הבחירות לפרלמנט האוסטרי בגליציה בסוף המאה התשע עשרה ואף בהתחלת המאה
העשרים היו תמיד מלווות שערויות גדולות. שבהן היו מעורבים השלטונות המוניציפאליים
והמחוזיים ולעתים אף המרכזיים. זיופים על גבי זיופים, רכישת קולות בוחרים בכסף או
בשווה כסף, איומים על הבוחרים בנקיטת אמצעים חריפים נגדם, אם לא יצביעו בהתאם
להוראות מלמעלה, כגון: העלאת מסים, ביטול רישיונות (סגירת בתי חרושת מטעמי
"בריאות", ניצול הכוחות המשטרתיים שלא כחוק וכדומה) וכדומה – כל אלה השפיעו השפעה
מכרעת על תוצאות הבחירות. הזיופים ברשימות הבוחרים היו כה בולטים לעין עד שלא היה
צורך להתאמץ יתר על המידה כדי לגלותם. כך נכללו ברשימות הללו שמות של אנשים שנפטרו
כבר מזמן, ואילו בעת הבחירות קמו לתחייה והצביעו. אחדים, שהיו ידועים כאנשי שלומנו,
הציעו פעמיים ושלוש. פעם בשני שמותיהם הפרטיים – כידוע היו לרוב היהודים בגליציה
שני שמות פרטיים – פעם בשם הפרטי הראשון ופעם בשם הפרטי השני. כל זה נתאפשר הודות
לפעולתן של ועדות הבחירות, שהיו מורכבות רובן ככולן מעור אחד, ובהעדר נציגים של
רשימות מתחרות, יכלו מראש לקבוע את תוצאות הבחירות הרצויות להן, מלבד זה הופעל לחץ
כביר על הבוחרים מטעם הקלוב הפולני. קלוב זה שלט שלטון בלי מצרים בגליציה. למרות
שרוב האוכלוסייה הייתה אוקראינית, ידעה האינטליגנציה הפולנית, בעזרת יהודים
מתבוללים ו"מושקעס", להשתלט על החיים הציבוריים של ארץ זו להכתיב לבוחרים את
המועמדים הרצויים להם. שום אמצעי לא היה פסול בעיני השליטים הפולניים ובלבד להגיע
למטרתם הנכספת. במשימתו זו נעזר הקלוב הפולני על ידי קציני המחוזות, ראשי העיריות
וחברי מועצותיהן וגם על ידי ראשי הקהילות היהודיות, האדמו"רים וחסידיהם. גם
העיתונות הפולנית, שעם עורכיה נמנו גם יהודים מתבוללים ומשומדים, שימשה שופר נאמן
לשאיפותיו של הקלוב. ואוי לו לאיש שהעיז להעמיד את מועמדותו לבחירות בלי לקבל מראש
את הסכמתו המפורשת של הקלוב הפולני. מועמדות מעין זן נידונה מראש לכישלון. מה פלא,
אפוא, שכמעט תמיד נבחר רק אותו מועמד, שהקלוב רצה בו. לעיתים עשה הקלוב חסד עם
היהודים, שמספרם בגליציה הגיע ל-10% מכלל האוכלוסייה, והתיר את מועמדותם של כמה
יהודים מתבוללים או "מושקעס", שהיו נאמנים לפולנים. אף במחוז הבחירות בוצ'אץ' –
קולומיאה – סניאטין, שהיוו בזמנו מחוז בחירה אחד – היה המצב דומה לזה שבשאר הערים
בגליציה, שגם בהן נבחרו תמיד המועמדים הרשמיים של הקלוב. אם כי לפעמים היה זה
יהודי. אולם בשנת 1883 קרה משהו, שאפשר לכנותו מעין מהפכה ברחוב היהודים. בשנה זו
נפטר הרב הראשי לקהילת קרקאו, אשר ייצג למעלה משנתיים בפרלמנט את מחוז הבחירות
בוצ'אץ' – קולומיאה – סניאטין, הרב שמעון שרייבר היה חבר נאמן של הקלוב הפולני, אלא
שמחוסר ידיעה מספקת של השפות הרשמיות המדוברות לא נאם מעולם בפרלמנט ולא השתתף
בויכוחים, אולם בשעת ההצבעות היה תמיד במקום והצביע יחד עם הפולנים. בליל שבת ערכו
בשבילו "מניין" בבנין הפרלמנט, כדי לאפשר לו להתפלל בציבור ויחד עם זה להיות נוכח
בעת ההצבעה. עם פטירתו נתפנה מקומו בבית הנבחרים כנציג של שלוש הערים הנ"ל. מיד קמה
ועדת בחירות ציבורית, אשר שמה לה למטרה לבחור הפעם בציר היודע לנאום וללחום בגלוי
למען האינטרסים של היהודים. ועדה זו נתנה את עיניה בד"ר יוסף שמואל בלוך, ששימש אז
כרב בפלורידסדורף (Floridsdorf ) על יד וינה. על שאלתה של הועדה אם הוא מוכן לקבל
על עצמו את התפקיד הנכבד הזה, ענה ד"ר בלוך בחיוב. הוא הוסיף גם, שעל ידי כך תינתן
לו ההזדמנות להגיד לעמי אוסטריה מעל במת הפרלמנט מה זאת בעצם יהדות, מה היא היהדות
לאמיתה ובאופן כזה יוודע הדבר, ואגב כך יוודע הדבר גם ליהודים.
