתונות הפולנית יצאה בחריפות נגד מועמדותו של ד"ר בלאך בטענה, שהוא רב וינאי, שאינו מכיר את גליציה ואינו מדבר פולנית.  ⁽³⁸⁾  לעומת זאת הצהיר ד"ר בלאך שהוא יצטרף בפרלמנט לסיעת הפולנים. נגד החלטת "שומר ישראל", "יעד הבחירות הראשי" בלבוב ונגד רצון השלטונות, נבחר ד"ר בלאך ב-1460 קולות נגד 983 שקיבל פרופסור האוניברסיטה בקרקא ד"ר ורשאואר לציר בפרלמנט הווינאי. בשנת 1885 התקיימו בחירות לפרלמנט החדש. גם הפעם נתקל ד"ר בלאך בהתנגדות החוגים הרשמיים. ב-2 במאי 1885 הכריזה אסיפת בוחרים בבית הכנסת בבוצ'אץ' את מועמדותו של בלאך. "ועד הבחירות המרכזי" בלבוב העמיד נגדו את ד"ר אמיל ביק. מאבק הבחירות היה קשה מאד. לרשותו של ד"ר ביק, שנתמך על ידי השלטונות, ראשי הקהילות וראשי העיריות עמדו גם סכומי כסף גדולים, שאפשרו לו לרכוש קולות הבוחרים. בבוצא'ץ' הצהיר ראש העירייה בריש שטרן שליותר ממאה קולות לא יזכה בלאך. ⁽³⁹⁾  בהשתדלותו של ד"ר בלאך הובטח לו על ידי נציב גליציה שינתן לנציגו להיות נוכח בקלפי בזמן הבחירות.
בבואו לבוצ'אץ' היה ד"ר בלאך מוכרח להתאכסן בבית פרטי הואיל ושר המחוז אסר על בעלי המלונות לאכסנו. בריש שטרן הכניס לרשימת הבוחרים שמות נפטרים והיה בטוח שיכשיל את בלאך. הוא לא נרתע לספר לנוצרים כי ד"ר בלאך הוא שונא נוצרים. ד"ר בלאך מספר בזיכרונותיו על יום הבחירות בבוצ'אץ' שבו העיזו היהודים בגליציה לצאת בגלוי נגד תקיפי הקהילה והעירייה ולהלחם לזכויותיהם האזרחיות.
ציר ועדת הבחירות המרכזית הארצית יאן דוברואנסקי, שהיה אנטישמי ידוע, הסביר באסיפת בוחרים: "אם תבחרו בד"ר בלאך מרה תהיה אחריתכם, לא רק העיר אלא כל אחד מן הבוחרים ירגיש בנקמתה של הארץ כולה".
"בבוצ'אץ' סיפר ראש העירייה היהודי לתושבים הנוצרים, שהיהודים מגינים על הד"ר בלאך משום שהוא שונא נוצרים, ומשום שרצה להושיב בבית האסורים שני כמרים קתוליים נכבדים. במודעות פומביות, שנתחברו על ידי עורכי-דין יהודיים, קראו לקנאות הבוערת של שנאת-ישראל, שתלחם את מלחמת ציר היהודים ד"ר אמיל ביק".
"אני הייתי ביום הבחירות וימים אחדים לפניו בבוצ'אץ'. שני ימים לפני הבחירות עוד לא היתה לבוחרים היהודים שום תעודת זהות, שום פתקת בחירה. בשני הימים הללו (שבת וראשון) התאספו כל הבוחרים היהודים לפני בית העירייה וחיכו לתעודות-זהות ולפתקאות-בחירה. אף רגע לא סרו מן המקום. את תפילות השבת התפללו תחת כיפת השמים. אך האדון ראש העירייה (שטרן) שעל ידי תיווכי ניצל פעם מפשיטת-כספים, לא רצה לתת אף תעודה אחת. התאוננו טלגרפית אצל נציב גליציה ואצל נציב המחוז. באו פקודות דחופות למלא את רצון הבוחרים והאדון ראש העירייה נתרצה סוף-סוף ונתן 20 פתקאות-בחירה". "המלחמה התחילה מחדש. הבוחרים רצו אל נציב המחוז וזה נתן פקודה למסור להם תכף ומיד תעודות זהות ופתקות-בחירה. ואולם – רק כאלו שרשום עליהם שמו של הד"ר ביק."
"אז נזכר איש אחד בחוקת הבחירות וניגש ישר אל נציב המחוז, כדי לדרוש ממנו העתק של תעודתו. אך במקום תשובה קיבל האיש הזה מנציב המחוז – מכת לחי".
"ואולם קהל הבוחרים אינו נרתע ואינו סר ממקום המערכה".
"הם דורשים תעודות ופתקאות-בחירה. הג'נדרמריה מתערבת ומנסה לגרש את הבוחרים הרוגנים מן הבית. לשווא! הג'נדרמריה מאיימת ברובים, הבוחרים מחשיפים את חזיהם וקוראים בקול גדול 'ירו!'."
