סיפורים של בוטשאטש - ש"י עגנון
על מצווה אחת
הגאון ר' ישראל זכרונו לברכה אב בית דין בעיר סווירז וחצי גליל לבוב היה בימיו של הגאון בעל טורי זהב, שאף הוא שימש שם בתחילה ברבנות. ובסווירז יש יריד, ואותו יריד זמנו מיד אחרי הפסח. ונוהגים היו המוזגים שהיו מבשלים קודם הפסח שכר הרבה ומוכרים בערב פסח לנכרי על ידי שטר מכירה, כדי שיהיה שכר טוב מוכן להם ליריד שלאחר הפסח.
שמע הגאון ר' ישראל ואמר הרי הם כמערימים, שעושין חמץ ממש לעצמם ומוכרים בהערמה לנכרי. הכריז בבית הכנסת שלא יבשל אדם שכר סמוך לפסח. וכל שעובר על דבריו יהיה מוחרם. שמעו המוזגים ופירשו עצמם מן העבירה, חוץ מבעל בית אחד שהקל בחרם של הרב, מאחר שהגאונים הגדולים בעל בית חדש ור' אריה ליב הרב מקרקא ובעל טורי זהב שמלכו בסווירז לא הטילו חרם על זה. הלך ובישל שיכר בחשאי.
ואותו בעל בית היה מלוה בריבית לבני הכפרים. יום ראשון של חול המועד נטל את פנקס החובות ולקח לו מצות צידה לדרך ורכב על הסוס והלך לכפרים. בדרך פגשו בו איכרים. הרגיש בהם שמבקשים להרגו. היה לו סוס טוב. זירז את סוסו ורץ וברח מפניהם.
כשהגיע זמן סעודה לכל אחזו רעב. לא היה לו מים לנטילת ידים, ולאכול בלא נטילת ידים לא רצה. הלך ורכב עד שלא היה בו כח לרכוב. נזכר שמעיין יוצא מן ההר שבדרך. אמר לעצמו אם ארד אצל המעיין יתפסוני הרוצחים ויהרגוני, ואם לא אלך אצל המעיין אמות ברעב, הואיל ואין לי מים לנטילת ידים, ולעבור על דברי חכמים לאכול בלא נטילת ידים לא רצה. אמר יהיה מה שיהיה, לאכול אני צריך. הטה לשם וירד ונטל את ידיו. באו עליו הרוצחים והרגוהו.
ומנהגו של הגאון ר' ישראל שהיה המובחר שבתלמידיו ישן אצלו בחדרו. נינער משנתו ואפילו שתים שלוש פעמים בלילה, נוטל ידיו ואומר לתלמידו טול ידיך, ומפלפל עמו בהלכה. אותו לילה לן אצלו תלמידו הרב הגדול ר' נתן, שנתפרסם אחר כך לגדול בישראל ולדרשן מפואר, וקבי ישיבתו בקהלה קדושה בוטשאטש והיו קוראים לו ר' נתן מלמד.
אחר חצות נשמע קול בדלת. שאל הגאון מי כאן? נשמע קול מאחרי הדלת, בעל בית פלוני אני. היה הדבר תמוה בעיני הגאון, מה זה שבא אצלו באמצע הלילה. ציווה לתלמידו מורינו ר' נתן שיפתח לו. בא בעל הבית ועמד על הפתח. והם לא הרגישו שנהרג. אמר לו הגאון מפני מה אתה עומד על הפתח, בוא והכנס. אמר לו סבורים אתם שאני חי, אני הרוג. סח להם כל המעשה.
אמר לו הגאון מה אתה מבקש? סיפר לו ההרוג שכרוז יצא בעולם העליון שלא יעשו עמו חשבון, שכבר מחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיו, משום שקידש את השם ונהרג על מצוה קלה מדברי סופרים. הניחו לנשמתו שתחזור למקום מחצבתה ולא עיכבוה לא חיצון ולא מלאך. משהגיע אצל שערי גן עדן אמר לו מלאך אחד עמוד עד שאשאל, שהרי בחרם של הרב רבי ישראל אתה. השיבו לו שלא להכניסו לגן עדן עד שיביא פתק מן הרב שהתיר לו את החרם. ובכן בא לבקש מן הרב שיוציא את נשמתו ממצודת החרם ויתן לו כתב אישור.