בהתקרב מועד הבחירות קמה סערה גדולה בעיתונות הפולנית, אשר האשימה את היהודים
בבגידה בפולנים ואיימה בחרם לאומי על שלוש הערים הנ"ל. הפולנים ראו בכל מנדט מעין
מתנה שיש לתתה כגמול על פעולה לטובתם. הרב שרייבר היה יו"ר אגודת "מחזיקי הדת"
ובהשפעת האגודה הזאת וכן בעזרתו של הרבי מבלז, פעל רבות בבחירות השונות לטובת
הפולנים, ועל כן ראו אלו חובה לעצמם למסור לו את המנדט של הערים הנ"ל. אולם, עם
פטירתו הופיע על הבמה הציבורית איש חדש שלא ידעוהו ואף לא רחשו לו אמון רב, אם כי
הצהיר שלאחר בחירתו יהיה מוכן להצטרף לקלוב הפולני. הסערה בעיתונות הפולנית הלכה
וגדלה מיום ליום. אף נמצאו יהודים רודפי כבוד, שלטשו עין אל המנדט הזה ותמורת שוחד
ידעו להסית כהלכה את העיתונים נגד ד"ר בלוך.
כ-14 יום לפני הבחירות התקיימה בלבוב אספת יהודים ידועי שם כביכול, שבאו למחות נגד
מועמדותו של ד"ר בלוך בהיותה מזיקה ליהדות. אספה זו החליטה גם לפנות בדרישה לד"ר
בלוך להסתלק ממועמדותו. ראשי המדברים והמסיתים באספה זו היו ד"ר אמיל ביק, מי שהיה
נשיא קהילת לבוב וראש אגודת "שומר ישראל" וכן המטיף ליוונשטיין, אביו של ציר
הפרלמנט נתן פון ליוונשטיין. אלה ניהלו בימי נעוריהם פוליטיקה גרמנית מרכזית
מובהקת, אולם עתה נעשו פטריוטים פולניים ובנאומיהם הדגישו את החובה המוטלת על יהודי
בוצ'אץ' – קולומיאה – סניאטין למסור את המנדט רק לילידי הארץ ולתושבי הארץ וכי
בחירת יהודי מפלורידסדורף תעורר את רוגזם וחמתם של הפולנים נגד היהודים. מכתב
שנתחבר ברוח זו נשלח לד"ר בלוך. הלה ענה להם מיד, שהאדונים "ידועי שם" פנו לכתובת
בלתי נכונה וכי עליהם לפנות לועדת הבחירות של שלוש הערים ולהזהיר את הבוחרים על
הסכנות הצפויות להם במקרה שד"ר בלוך יקבל את המנדט. הוא גם הוסיף, שכפי שידוע לו
יושבים צירים פולנים אחדים ישיבת קבע בווינה מבלי שהדבר יגרום נזק לעניינים הארציים
של גליציה. אגב העיר, כי הוא מצידו לא עשה שום צעד להשיג את המועמדות וכי הוא מוכן
להסתלק מן הקנדידטורה אם ועדת הבחירות של שלוש הערים תשחרר אותו מהבטחתו שנתן לה.
תשובה זו לא השביעה, כמובן, את רצון השליטים הפולנים והיהודים המתבוללים בגליציה
ולכן הוחלט להטיל על ד"ר בלוך את החרם הלאומי הגדול וההצהרה החגיגית על כך נשלחה
לראשי שלוש הערים, כדי לקראה באזני הבוחרים. אך כל זה היה ללא הועיל. ברוב של שני
שלישים נבחר ד"ר בלוך כציר לפרלמנט האוסטרי. מעניין הדבר, שד"ר בלוך נבחר מבלי
שבוחריו יכירוהו ומבלי לשמוע ממנו נאומי קנדידטורה אגב, חסרו לו גם האמצעים הכספיים
כדי לנסוע למחוז הבחירות.
העובדה, שבלוך העמיד את עצמו מיד לאחר הבחירות לרשות ממשלתו של הגראף אדוארד פון
טאאפה (Taaffe), עוררה רוגז כביר בחוגי הגבירים של יהודי וינה והסירה את חינו
בעיניהם. לדעתם, חייב כל יהודי לעמוד לצדה של המפלגה הגרמנית, ואולם כל מי שתומך
בניסיון לבקש הבנה עם הצ'כים ויתר העמים הסלאביים, מזיק לשלטונם העליון של הגרמנים
והנהו משום כך יהודי גרוע. המלחמה בממשלת טאאפה נחשבה בעיניהם לעניין יהודי ומביון
שבלוך תמך בממשלה זו, נרדף עד חורמה, ואמנם באוסטריה המערבית עזרו היהודים בהרבה
להפצת הרוח והמחשבה הגרמנית-לאומית עד שנהפכה להם לבסוף לרועץ. רק לאחר שהאנטישמיות
בין הגרמנים הלכה וגדלה משנה לשנה וקיבלה צורות מהרסות יותר ויותר, התחילו היהודים
האלה לאט לאט להבין ולהעריך את עמדתו הפוליטית של בלוך.
יחד עם ההודעה הרשמית שנבחר, נשלחו לו דמי ההוצאות לנסיעה לשלוש הערים בוצ'אץ',
קולומיה וסניאטין כדי שיציג את עצמו לפני בוחריו. בכל מקום הוא נתקבל על ידי
האוכלוסייה בהתלהבות גדולה. כניסתו לערים דמתה ממש למסע ניצחון אגדי. פרשים לבושי
צבעונים, הרוכבים על סוסים מקושטים בגוונים שונים, יצאו לקראתו בתהלוכות חגיגיות
ולקול צהלתם של ההמונים העצומים לווה לבית העירייה. שם ברכוהו לניצחונו המזהיר ושם
נשא גם הוא את נאומו הראשון לפני קהל בוחריו. השמחה בערים הייתה גדולה, למרות
העובדה שהאישים הרשמיים, כגון ראש העיריות וחבריהן ופרנסי הקהילות, לא השתתפו
בקבלות הפנים החגיגיות.
פעולתו הראשונה בפרלמנט בעניינים הנוגעים לכלל ישראל הייתה העלאתו לדיון של ציד
נפשות יהודיות והעברתן בכוח לנצרות, שהתבטאה אז בגליציה בגזל ילדים ממש. ידיעות על
שוד ילדים היו מעשים בכל יום ואף נתפרסמו בעיתונות היומית. כל נוצרי שחטא או פשע
ורצה לכפר על עוונותיו, היה חוטף את הילד היהודי הראשון שנזדמן לו בדרכו ומביאו
כקרבן-חטאת לכומר או למנזר הקרוב, והילד היה אבוד לעולם. הילד הזה היה אתנן החוטף,
שכר המחילה על כל עוונותיו. מה לו ולזעקת ההורים, שאינם אלא יהודים בלבד? השלטונות
התערבו בדבר למראית עין, כדי להודיע לבסוף על אזלת ידם כלפי הכנסייה.