"יומיים ארכה המלחמה ואחרי מחאות חוזרות לפני ראש הממשלה (בווינה) ולפני נציבות המחוז השיגו סוף סוף הבוחרים היהודים 450 תעודות ופתקאות-בחירה".
"ביום השני בבקר התאספו כולם בבית-הכנסת ונשבעו שבועת אמונים לאלוהים ולעדה הנאספת, שימסרו את קולם בשביל מועמד היהודים ד"ר בלאך. כולם הלכו אל הבחירות, אף אחד מהם לא נעדר ובשעת מנין הקולות שיצא לפועל בפני דלתיים סגורות מצאו 306 בעד בלאך ו-503 בעד ביק. וצריך לדעת, שלבוצ'אץ' היו בסך הכול רק 300 בוחרים נוצרים ואולם האדון שטרן הראה גם הפעם את תחבולותיו כי רבו. נוצחתי". ⁽⁴⁰⁾
אולם בוחרי קוומיא הכריעו וד"ר בלאך נבחר בכל המחוז ברוב של 28 קול.
בכל גליציה המו רחובות היהודים מרוב שמחה על כישלונו של ד"ר ביק, בו ראו רק מכשיר כדי להכשיל לוחם יהודי אמיץ נגד האנטישמיים לפי פקודת השלטונות הפולניים בגליציה.
בחירות אלו סימנו כבר את דרכה של היהדות הגליצאית בעתיד והיו הפרלודיום למאבק הלאומי של המוני ישראל למען חירותם האזרחית-הלאומית בשנת 1907.
גם בשנת 1891 נלחם בלאך להשיג את המנדט במחוז קולומיא-שניאטין-בוצ'אץ', אולם גם בבחירות אלו הועמד נגדו ביזמת יועצו של הרבי מבלז מרדכי פלץ, נכדו של הרב הוורשאי ר' דב בעריש מייזלש, ליאון מייזלש  ⁽⁴¹⁾ שגר בפריז והיה בעל אמצעים כספיים. הוא נתמך ע"י הרבי הבלזאי ונשיא מחזיקי-הדת יצחק שרייבר מדרוהוביץ. למרות שהבחירות עלו למייזלש 800,000 גולדן נכשל. הוא לא העיז לבוא לבוצ'אץ'. המתבוללים היהודים המאוחדים סביב ביטאונם "Ojczyzna" תמכו במועמדותו של הנוצרי גרף סטארזינסקי.
ב 4-5 במרס נבחר ד"ר בלאך ב-2128 קולות, גרף סטארזינסקי קיבל 1778 קולות ומייזלש 97 קולות. אולם ב-22 באוקטובר 1895 ויתר ד"ר בלאך על מקומו בפרלמנט ובמקומו נבחר ד"ר מקאסימיליאן טראכנטברג, ראש העירייה בקולומיא. הוא כיהן בתפקיד ציר הפרלמנט עד 1901. בפרלמנט האחרון שלפני תיקון חוק הבחירות בשנת 1907 ייצג את יהודי קולומיא-בוצ'אץ' ד"ר נתן זייגפלד.
במחצית השנייה של המאה הי"ט גדלה האוכלוסייה היהודית בבוצ'אץ', אולם ביחס לאוכלוסיה הנוצרית ירד האחוז שלהם.
בשנת 1870 מנתה בוצ'אץ' 8959 תושבים ובכללם 6077 יהודים (67.9%) ובשנת 1900 על 11755 תושבים – 6730 יהודים (57.3%).
בשנת 1892 הוקם בבוצ'אץ' על ידי קרן הברון הירש בית-ספר יהודי עם 262 תלמידים. בשנת 1907 למדו בבית-הספר של קרן הברון הירש 180 תלמידים. בשנת 1908 היו בגימנסיה מבין 696 תלמידים – 216 תלמידים יהודיים.
מבחינה כלכלית לא השתנתה התמונה. ברובם המכריע התפרנסו היהודים ממסחר לסוגיו השונים. בייחוד התפתח סחר-יצוא (תבואות, תוצרת חקלאית ועצים). גם במלאכות השתתפות היהודים הייתה גדולה. בסוף מאה הי"ט הוקמו גם בתי-חרושת וסדנאות, שהעסיקו מספר ניכר של פועלים יהודים. כגון: מלבנות, כבשני-גיר, מסבנות, ייצור נרות וחלב, טחנות-מים ובתי מבשל שכר.
בשנות השבעים הקימו משכילי בוצ'אץ' ספריה בשם "בית המדרש" ומועדון Lqcznosc שריכזו סבים את טובי האינטליגנציה היהודית. מבין חובבי הספרות העברית ומשכילי בוצ'אץ' יש להזכיר את ביק וולף, בוכהיים בריש, אבא שטרן, דנברג עזרא, פוהורילה, סופר עברי ומתרגם, פרנקל יעקב, פריץ פסח, דוד אנדרמן ⁽⁴²⁾ מחבר המחזה "אמונה והשכלה" (דרוהוביץ תרמ"ו). ⁽⁴³⁾