שאל הרב את ההרוג כל כך חשוב אני באותו עולם, והרי איני לא עשיר ולא רב מעיר דולה. אמר לו ההרוג לאו כל אדם זוכה לשני שולחנות. אמר לו הגאון מנין אתה יודע להשיב כן? שאותו בעל בית עם הארץ היה. אמר לו עכשיו כל מקום שבתורה שישאלני רבי אפשוט לו. ועוד זאת אני אומר לו כשאמרו הבא פתק מן הרב הזכירוהו בשני רישין וכן אמרו ר' ר' ישראל. התיר לו הגאון את החרם.
שאל הרבי את ההרוג מי הרגך? אמר לו שלושה איכרים מכפר פלוני הרגו אותי ואלו שמותיהם, ופנקסי מונח אצל אחד מהם בגורן של כוסמים, ושמו כך וכך. פטרו הרב להרוג למנוחתו.
בבוקר שלח הרב אחר אשת ההרוג ואמר לה בעלך נתקל בדרך במקום פלוני אצל מעיין שבהר ונתקעקעה כף ירכו. שלחי אחריו עגלה ושני אנשים להביאו לעיר. בכתה האשה וזירזה עצמה ושכרה עגלה ושלחה שנים שלשה בני אדם להביאו. הגיעו אצל המעיין ומצאוהו הרוג. נטלוהו והניחוהו בעגלה והביאוהו לעיר.
צעקה אשתו של ההרוג צעקה גדולה ומרה ובאה בבכיה גדולה לפני הרב ואמרה, רבי אמר שנקעה כף ירכו והרי הוא הרוג. אמר לה הרב ידעתי, אלא שלא רציתי לבשר לך בשורה רעה שכזו ואמרתי לך שתשלחי עגלה ואנשים להביאו לעיר. ודעי שרוצחיו הם שלושה אכרים מכפר פלוני ופנקסו טמון אצל אחד מהם בגורן הכוסמים ושמו כך.
כשבאה השמועה למבצר ציוה שר בית המבצר להעמיד את ההרוג באמצע השוק ולהכריז כמנהג שלהם פלוני זה נהרג, כל מי שיודע מי הרגו יבוא ויגיד. לא נמצא אדם שיבוא ויגיד. הלכו וקברו אותו.
באה אשתו של ההרוג אצל השר ואמרה לו אני יודעת מי הם רוצחיו, בכפר פלוני הם ואלו שמותיהם. ופנקסו טמון בגורנו של אחד מהם ושמו כך. מיד שלח השר פרשים רוכבים על סוסים. הלכו ותפסו את הרוצחים והביאו את הפנקס. משראו הרוצחים שאין להם ברירה הודו על מעשיהם. עשה בהם השר שפטים והרגם. וה' ינקום את נקמת דמינו השפוך.
ומורנו הרב הגדול הדרשן המפואר ר' נתן מבוטשאטש תלמידו של הגאון ר' ישראל בכל קהלה וקהלה שהיה דורש היה מוכח את המזלזלים בנטילת ידים. ובסוף כל דרשה ודרשה היה מספר אותו מעשה ואומר ומה אם על מצוה אחת מדברי סופרים הנותן נפשו עליה זוכה ומוחל עולם הבא. המקיים את כל מצוות התורה על אחת כמה וכמה שיזכה לעולם הבא. (מקור הסיפור הזה אני מביא בספרי בתוך העיר.)
ושפט בצדק דלים
פעם אחת ביום טוב ראשון של חג, באושפיזי של יומו של אברהם אבינו, או אולי בהושענא רבא, באושפיזי של יומו של דוד המלך המשיח, נתכנסו אצל רבי מאיר מפרישמילן לסוכתו כשלושים חסידים מכמה מקומות. שאל רבי מאיר מפרישמילן, יש כאן מי שמכיר את הרב רבי אברהם דוד מביטשאטש?