תקופת הפרלמנט נסתיימה בנאום הכתר של הקיסר פרנץ יוסף הראשון. בהתאם לחוק נקבעו
בחירות חדשות. ד"ר בלוך הרגיש חובה לעצמו לנסוע למחוז הבחירות שלו ולמסור דו"ח
לבוחריו על פעולותיו בפרלמנט שבו ישב ופעל כשנה וחצי. ואולם יהודי אחד בשם ויזלברג
מקולומיה, מי שהיה חבר ועד הקהילה ומועצת העירייה, יעץ לד"ר בלוך לא לעשות כן, כי
אין לחשוב כלל על בחירתו מחדש. נראה הדבר, שד"ר אמיל ביק ידע לנצל את הזמן וניהל
תעמולה נמרצת, כדי להבטיח לעצמו את תמיכת ראשי העירייה וחבריו ופרנסי הקהילה
במועמדותו. אך עד מהרה נתברר, כי מפלגתו של ד"ר אמיל ביק היא מפלגה של קצינים בלי
צבא. בבוצ'אץ' התקיימה אסיפת בוחרים בבית הכנסת ומועמדותו של ד"ר בלוך הוכרזה פה
אחד. גם בקולומיאה ובסניאטין הוחלט ברוב גדול לתמוך במועמדותו של ד"ר בלוך. מובן,
שהחלטה זו הייתה כצנינים בעיני האינטליגנציה הפולנית, ואמנם בישיבת ועדת הבחירות
המרכזית הארצית בלבוב הוחלט, בניגוד לדעתם של פרנץ סמולקה, נשיא בית הנבחרים
האוסטרי, והגראף פוטוצקי, לדחות את מועמדותו של ד"ר בלוך ולכפות על הבוחרים מועמד
שאינו רצוי להם, היינו את ד"ר אמיל ביק.
אף העיתונות הפולנית החלה בהסתה פרועה נגד ד"ר בלוך ונגד היהודים. הגראף פוטוצקי
היה במשך שנים רבות נציב גליציה וקשר קשרי ידידות עם יהודים רבים. הוא תמך בשאיפות
התרבותיות של היהודים ולקח חבל בסבלותיהם. אף המטיף לוינשטיין בלבוב השתמש בבמתו
בבית הכנסת בלבוב, כדי להזהיר את היהודים על חובתם לבחור אך ורק במועמדים הרצויים
לפולנים.
שאון מלחמת הבחירות הזאת עבר בכל גליציה וכל קהילה יהודית נוסדו מפלגות בעד או נגד
אחד המועמדים. גם הבדיחה המיוחדת במינה של יהדות מזרח אירופה חדרה אל מלחמת הבחירות
ונהפכה לנשק. בין הפתגמים שהיו שכיחים בפי הבוחרים כדאי להזכיר שניים. פרשת השבוע
שנקראה בבית הכנסת בשבוע הבחירות הייתה "וישב". והנה נתגלה שאותיות המילה "וישב"
מכילות את ראשי התיבות "ו-ועהלט, י-יוסף, ש-שמואל, ב-בלוך". נגד מפלגת ביק השתמשו
גם בראיה הזאת: איך אפשר שיהודי ימסור קולו לביק והרי כתוב בפירוש בתורה "לא
תשתחווה", "דוא זאלסט נישט ביקען".
השנאה העיוורת שבה רדפה העיתונות את ד"ר בלוך, עוררה התמרמרות רבה בין יהודי גליציה
וכמה מאות יהודים מלבוב פנו אל ועדת הבחירות המרכזית בגליציה לאשר את מועמדותו של
ד"ר בלוך, אשר מאחוריה עומדים כמעט תשע עשיריות של יהודי גליציה. אך פנייה זו הייתה
לא הועיל. ועדת הבחירות המרכזית בגליציה החליטה על מועמדותו של ד"ר אמיל ביק. ד"ר
בלוך, שהסתמך על קולות הבוחרים היהודים לא אמר נואש. הוא נסע למחוז הבחירות שלו,
כדי למסור דו"ח לבוחריו. קודם נסע לקולומיאה ולסניאטין, ובשתי הערים האלה נתקבל שוב
בתשואות של המון היהודים. הבתים ברחובות הערים היו מקושטים חגיגית. אספות הבוחרים
שבהן נאם, עברו בהצלחה רבה למרות ניסיונותיהם של יחידים להפריע למהלך האספות.
מסניאטין רצה ד"ר בלוך לנסוע לבוצ'אץ' ואולם לפתע הגיעתו הידיעה, כי ד"ר אמיל ביק
התפאר בכך, שבחירת ד"ר בלוך אינה באה כלל בחשבון, הואיל ואין לו זכות בחירה, שמו
אינו רשום בשום רשימת בוחרים, לא בווינה ולא במקום אחר. אין לו, איפוא, זכות בחירה
אקטיבית וממילא אין לו גם זכות בחירה פסיבית. ידיעה זו פעלה כפצצה. ד"ר בלוך הפסיק
את נסיעתו לבוצ'אץ' וחזר מיד לווינה, כדי לרדת לעומקו של הדבר. כאן נודע לו, כי
אמנם הזניח את זכות הבחירה שלו. מקודם הייתה לו זכות בחירה בפלורידסדורף שאז טרם
השתייכה לווינה, אולם מכיוון שויתר על כהונת הרבנות במקום זה, ועבר לווינה עם
היבחרו כציר הפרלמנט, הפסיד שם את זכות הבחירה ואילו בווינה לא עשה שום דבר כדי
להשיג את הזכות הזאת מחדש. העניין נודע לד"ר ביק, והוא שמח, כמובן, שמחה גדולה על
כך. אולם שמחתו זו הייתה מוקדמת מדי. מועד הגשת ערעורים על תיקונים ברשימת הבוחרים
עדיין לא עבר, וכעבור ימים אחדים נתווסף שמו ברשימת הבוחרים הוינאית.