בהתעורר התנועה הציונית בגליציה בסוף שנות השמונים של המאה הי"ט התרשמו גם יחידי סגולה בציבוריות היהודית בבוצ'אץ' מרעיון שיבת ציון. מבחינה לאומית נזרעו הזרעים הראשונים של החברה הלאומית בימי מלחמת הבחירות בשנים 1883 ו-1885.
למרות התעוררות זו לא הוקם שום ארגון, שהיה מאחד את המוני ישראל סביב התנועה הציונית, שהתה פעילה כבר בערים אחרות בגליציה המזרחית. החל משנת 1892 נעשו מאמצים לייסד כאן חברת "ציון" ולאט לאט התפשט הרעיון הציוני בין כל שכבות היהודים. ביחוד בקרב הנוער שהכיר, כי נחוץ להביא שינוי בחיי העם היהודי ולשם הגשמת הרעיון זקוקים לאחדות. בשנת 1893 נוסדה חברת "ציון". ב-30 באפריל 1894 התקיימה אסיפת העם הראשונה ובה דיברו ד"ר ציפר ודוד מאלץ, שהסבירו את מהותה של הציונות. באסיפה זו הוחלט פה אחד להרחיב את חברת "ציון" ובחרו בוועד, שקיבל מהועד המכונן בראשותו של וולף ציימר את התפקיד לארגן את החברה על יסודות תקנות סדירות.
מלבד זה התקיימו שתי אסיפות במועדון של האינליגנציה היהודית "קשר" Lqcznosc שבהן דיברו ד"ר ציפר ומאלץ על התכנית הציונית והשיבו בוכוח על שאלות שונות. בישיבות אלו השתתף גם ראש הקהילה היהודית אבא שטרן ⁽⁴⁴⁾ שעמד בראש העיריה עוד משנת 1879.
אחרי אסיפה זו הוציא הועד המכונן אל יהודי העיר את הכרוז הבא, שחובר על ידי הסופר העברי יצחק פרנהוף: "אחינו! מיום אשר הלך ישראל בגולה ויחדל מהיות גוי יושב על אדמתו, מיום אשר נפזרנו בין העמים תעינו בקצווי ארץ ואיים רחוקים, שנאו אותנו משנאינו שנאת חנם ונרדפנו על צוואר. גם בזממנו זה ימי החופש והדרור, אשר חוקה אחת ומשפט אחד נתן לנו על הגיליון, עוד נענים אנחנו בפעל. כמאז כן עתה אנחנו עם עשוק ורצוץ. ע אשר בני בלי-שם (אנטיסעמיטען) ידריכוהו מנוחה בחוץ ופרוד הדעות וחלוק הלבבות ישחיתו כל חלקה טובה בפנים. מחוץ שכלה תרבה השנאה. בבית המחלוקת! חלק לב העם למפלגות שונות עתה יאשמו אם אויבינו ישלחו חצי זעמם בנו למצער אין בנפשנו אשם. אך אם מהרסינו מחריבינו ממנו יצאו, אם אש המחלוקת תאכל אותנו בכל פה ותמית כל רגש לאומי בקרבנו, אז גדול עווננו מנשוא. לכן אליכם, אחים, נקרא: עורו, התעוררו ונעשה קשר לאומי באמת ושלום בינינו: הנאור לא יצור את המחזיק בנושנות והמחזיק לא יצור את הנאור, נעביר נא גשר על פני התהום הגדול והמפסיק בין שבט לשבט, בין בני הדור החדש, עורכי-הדין, הרופאים, הסופרים והסוחרים ובין בעלי המלאכה השונים, אל תבוז מפלגה אחת בלבה את רעותה, רק נתאחד כולנו בעצה אחת וברגש לאומי, כאשר עשו אבותינו, והיא שעמדה להם להתקיים בכל דור ודור למרות חפץ דורשי רעתם. נלכה נא אחוזי יד, נלמוד לדעת את ערך עצמנו, להכיר את כישרונותינו, נאמר לציון עמי אתה וכל כלי יוצר עלינו לא יצלח. על כן שמעו את אשר תקרא החברה: "ציון": התאחדו בני בכל עדה ועדה והיו לאגודה אחת פנימה בתוככם. עזרו איש לאחיו וקחו חבל גם בגורך אחיכם הנדכאים אשר ילכו לעבוד את האדמה בארצנו הקדושה. עשו כל איש את אשר ביכולתו לטובת אחיו בכלל! מטרתי היא לאחד אתכם להפיץ דעת יעוד לאומנו לאומנו ולהאדירה בין בני עמנו מבלי כל חפץ מדיני. האמצעים להגיע על ידם למטרה הזאת המה:
1) הרמת קרן שפת עבר והרחבת דעת תולדות ישראל וספרותו.
2) דרשות ומשאות באזני העם לתכלית הנזכרת.
3) חגיגת ימי זיכרון ומועד לתולדות ספרותנו.
4) יסוד עקד ספרים וחדר למקרא. התרועעות ושבת אחים יחד לתכלית הנ"ל."⁽⁴⁵⁾