נענה רבי אלתר בן הדיין מביטשאטש, מנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים, ואמר, אני נולדתי בזכות תפילותיו של אותו צדיק וגדלתי בביתו, שאבא זכרונו לברכה כבר היה בן שישים ולא זכה לבן והיה מבקש מאותו צדיק שיתפלל עליו. פעם אחת במוצאי יום הכיפורים כשהלך אבא להתברך אצלו אמר לו הרב מביטשאטש, מזל טוב מזל טוב בשנה זו אשתך יולדת לך בן. ונולדתי אני. וכשנפטר אבא לבית עולמו לקחני הרב מביטשאטש לביתו וגידלני והכרתי אותו יפה יפה.
אמר רבי מאיר מפרימישלן, אתה אומר שהכרת את הרב מביטשאטש, ומאיר אומר אין אדם שהכיר את הרב מביטשאטש, חוץ ממאיר. רב כזה לא יהיה לכם עד לביאת הגואל. פעם אחת שח מאיר עם הרב מביטשאטש שמונה שעות רצופות. מה שסיפר מאיר עם הרב מביטשאטש אי אתם צריכים לדעת. אבל דבר אחד מאותם הדברים אספר לכם.
מאיר שאל את הרב מביטשאטש, מהו שנאמר במשיח ושפט בצדק דלים. וכי רבותא לגבי משיח צדקנו שישפוט בצדק. ועוד, וכי דלים בלבד ישפוט ועשירים לא ישפוט. ועוד, הרי במשה רבינו נאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע וגו' והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם. משמע שדבר גדול מביאים אצל גדול ודבר קטן מביאים אצל קטן. ומה ראה הכתוב להטריח את משיח בדברים של עניים, שרוב ענייניהם עניינים קטנים, ולא השיב הרבי מביטשאטש למאיר ולא כלום. ואמר לו מאיר, אני אשיב.
לכשיבוא המלך משיח במהרה בימינו מושיבו הקדוש ברוך הוא לימינו. מיד באים שבעת הרועים וכן הנשיאים והכהנים הגדולים והנביאים והמלכים, וכן התנאים והאמוראים וכל חכמי הש"ס, וכן הסבוראים והגאונים וגדולי הפוסקים הראשונים ושאר כל הצדיקים והישרים, עד שמתמלא היכל המשיח מהם ואין שם מקום לרבנים. אבל לצדיקי הרבנים נותנים לשבת לפני ההיכל בחוץ. ודבר זה זכיה גדולה, לישב סמוך וקורב להיכל המשיח. באים תחילה העשירים, שדרכם לילך בראש. כיון שמגיעים אצל הפתח רואים את רב עירם יושב שם. אומרים לו, רבי אתה כאן דין תורה לנו, שמא יזדקק רבינו לנו. מיד מזדקק רבם לדינם ופוסק להם. עניים שיש להם דין של שוה פרוטה, כיון שרואים את העשירים הגדולים שמתדיינים בדין אלף כסף מיד נרתעים לאחוריהם ובושים להציע טענותיהם. קורא להם המלך המשיח ואומר להם, אחי אחי, אהובי אהובי, שנתייסרתם עמי בכל יסורי, בואו בוא אצלי. באים הם אצל מלך המשיח, אומר להם משיח, אחי מה אתם מבקשים? אומרים לו למלך המשיח, כך וכך יש לנו זה על זה ואנו מבקשים דין. אומר להם משיח, בעלי דינין אתם, רוצים אתם, אחתוך לכם את הדין. אומרים לו למלך המשיח,
משיח צדקנו דין פרוטה הוא. אומר להם משיח, אחי תם צריכים להתבייש, פרוטה שלכם כשרה היא, הרבה נתייגעתם עד שבאה לידכם והיא חשובה מכל כסף וזהב שבעולם. הציעו טענותיכם. מיד מזדקק משיח צדקנו לדינם ודן להם דין צדק.
זהו שנאמר ושפט בצדק דלים.
ש"י עגנון