עתה חזר ד"ר בלוך לגליציה. בדרך שהה ימים אחדים בלבוב. כאן ניסה ד"ר ביק, שידע את
מצבו החומרי הקשה של ד"ר בלוך, לשחדו על ידי קניית מועמדותו בכסף מזומן. כמובן שד"ר
בלוך דחה את הניסיון בכל החריפות. אולם בהזדמנות זו הציע לו לעזוב את המלחמה ההדדית
המכוערת, שרק שונאי ישראל יוכלו לשמוח עליה ולנסוע ביחד למחוז הבחירות, שם יקראו
לאספות בוחרים ומי שיקבל בהצבעה יותר קולות הלה יהיה המועמד היחידי. הצעה זו לא
נראתה בעיני ד"ר ביק. מניסיונו הפרלמנטארי ידע יפה, כי רצון הבוחרים אינו לצידו.
ואמנם כאשר רצה ד"ר ביק לנאום בבית הכנסת הגדול בבוצ'אץ', לא נמצאו לו שומעים. כאשר
ראש העיר בעריש שטרן הודיע, שהוא ישלם גולדן אחד לכל איש שיבוא לבית הכנסת לשמוע את
נאומו של ביק, יעצו לו להלביש את נערי האיכרים בגדי יהודים ולהביאם לבית הכנסת.
ד"ר ביק ידע יפה את דעתם של הבוחרים היהודים, ואולם הוא האמין בכוחו הבלתי מוגבל של
הממון בין האוכלוסייה היהודית. הסובלת ממחסור ועוני. כן האמין במלאכתם של אותם
צבועי הבחירות, שבכל בחירה ובחירה השיגו סוף סוף את מבוקשם. בטחונו מיוסד היה בעיקר
על כך, שבשלוש ערי הבחירות עמדו לשירותו ראשי העיריות, חברי מועצת העיריות ופקידי
הרשויות, שהיו עורכים את רשימות הבוחרים.
בעריש שטרן התפאר פעם בגלוי בתחבולות, שבהן השתמש בשעת הבחירות. אנשים שהיו להם שני
שמות פרטיים רושם היה אותם שלוש פעמים ברשימת הבוחרים. אם האנשים הללו עמדו בשירותו
היה נותן להם לבחור שלוש פעמים, ואם נמנו על המפלגה המתנגדת היה פוסל אותם לגמרי,
דבר שעלה לו בנקל, בתור יו"ר ועדת הבחירות.
עם התקרב יום הבחירות החריפה המלחמה בין המפלגות וקיבלה צורות מגונות ביותר.
עיתונאים פולניים עברו בכל המחוז וניהלו תעמולה לטובת ד"ר ביק. כל מי שרצה להרוויח
קצת כסף העמיד את עצמו לשירותו. אף ועדת הבחירות המרכזית בגליציה שלחה איש מיוחד,
כדי להזהיר את הבוחרים מפני בחירת הד"ר בלוך.
בבוצ'אץ' סיפר ראש העיר בעריש שטרן לתושבים הנוצרים, שהיהודים מגנים על הד"ר בלוך,
משום שהוא שונא נוצרים ומשום שרצה להושיב בבית האסורים שני כמרים קתוליים נכבדים.
במודעות פומביות, שנתחברו על ידי עורכי דין יהודים, קראו ללחום נגד ד"ר בלוך ובעד
בחירתו של ד"ר ביק.
ימים ספורים לפני הבחירות עזב ד"ר בלוך את העיר לבוב ונסע לבוצ'אץ'. בטרם צאתו את
העיר התייצב לפני נציב המחוז בלבוב ורש בכל תוקף, כי רשימתו תקבל נציגות מתאימה
בוועדות הבחירות המקומיות, כדי לשמור על טוהר הבחירות. דבר זה הובטח לו אל נכון.
בהגיעו לבוצ'אץ' חיכו לו על יד תחנת הרכבת כמעט כל יהודי העיר. הוא נתקבל על ידי
הממונים בתרועות ותשואות חן ולשמחה לא היה גבול. הוא נאלץ להסתתר בבית פרטי, כי
קצין המחוז אסר על כל בתי המלון והמסעדות שבעיר להשכיר לו חדר. בדיקת רשימת הבוחרים
לא הייתה אפשרית, כי דבר זה נמסר על ידי ראש העיר ב. שטרן. יומיים לפני הבחירות עוד
לא היו בידי הבוחרים היהודיים תעודות זהות ופתקי בחירות.
בשני הימים האלה – שבת ויום ראשון – התאספו כל הבוחרים היהודיים לפני העירייה ודרשו
בתוקף תעודות זהות ופתקי בחירות. אך ראש העיר סירב לתת אף תעודה אחת. (הם לא סרו אף
לרגע מן המקום וגם את תפילות השבת התפללו תחת כיפת השמים). אחרי פניה טלגרפית לנציב
המחוז, באה הוראה דחופה למלא את רצון הבוחרים. אולם ראש העיר נתן 20 פתקי בחירות
בלבד. הבוחרים רצו אל קצין המחוז וזה נתן הוראה למסור להם תיכף ומיד תעודות זהות
ופתקי בחירה, ואולם רק כאלו שרשום עליהם שמו של ד"ר ביק. המלחמה התחילה מחדש. קהל
הבוחרים לא נרתע ולא סר ממקום המערכה. דרישותיהם לתעודות זהות ופתקי בחירה הלכו
וגברו משעה לשעה. הג'נדרמריה התערבה וניסתה לגרש את הבוחרים הרוגנים מבית העירייה,
לשווא ! הג'נרמריה איימה ברובים, אולם הבוחרים החשיפו את חזיהם וקראו בקול רם :ירו
!".