בכרוז זה פנה הועד גם אל יהודי העיירות בסביבות בוצ'אץ' בקריאה להצטרף לתנועות הלאומיות וליסוד חברת "ציון" כדוגמת בוצ'אץ'.
באסיפה הכללית הראשונה ב-17 ביוני 1894 אורגנה כבר החברה על יסוד תקנות סדירות. באסיפה זו דברו ד"ר גרשון ציפר והרב מנדל לייבוש לנדא מפשמישל בעברית ובאידית. שניהם הצליחו לרכוש מספר ניכר של חברים. נבחר ועד ראשון עם וולף (וילהלם) ציימר כנשיא, שמואל טאלר כסגנו, יהושע הולנדר כגזבר, הסופר העברי יצחק פרנהוף, פישל אנגלשטיין כמזכירים עבריים. ד"ר זיגמונד גולדשטויב כמזכיר בשפה הפולנית וכחברי הועד יעקב מ. פרנהוף, משה וויסר, שמואל ניימן, ארנולד רינגל, שמעון הכט ואייזיק ברגשטוף. ⁽⁴⁶⁾
באותה שנה היו בחברת ציון מאורגנים 300 חברים, והחברה התפתחה יפה הודות לפעולתם של ד"ר גולדשטאוב, שמואל ניימן ויצחק פרנהוף, שהחדיר את הרעיון הציוני לבתי המדרשות, בתי הכנסת וגם לחוגי האינטליגנציה היהודית שעמדה מרחוק לכל עניין יהודי.
בחברת "ציון" נוסד גם "בית-מקרא" לתלמידי הגימנסיה, שהתאספו יום יום ולמדו מפי המורה מרדכי קאנפר, שהיה גם סופר עברי, ויצחק פרנהוף עברית ולמודי היהדות  ⁽⁴⁷⁾  .יחד עם הקמת סניפי התאחדות חברות יישוב א"י "ציון" בוינה, נוסד גם בבוצ'אץ' סניף בשם "ארץ ישראל" ובו היו פעילים וולף ציימר, אנזלם מהלר, ארנולד רינגל, שמואל טאלר ויצחק פרנהוף.
בשנת 1898 היו מאורגנים באגודת "ציון" 150 חברים ובראשה עמד הירש שטרן. טובי האינטליגנציה היהודית והנוער הצטרפו לשורות התנועה הציונית. בראשית שנות התשעים נוסדה אגודת הפועלים על ידי ד"ר אנשל מוזלר, אולם היא לא הצליחה לרכז סביבה את הנוער היהודי.
בוצ'אץ' נעשתה אחד ממבצרי הציונות החשובים ביותר בגליציה המזרחית ונתנה לתנועה עובדים פעילים ומסורים.

