*
"הגאון הקדוש ר' אברהם דוד, אב בית דין של ק"ק בוטשאטש מתאווה היה לראות את ספר חמדת
ימים. שמע שהוא נמצא בידי בעל בית אחד שבעיר. שלח אצלו שישאילנו לו. כשהביאו לו את
הספר עסוק היה הרב בתלמודו והיה שולחנו מלא ספרים ולא מצא לו מקום להניחו על
שולחנו. ולהניחו על גבי הספרים שלמד בהם לא רצה. נטלו והניחו אצלו על הספסל ועמד מן
הספסל ולא ישב עד שנתפנה לעיין בחמדת הימים.
(מתוך "ספר סופר וסיפור" מהדורה ב'. כתב יד, מובא ב"תעלומת ספר" לאברהם יערי.
ירושלים תשי"ד).
על טוב יזכר שמך אתה אהובי היקר והנעלה כמר גדליא בן הק"ר אברהם יצ"ו. הנה אהובי
בעניין הקול קידושין בתך הבתולה בלומה שתחי'. עיינתי בב"ד שהוגבה בק"ק בוטשאטש ומצאי
שאין ממש באותו הקול מאחר שהבחור והבתולה שניהם מכחישין הקידושין, כל כי האי גוונא
מבטל הקול לכ"ע (לכולי עלמא) דהא ליכא שום דבר ברור רק קול הברה בעלמא, דלאו כלום
הוא ולא חיישינן לקידושין כלל.
(משאת בנימין לר' בנימין אהרון (סאלניק), אב"ד דק"ק פודהייץ, מיץ, תקל"ט, תשובה
פ"ח). (נמסר ע"י ש"י עגנון).
*
"זהו מכתב שכתב הרב רפופורט לקרוביו בבוצ'אץ ובו דעתו על הבעש"ט. המכתב חסר תאריך
ובראשו הוספת המתנגד ישראל לייבל:
אגרת מה"ה הרב הגאון מופת הדור המפורסם הקצין רו"מ מדינה כבוד מוהר"ר בער כץ ולבנו
מהו' הרבני המופלא הנגיד והקצין מוהר"ר שמואל כ"ץ נ"י.
שמעתי שבדעתכם לפנות אל רופא אליל שמכנה את עצמו בשם בעל שם. חלילה וחלילה כי הוא
גרוע גדול ואין בו ממש. וממש כאילו זורק מעותיו לאשפה ואי אפשר להעלות על הכתב
מגודל מעשה תעתועים שלו ואינו פועל טוב כלל כי אם רע. ולכן איעצה עיני עליכם כלך
מדרך זה וד' יהיה עמכם וישלח לו רפואה שלמה. אם תמים תהיו ולא תפן אל רופא אליל
הזה, ודי בזה וכמותכם ירבו בישראל.
כ"ד מחו' (או"נ חיים כהן רפאפורט.
כנראה חשש לייבל שמא יפקפקו בזהות המכתב, והוסיף עליו הערה זו:
ראינו את עצמנו מוכרחים להודיע, שהאגרת הנ"ל נעתקה מגוף האיגרת בכתיבת יד הגאון הנ"ל
הנשארת ת"י אחד ממחותניו בעיר המהוללה בוטשאטש, ששם הותיר לנו ד' עוד שם ושארית
מהמשפחה היקרה והמפוארת ההיא, ובטוחים אנחנו בהאיש המפואר הלזה, שעאשר יעיזו איזה
מחברת פועלי עוון לשקר באמונת האגרת ובכותבה, אזי יראה הוא בכתב יד הגאון הנ"ל ז"ל
לעיני ונוכחו, וכו'.
"בתחילת כתיבתי זה הספר בק"ק ביטשאטש אשר במחוז גליציה, מרוב חשקת נפשי ותשוקתי
הנפלאה לחבר המחברת הזאת, הייתי מהיר במלאכתי ומתמיד מאד, ואני כותב על הספר את
הדבירים האלה יומם ולילה. בחשיכה כאורה בהתמדה גדולה, ותדד שנתי מעיני על הרוב עד
חצי הלילה, עד כי עששה מכתוב עיני, עתקה המאור מבבת עיני, ולא יכולתי לראות, ונפלתי
למשכב, וחליתי מאד בעוונותי על ראש, ועל עיני, והייתי עוסק שם ברפואות כל ימות
החורף ולא עלתה ארוכה ומרפא, כידוע לכל ק"ק ביטשאטש."
(ספר הברית לר' פינחס אליהו מולינה, ברין תקנ"ז. עם הקדמה דך ד' ע' א').
(מובא בספר לתולדות התנועה הפראנקית לפרופסור מץ בלבן, עמוד 308).