יומיים ערכה המלחמה ואחרי מחאות חוזרות אצל ראש הממשלה ואצל נציב המחוז, קיבלו סוף
סוף הבוחרים היהודים תעודות זהות ופתקי בחירה. ביום שני התחילו הבחירות, שהיו
צריכות להימשך שני ימים. רש העיר עשה שניים מעוזריו לנציגי "מפלגת בלוך", הציג אותם
לפני קצין המחוז וזה מינה אותם כחברי ועדת הבחירות. כך נשארה מפלגת בלוך בלי נציגות
בועדת הבחירות, ומר שטרן יכול היה לבצע את מחשבותיו באין מפריע. ואמנם באותו מניין
הקולות בבוצ'אץ' ביום הראשון של הבחירות התברר כי ד"ר אמיל ביק זכה כמעט ברוב של
שני שלישים. גם התוצאות שהגיעו מקולומיאה וסניאטין לא היו משמחות. סוכניו ואוהדיו
של ד"ר ביק צהלו לשמע התוצאות ואף ד"ר ביק בעצמו סידר סעודה חגיגית בלבוב, כדי לחוג
את נצחונו, ואילו ברחוב היהודים השתרר מצב רוח עגום מאד. המנהיגים היהודים היו
מיואשים. על ידי תחבולותיו של שטרן היה למפלגתו של ד"ר ביק ביום הראשון של הבחירות
רוב של 450 קול בערך. בשים לב לעובדה זו רצו להשלים עם הגורל, אך בהתייעצות סודית,
שתקיימה בשעה 3 בלילה, הוחלט להמשיך בעבודה עד הסוף. הדחיפה להחלטה זו יצאה דווקא
מפי אחד הפולנים, הסופר ויסניובסקי, שתמך באופן אישי בד"ר בלוך. הלה גולל לפני
הנאספים את הרעיון דלקמן: כידוע קנו סוכניו של ד"ר ביק כל קול, שאפשר היה לקנותו,
בכסף מלא, וההיגיון נותן, שסוכנים אלה השגיחו על כך, שהבוחרים שנקנו במיטב כספם
ימלאו את ההתחייבות תיכף ומיד, היינו ביום הראשון של הבחירות. ואולם אותם האנשים
הבוחרים מרצונם החופשי, לא היה מי שיאיץ בהם, ויתכן שילכו מחר לקלפי. והואיל
ובוחריו של הד"ר ביק נמנים על הסוג האחרון, ניתן לשער, שיום המחרת יהיה שייך לד"ר
בלוך, יש צורך והכרח בדבר להמשיך את הבחירות עד הסוף.
דבריו המעודדים של הסופר הפולני מצאו הד, הביאו עגלות, כדי להסיע את הבוחרים
היהודיים מן הפרברים אל הקלפי. נשים ואפילו ילדים הלכו מבית לבית וביקשו את הבוחרים
שילכו להצביע. אנשים שונים, כמו מלמדים, שוחטים וכו' הסתתו ולא רצו להצביע מתוך פחד
מפני פנסי הקהילה, ואולם נשיהם עצמן באו ומסרו אותם. הם הוצאו ממחבואיהם והובאו ישר
לקלפי. ההתרגשות הייתה גדולה מאד. נשים אצו אל קברי אבותיהם והתחננו, שהניצחון יהיה
לצידו של ד"ר בלוך. בתי הכנסת היו מלאים קהל מתפללים.
רעיונו הנפלא של הפולני מצא את אישורו. אלה שבאו ביום השני של הבחירות להצביע היו
רובם ככולם ממצדדי הד"ר בלוך. לא הועילו הבטחותיהם של סוכני ד"ר ביק, כי במקרה שהוא
יבחר יבנה בית כנסת ליהודים וכנסיה עם עוגב לנוצרים. את לב הבוחרים היהודים אי אפשר
היה לקנות עוד בדברים כאלה. ואמנם כאשר נסתיימו הבחירות נתברר, כי העבודה שנעשתה
ביום השני הצילה את הד"ר בלוך והוא נבחר ברוב קטן כציר לבית הנבחרים. הידיעה על כך
התפשטה חיש מהר ומחזות השמחה שהתחוללו ברחובות בוצ'אץ', קולומיאה, וסניאטין אין
לתאר. ולא רק בערים הייתה שמחה ליהודים, כי אם בגליציה כולה, בכל מקום התעניינו
היהודים יותר במלחמת הבחירות בלוך וביק מאשר בבחירות במקומותיהם הם.
(בקולומיאה נוסדה מפלגת בלוך בשם "הצעירים הטובים", אשר באה לידי הסכם עם חוגים
משכילים פולניים, שבראשם עמד הסופר הפולני ויסניובסקי. לפי הסכם זה התחייבו הפולנים
לתמוך במועמדותו של הד"ר בלוך, בתנאי שמפלגתו של ד"ר בלוך תתמוך בבחירות העירוניות,
שעמדו להתקיים זמן קצר אחרי הבחירות לפרלמנט, במועמד שלהם לראשות העירייה, ואמנם
ההסכם הזה קוים במלואו.)
הייתה זו מלחמה של כוחות בלתי שווים, מצד אחד כוחו הרב של המטבע המצלצל, עוצמתה
הכבירה של ועדת הבחירות המרכזית, האלימות של ראשי העיריות ופקידיהם, קציני המחוז
וועדות הבחירות המקומיות, ההסתה הפרועה של העיתונות המכורה, התנגדותם של פרנסי
הקהילות היהודיות; ומצד שני איש העומד בידיים ריקות ואשר אין לו שום דבר מלבד אהדת
הבוחרים היהודיים.
אולם ד"ר אמיל ביק, שהקדיש סכומים דמיוניים במלחמת בחירות זו, לא השלים עם תבוסתו.
הוא ציווה לאסוף פרטים על מעשי זיוף שנעשו בעת הבחירות והגיש ערעור לבית הנבחרים.