הערות:

23. ארכיון מיניסטריון פנים בוינה Photokolibucher Galizien 1776-1777 ex Septemper 1776 Nr. 48 Dekret an das galizische Gubernium ado. 23.VIII 1776   חזור

24. Pilleriana, 11.X 1787 חזור

25. גרשם באדר: מדינה וחכמיה, ניו-יורק 1934, ע' 80. מוסר, ששמע פרטים אלה מפי זקנו שהכיר את פנחס פאוו. חזור

26. ארכיון מיניסטריון הפנים בוינה: 2579 Carton 11 T IV חזור

27. X. Sadok Baracz: Pamiatki Buczackie/ Lwow 1882 p. 86 חזור

28. IV T. 1. Carton 2582 Nr. 143 ex October 1812 חזור

29. Baracz Lt. e. p. 37 חזור

30. הרב אלתר מאיר: הרב אברהם דוד מבוטאטש ב"הארץ" 17/12 1946. חזור

31. תזכירו של ספר נדפס בד"ר רפאל מאהלר: דער קאמף צווישן חסידות און השכלה אין גאליציע ניו-יורק 1942, ע' 248 חזור

32. וזה הוא נוסח מצבתו: חזור

כתר תורה
ציון
גאון ישראל
אור הגנוז, טמיר ונעלם
בוצינא קדישא, אור העולם
רועה נאמן, שר שלום
הדרת קדש, אוצר בלום
מנורה הטהורה, היכל ואולם
דורש תעוזה, כספיר ויהלום
ותיק וחסיד, האמתי והשלם
דוד מלך ישראל חי רב פעלים
יצאה נפשו הקדושה באחד דובב (*) לידת
תשרי שנת תר"א לפ"ק
רבנו הקדוש גדול הדור צדיק יסוד עולם
אברהם אבינו דוד מלכנו
בהרב המופלג מו"ה אשר זלה"ה
שימש בכתר הרבנות חמישים שנה
תנצב"ה

(נדפס בספר תולדות הראב"ד של אליהו צבי שמערליר לבוב תר"ן, ספר יקר-המציאות).

