אפרים אלפנביין
על אבי ז"ל, על ר' יעקב לייב אלפנביין שהיה ציוני נלהב מנעוריו עוד לפני היות
התנועה הציונית ולפני הופעת "מדינת היהודים" של הרצל, יש להרחיב את הדיבור, הפעם
אזכיר במלים מעטות את מייסדה של האגודה הציונית הראשונה בעירנו בוצ'אץ' (אגודת
"ציון"), את מכוננה של אגודת "שפה ברורה" ומייסדו של בית-הספר העברי בשם זה וכן
.אציין כמה קווים אופייניים לחייו.
כנשיא "שפה ברורה" היה אבי ז"ל מרבה לשוחח עם הילדים, שלמדו בבית-הספר העברי
ולעודדם לחיבת השפה העברית ולאהבת הארץ. הורי הצעירים האלה, ברובם מחוגי החרדים,
התנגדו לכך ובאו בטענה אל אבי, באמרם, כי הוא משפיע עליהם לרעה וכי בגללו הם יסטו
מהדרך הטובה.
ויש שהיו טוענים כנגדו : "מה טעם אתה מעורר אחרים לקיים מצות ישוב הארץ ואינך מקיים
זאת בעצמך ?" על כר היה אבי ז"ל משיב : "אני שייך לדור הוא שצריך להכשיר את עצמו
בגולה, לעלות ארצה ולבנותה". אף על פי כן היה בדעתו לעלות, אלא שחלה ונפטר.
ובאמת ניכרת הייתה השפעתו על הצעירים האלה, לומדי בית-הספר "שפה ברורה". על אף
התנגדות הוריהם עלו כשלושים איש מהם, עם תום מלחמת העולם הראשונה, והייתה זאת קבוצת
העולים הגדולה הראשונה, שעלתה מעירנו בוצ'אץ' לארץ-ישראל.
* * *
בשנת 1921 נוסדה, כידוע, קרן היסוד. יכולתי לתרום אז סכום נכבד לקרן זו (25000
קרונים) והודעתי לאבי ז"ל על תרומתי מהעיר ווינה שבה ישבתי אז. אבי, אשר חזר עם תום
מלחמת העולם הראשונה לבוצ'אץ', השיב לי על מכתבי וכתב בין השאר :
"מכתבך המספר לי, כי ת"ל נתת 25000 כתרים לקרן. היסוד הפיה רוח חיים בקרבי, כי
נוכחתי לדעת כי יש לך לב יהודי ואתה יודע נפש אמונתך ותחפוץ למלאות חובך לעמנו
ולארצנו. אחת אמרתי : בן ישראל - אם יקפוץ ידו מלתת מעשר עבור בנין ארצנו, בן מומר
לעמו ולארצה גם אם יתפלל בכל יום כדת וכהלכה ויתנועע פנים ואחור כנוהג, אך אם יתנגד
לבנין ארצנו גם תפילתו תועבה, כי באה העת לבנות את ארצנו ולנטוע כרמנו..."
אבי ז"ל היה בעל השכלה גבוהה, תלמיד חכם וחסיד. כל ימי חייו היו קודש לפעולה ציונית
ועברית וכן לעבודה יהודית-לאומית בעירנו (רבות פעל ובתנאים קשים למען המועמדים
היהודיים בבחירות לפרלמנט האוסטרי).
ער נשימתו האחרונה התעניין בבנין הארץ ושעות אהדות לפני פטירתו שאל חבר שביקר בביתו
: "אמור לי, כמה אנשים עלו לארץ*ישראל בחודש הזה ?"
גם בימי זקנתו הלה מרבה לפעול למען הרעיון הציוני וידע להלהיב גם הברים צעירים, כי
בעצמו נשאר צעיר ברוחו.
אפרים אלפנביין