מעניין הדבר, שבערעורו זה הוא מונה את כל אותם הזיופים שנעשו על ידי תומכי מפלגתו
הוא, כגון: מתן קול בשביל מתים, שאנשים יחידים בחרו כמה פעמים וכו'. תומכי הד"ר
בלוך לא טמנו גם הם את ידיהם בצלחת והגישו תזכירים לפרלמנט, שבהם הם מוכיחים,
שהזיופים נעשו דווקא על ידי תומכי מפלגת ד"ר ביק. בתזכיר שהגיע מבוצ'אץ' תוארו מעשי
האלימות שנעשו לבוחרים היהודים על ידי ראש העיר וקציני המחוז של העיר הזאת. ועדת
התעודות של הפרלמנט הציעה לעשות חקירה ודרישה בעניין ולמסור דו"ח על כך לפרלמנט.
ואמנם הדו"ח, שנמסר כעבור 3 שנים, אישר רק את מעשי הכפייה ואת הזיופים שנעשו
בבחירות לטובת הד"ר ביק. ערעורו נדחה וברוב קולות החליט הפרלמנט לאשר את בחירתו של
הד"ר בלוך.
מחוז הבחירות בוצ'אץ', קולומיאה, וסניאטין היה הצפוף ביותר באוכלוסייתו בגליציה עם
רוב של תושבים יהודים. כל בוחר חשב, שיש לו הזכות המלאה לדרוש מאת נציגו בפרלמנט
לעמוד לצידו בכל עסקיו. אם הטילו עליו מסים גבוהים, או שאיזה פקיד ממשלתי פגע בו,
או ששופט אנטישמי שפך עליו את מרותו, בכל אלה פנו לד"ר בלוך ועליו היה להגיש עזרה.
ולא רק יהודים ממחוז הבחירות שלו פנו אליו בתלונות, אלא גם יהודים ממקומות אחרים
בגליציה. יום יום היה נאלץ להשתדל אצל השלטונות המרכזיים ואצל מיניסטרים ולבקש מהם
לתקן את העוול, שנגרם ליהודים שונים בגליציה. השתדלויות אלה גרמו לו טורח רב
וקשורות היו באי-נעימויות מרובות ולא קל היה לו לשאת את המשא הכבד הזה. ואולם הוא
עשה את עבודתו באמונה ובסבלנות כיוון שהזכיר לעצמו תמיד ש"צרכי עמך ישראל מרובים
ודעתם קצרה". מתוך כך קיווה, שבבחירות הבאות ידעו לפחות היהודים להעריך את פעולתו
הברוכה לטובתם ושום יהודי לא יופיע כמועמד נגדי. אולם גם תקווה זו נתאכזבה.
בסוף שנת 1980 נסתיימה התקופה של הפרלמנט ולראשית שנת 1891 נקבעו הבחירות החדשות.
במחוז הבחירות בוצ'אץ', קולומיאה, וסניאטין החלו מתנגדיו כבר מזמן בעבודת החתירה
נגדו, כי אדיר חפצם היה להוציא בכל מחיר את המנדט מידו, כשבא בפעם השלישית לבקש את
אמונם של הבוחרים. שוב הופיע ד"ר אמיל ביק כמועמד נגדי. אולם אישים חשובים של
היהדות הגליצאית השתדלו למנוע את הישנות מחזה מלחמת הבחירות בין בלוך וביק, ומאמציהם
הוכתרו בהצלחה. לד"ר ביק הובטחה המועמדות בערים ברודי-זלוצ'וב והוא ויתר על מחוז
הבחירות בוצ'אץ', קולומיאה, וסניאטין לטובת ד"ר בלוך. ויתור זה נחשב בצדק כניצחון
לד"ר בלוך. אולם שמחתו לא ארכה. לפתע הופיע על הבמה הציבורית מועמד אחר אשר חשב, כי
על ידי פיזור כסף רב בין הבוחרים אפשר יהיה לכבוש את המנדט של מחו\ הבחירות הזה
ולהוציאו מידי הד"ר בלוך. המועמד החדש הזה היה יהודי מפאריז בשם ליאון מייזלס. נכדו
של הרב הוורשאי המפורסם וחתנו של המיליונר הרוסי ברודסקי. מועמדותו נתמכה על ידי
אגודת "מחזיקי הדת" וחצר הרבי מבלז. אגודה זו הוציאה עיתון עברי, שהופיע אחת לשבוע,
וחדשים אחדים לפני הבחירות פנתה לד"ר בלוך בדרישה לתרום את הסכום של 5000 גולדן
בשביל העיתון הזה. סכום זה צריך היה אז כל עיתון שבועי להפקיד בתור עירבון בבית
המשפט. ומאחר ובידי האגודה הנ"ל לא היה הסכום הזה חשבו ומצאו, כי תמורת ההבטחה לד"ר
בלוך לא להעמיד נגדו שום מועמד אחר, אפשר יהיה להוציא מידו את הסכום הדרוש בשביל
העירבון. ד"ר בלוך, שבכל רכושו לא היה סכום גדול כזה, דחה כמובן את הדרישה הזאת. כן
דחה את ההצעה לאסוף כספים למטרה זו בין יהודי וינה. דחייה זו גרמה למועמדותו של
ליאון מייזלס, שהוכרז כמועמד החרדים.
ליאון מייזלס ניגש בביטחון ובמרץ להגשמת תכניותיו. הוא ביקר את נציב המחוז בלבוב
ואמר לו במילים ברורות, שהוא מוכרח לקבל את המנדט במחוז הבחירות הנ"ל ושהוא בטוח
שיקבל אותו ואפילו אם הדבר יעלה לו ב-100,000 גולדן. מייזלס דיבר בהחלטיות שכזאת עד
שאפשר היה להכיר מתוך דבריו, כי אין הוא מטיל שום ספק בבחירתו. אמנם לרגל שבתו
בפריז נתעוררו ספקות ביחס לאזרחותו האוסטרית וזכות הבחירה שלה, אולם בעריש שטרן,
ראש העיר של בוצ'אץ', הגיש לו את עזרתו וקיים בידו גם את האזרחות האוסטרית וגם את
זכות הבחירה. נציגיו של מייזלס עברו את מחוז הבחירות ופזרו כסף רב, בעיקר בין
הבוחרים העניים. הוא פרסם גם כתבי פלסתר, שהיו מיועדים גם ליהודים וגם לנוצרים.