* כ"ט  חזור

33.
1. דעת קדושים (לבוב תרל"א) 3 חלקים על הלכות שחיטות וטרפות
2. משמרת הקדוש (לבוב תרל"ט)
3. אשל אברהם (לבוב תרמ"ו)
4. ברכת דוד (תקס"ה)
5. מחזה אברם (לבוב תרל"ב)
6. אמרות טהורות (לבוב תרל"ט)
7. תפלה לדוד (לבוב 1886)
8. תהלה לדוד (לבוב 1872)
9. דברי אמת ביאור על מסכת אבות (לבוב 1876)
10. אשל אברהם ביאור על ההגדה של פסח
11. עזר מקודש על שו"ע אבן העזר לבוב.
מלבד חבורים אלו נשארו בידי המשפחה עוד מספר כתבי-יד ממנו.  חזור

34. בתזכיר נקרא הוא ר' אברהם דוד קרא אבל זו היא טעות הוא היה חותנו של הרב קרא חזור

34א. Allgem. Zeitung des Jdtms, 1853, Nr. 34 p. 426 כתבה מבוצ'אץ', אחרי התנקשות בקיסר פרנץ יוסף I ערכה הקהילה תפילת-הודיה בבית הכנסת. ר' צדוק רינק נאם והדפיס אחר את נאומו בקוטרס ששלח לאמו של הקיסר. רינק קיבל ממנה מכתב תודה.

35. היה בן בתו של הגאון הידוע ר' יעקב מליטא חזור

36. ארכיון המיניסטריון לענייני פנים בווינה. IV T 2 Besitz. חזור

37. אחרי מותו בקשו ראש העירייה ומועצת העיר קולומיא את נציב גליציה לשחרר את המחוז קולומיא – שניאטין – בוצ'אץ' מקיום בחירות, היות ויש לצפות שיבחר שוב ציר יהודי, עקב הרוב היהודי במחוז הבחירות. לכן מוטב לשנות קודם את חוק הבחירות ולקבוע בו את תוקף הבחירות רק במקרה ששליש הקולות יינתן על ידי אזרחים נוצריים, (כתבה מקולומיא Allgemeine Zeitung des Judentum, 1865, p. 338) חזור

38. Israelit Lemberg, 1889, Nr. 9 חזור

39.  Dr. Samuel J. Bloch: Erinnerungen aus meinen Leben, Wien, 1922. p.231 תרגום עברי יצא לאור בתל-אביב. ד"ר בלוך מספר בזכרונותיו: "בדרך נסיעתי לבוצ'אץ' שהיתי ימים אחדים בסטאניסלאו, בתור אורח אצל המשפחות הלפרין וליפה הורוביץ. שם הכרתי צעיר משכיל חביב וחפשי בדעות, ששמו היה הוראס שור ושהיה ידידו של אותו ראש העיריה ה"מצויין" בעריש שטרן מבוצ'אץ'. האדם הצעיר הזה אמר לי מפה לאוזן :"האדון ד"ר בלאך הנכבד, למה תשגה באשליות, מה יועילו לך הבוחרים, אם ליד ארגז הבחירות יושב בעריש שטרן ומונה יחד עם נציב המחוז את הקולות. הוא הודיע לי יותר ממאה קולות לא יעביר בשבילך" (זיכרונות ד"ר בלאך, תרגום עברי של ש. שלום, תל-אביב, כרך ראשון, ע' 172). חזור

40. זיכרונות ע' 173-174 חזור

41. בבחירות אלו שרו ההמונים שיר לעג באידיש. בחרוז אחד נאמר:

קינדערלאך געטרייע
די גאנמע חבריה
מיר זאלן אלע איבער א יאהר ערלעבען
מען דארף שוין געהען
צומייזלעס לויה
און פאר בלאכן די שטים אבגעבען  חזור

42. עבר בשנת 1888 לברודי. נפטר בוינה ט' נהחם אב תרפ"ד (1924). בשנת 3191 ביקר בארץ ישראל. חזור

43. בבוצ'אץ' חי גם בשנים אלו מוכר ספרים ר' אלתר מילר, אביו של המלומד המזרחן הידוע פרופסור צ. ה. מילר (1846 – 1912). חזור

44. Przyszlosc 1894, p. 151 חזור

45. המגיד 1894, גל' 25 ע' 205 Przyszlosc 1894, Nr. 19, p. 225 חזור

46. המגיד 1894, גל' 25 ע' 205 חזור

47. המגיד 1894, גל' 43 ע' 349 חזור

המשך

ד"ר נתן מיכאל גלבר