ליהודים סיפר, שפעולתו של ד"ר בלוך הייתה מכוונת תמיד לדעתם של היהודים החרדים;
ואילו נציגיו שעברו בכפרים סיפרו לאיכרים, שד"ר בלוך מתקוטט עם הכמרים הקתוליים על
מנת לביישם ברבים ושאם ייבחר בפעם השלישית יהיה בודאי למיניסטר העבודה וינהיג חוקת
עבודה, שלפיה נאלצים יהיו האיכרים לעבוד עבודת פרך בשביל היהודים. מלבד זה חושב ד"ר
בלוך להפוך כנסיות ומנזרים למחסנים ממשלתיים. שקרים כאלה ודומיהם הופצו ימים רבים
בין האיכרים. האיכרים קיבלו גם יין שרוף למכביר, תועמלנים נוצריים צוידו בסכומי כסף
גדולים כדי לאחד את האיכרים הפולניים והאוקראיניים לטובת מועמדותו של ליאון מייזלס.
ואולם מחשבתו של מייזלס, כי יעלה בידו בעזרת קולות הבוחרים הנוצרים לנצח את ד"ר
בלוך נידונה מראש לכישלון. הבוחרים היהודים, לא זו בלבד שלא נתפתו עח ידי הסכומים
העצומים שחילק מייזלס ביניהם, אלא אף ידעו איך להתייחס אליו. בקולומיאה נתקבל
מייזלס בחירופים וגידופים כאלה, שמועמד ישר-לב היה חוזר בו תיכף ומיד. לבוצ'אץ' לא
העיז מייזלס להיכנס כלל, אנשיו נסעו לקראתו מהלך שעה אחת, נטלו ממנו את הכסף ואמרו
לו, שבחירתו מובטחת מראש.
וכך התנהלה מלחמת הבחירות בלוך-מייזלס בין כוחות בלתי שווים בהחלט. מצד אחד המועמד
העשיר, המפזר הון תועפות מבלי לרכוש ע"י כך לעצמו את אהדת הבוחרים, ומצד שני האיש
היודע ללחום נגד האנטישמיות ולמען זכויות היהודים. אפשר היה, כמובן, לשער מראש מה
תהיינה תוצאות הבחירות. נצחונו של ד"ר בלוך לא היה מוטל בספק אף רגע. אולם בעיצומה
של מלחמת הבחירות קרה משהו שלא ציפו לו כלל. הכמרים הפולנים, ששנאת ישראל הייתה
תמיד לנגד עיניהם, החליטו לפתע לגזול את המנדט מידי היהודים ולהכריז על מועמד
משלהם. הם הודיעו לאיכרים, שאין הבדל גדול בין ליאון מייזלס ובין ד"ר בלוך,
ושנוצרים טובים אינם רשאים כלל לתת את קולם ליהודי, יהיה מי שיהיה. וכך באה לעולם
מועמדותו של הגראף סטארזנסקי, פולני ושונא ישראל מובהק. מועמדות זו מצאה, כמובן, את
תמיכתה של ועדת הבחירות הפולנית המרכזית בלבוב. אף העיתונות הפולנית, שעל עורכיה
נמנו גם אנטישמים משומדים או יהודים מתבוללים, תמכה בגראף סטארזנסקי ושפכה יום יום
קיתון של שופכין על היהודים בכלל ועל ד"ר בלוך בפרט.
פקידי המחוז התחילו ברדיפות שונות כלפי הבוחרים היהודים. הפולנים חשבו לדכא את הרוב
היהודי על ידי הפחדה, בעזרת המוני איכרים שיכורים ומוסתים. הפולנים עשו גם את
החשבון, שאם שני יהודים מתחרים זה בזה, אין ל ספר שיעלה בידי המועמד הפולני להוציא
את המנדט מידיהם. אולם הם טעו בחשבונם. אמנם ד"ר בלוך היה נאלץ עתה לנהל מלחמת
בחירות בשתי חזיתות, אך הוא לא התייאש. בכל מקום בו הופיע לפני בוחריו היהודים
נתקבל בהתלהבות גדולה, בבוצ'אץ' נערכה לו קבלת פנים עצומה ליד תחנת הרכבת. נאומו
הפרוגרמטי נתקבל במחיאות כפיים סוערות והוא הוכרז פה אחד למועמד העיר. ואמנם
הבחירות, שהתקיימו ב-4 וב-5 במרץ 1891, הראו, שאהדת הבוחרים היהודיים הייתה נתונה
לד"ר בלוך ולא למתנגדיו. הד"ר בלוך נבחר מחדש ב-2118 קול, הגראף סטארזנסקי קיבל
1178 קול וליאון מייזלס 97 קול.
הבחירות בבוצ'אץ' ובסניאטין עברו בשקט גמור, אולם בקולומיאה התחוללו פרעות ומחזות
אימים. האיכרים שהיו בעד הגראף סטארזנסקי עברו בעיר והתעללו בבוחרים היהודים. כל
החנויות נסגרו, יהודי אחד נדקר למוות ואחדים נפצעו. כן נחרב בית הקברות היהודי בעיר
זו הפורעים באו אחר כך על עונשם. ליאון מייזלס, המועמד העלוב שהיה ביסודו של דבר
האחראי העיקרי להתפרצויות הללו ושבזבז הון כביר להשגת 97 קול, חלה חדשים אחדים אחרי
הבחירות מרוב צער על תבוסתו ומת.
פעולתו הברוכה של ד"ר בלוך בפרלמנט האוסטרי, לטובת היהודים, הייתה כצנינים בעיני
הצירים האנטישמיים ובראשם הנסיך ליכטנשטיין, והללו גמרו אומר בנפשט לעשות את כל
המאמצים הדרושים ולהביא את הד"ר בלוך לידי ויתור על המנדט. כדי לבצע את זממם זה, לא
הסתפקו האנטישמים בניהול תעמולה אנטישמית פרועה מעל במת הפרלמנט, אלא באו גם לידי
הסכם עם נשיא הקלוב הפולני, האדון פון זלסקי (שנתפס לכל מיני השפעות אנטישמיות),
שלפיו מוטל עליו להכריח את הד"ר בלוך להסתלק מן המנדט שלו. ביוני 1895 הציע ראש
הקלוב הפולני לד"ר בלוך לוותר על המנדט שלו מרצונו הטוב. הוא נימק את הצעתו בהבטחה,
שנתן לנסיך פון ליכטנשטיין להביאו לידי ויתור זה. ואמנם איים פון זלסקי בביטול גמור
של המנדט במקרה שיסרב לוותר. הואיל וכנשיא הקלוב הפולני היה לאל ידו להביא להחלטה
כזאת של הרוב בבית, לא נשארה בידי הד"ר בלוך ברירה אלא להיכנע לכוח שהשתמשו בו נגדו
ולפנות מחדש אל הבוחרים.
אולם עם הויתור על המנדט לא פסקה עדיין מלחמת המפלגה האנטישמית נגדו. מעתה עשו הכול
כדי למנוע את בחירתו מחדש. ד"ר בלוך לא שיער שבתנאים כעין אלה יימצאו יהודים אשר
יתייצבו נגדו בעת השתדלותו מחדש למנדט וייהפכו על ידי כך לבעלי בריתם ולעוזריהם של
האנטישמים. אף על פי כן נמצא אדם שכזה. זה היה עו"ד ד"ר מכסימיליאן טראכטנברג,
לשעבר ראש עיריית קולומיאה.
בראש הממשלה עמד אז הגראף באדני, שקיבל על עצמו למשול על אוסטריה לפי שיטות גליציה.
ראש הממשלה הקודם הגראף טאאפה הביע כמה פעמים את דעתו, שכל עוד נשלחים לפרלמנט
צירים אנטישמיים, מן הראוי שלא רק מטעמי יושר וצדק, אלא לתועלתה של הממשלה, יימצא
בבית המחוקקים גם אדם היודע לעמוד בפרץ ולהשיב כהלכה לאנטישמים. ואולם ליבו של
הגראף באדני לא הלך אחרי שיקולי דעת כאלה; חכמת המדינה שלו הייתה מבוססת רק על הכוח
הגס. במדיניות זו נכשל כישלון עלוב, וכישלונותיו היו כה מרובים עד שאחרי זמן קצר
נאלץ להתפטר. אך בדבר אחד הצליח, וזאת הייתה הצלחתו האחת והיחידה, שמנע את בחירתו
של ד"ר בלוך, כדי להציל את ראש הקלוב הפולני מחרפה וביזיון. לשם כל ניתנה פקודה לכל
פקידי הנציבות בלבוב להשתמש בכל מיני אמצעים נגד ד"ר בלוך. בוחרים יהודים נסעו לזמן
הבחירות כדי להינצל מסיבוכים, בעלי בתי חרושת, שהיו מתומכיו של ד"ר בלוך, הוזמנו
לקצין המחוז ונדרשו לשלם סכומים גדולים כדמי השתתפות בהוצאות הבחירות לטובת ד"ר
טראכטנברג. הם היו נאלצים לציית לפקודה, שאלמלא כך היו סוגרים להם את בתי החרושת
שלהם "מטעמי בריאות". גובי המיסים הזמינו את הבוחרים והזהירו אותם לבל יתנו את כוחם
לאחר, אלא למועמד הממשלה, דהיינו ד"ר טראכטנברג. ואל תהא אזהרת גובה מיסים גליציאני
קלה בעיניכם. ג'נדרמים התייצבו ליד אולם הבחירות ולא נתנו לבוחרים היהודים לגשת
אליו כלל; באופן כזה הייתה בחירתו של ד"ר טראכטנברג בטוחה.
אף האנטישמים בווינה, ובראשם הד"ר לואגר, ממנהיגי המפלגה הנוצרית-סוציאלית, לא טמנו
ידם בצלחת. במברקים, ששלחו לאישים שונים במחוז הבחירות, הבטיחו האנטישמים סכומים
גדולים לצרכי תעמולה, ועם זה דרשו נמרצות להילחם בכל תוקף נגד בחירתו של ד"ר בלוך.
ואמנם מעשי האלימות שבוצעו בבחירות אלה, התחבולות השונות שהשתמשו בהן, נתנו, כפי
שאפשר היה לצפות מראש, את התוצאות המבוקשות. ד"ר טראכטנברג קיבל את המנדט.
חברים ליברליים של הקלוב הפולני התרגזו מאד על התנהגות נשיאם. אולם הם נשארו
במיעוט. זלסקי השיב פעם על תוכחה ממין זה בציניות: "אני מודה שד"ר בלוך הביא תועלת
רבה ליהודים, שהוא היה נחוץ להם מאד, אך אינני מודה בנחיצות, שמשיח היהודים ייוולד
דווקא בחיק הקלוב הפולני".
העיתון "אידישע פרעסע" כתב בין השאר" "הד"ר בלוך סילק מתוך הפרלמנט את הצד "המדעי"
של "שאלת היהודים", את ההנמקה "המדעית" של הדיבות על היהודים והיהדות, על ידי כך
קנה לעצמו זכות של קיימא, עתה הנה יצא מן הפרלמנט, השערים ננעלו אחריו בחריקה,
ואולם תוך כדי נעילה מיהר עוד והתגנב אל תוך הפרלמנט – שד הדמים המחריד. שוב הוא
כאן, כי האיש אשר הבריח אותנו הלך ואיננו".
