הרב הגאון הצדיק מוה"ר אברהם דוד זצ"ל אבד"ק בטשוטש

פרק זה ניטל מתוך הספר "דור דעה", שמחברו הוא יקותיאל קאמעלהער, שנדפס ברישא שבגליציה

הוא נולד בששה לחודש אדר שנת תקל"א, בעיר נדבורנה, לאביו שהיה "למדן מופלג" (כה היה מזכיר את אביו בתואר זה), מ"ה אשר אנשיל ולאמו הצדקת מרת רעכיל ע"ה. והנער היה הולך וגדול בכישרונות נעלים ונפלאים, התפרסם בתור "ילד פלא" בכל העיר והסביבה, ובהיותו כבן תשע, כבר היה מלא וגדוש בש"ס ופוסקים, אשר השתוממו גדולים חקרי לב, כמו מרנא ורבנא, הגאון הנורא רבנו משולם איגרא ז"ל, אבד"ק טימניץ, שהיה פ"א בנדבורנא, בשנת תק"מ, ותערוג נפשם העלם אברהם דוד, לראות הדר גאונו, ויעל את מרכבתו, וישם דגלו על אופן העגלה. ובראות הגאון, ויושט לו את ידו, ויעלהו אל תוך המרכבה. וידבר עמו בלימודים, וישאלהו שאלות שונות והוא השיב כהלכה בעמקות. וחש הגאון עתידות לו, כי "יהיה מורה הוראה בישראל, מופת לכל רבני הדור".

גם הרב הגאון, מוה"ר דוד שלמה אייבשיטץ ז"ל, בעהמ"ס "לבושי שרד" ⁽¹⁾, היה בעת ההיא מלמד תורה לבחורי ישראל בהדבורנא, העמידו למבחן וצווה לו, שיקרא לפניו כמה דפין מאיזה מסכת. והוא קרא לפניו בשים שכל ובבינה יתירה ונשתומם מאוד על רוחב בינתו וחריצות שכלו. וכה נתפרסם שמו בגלילות הללו. ושמע הרב הגאון המובהק, מוה"ר צבי הירש קרא, אבד"ק בטשוטש, את שמעו הטוב וייסע לנדבורנא לתהות על קנקנו, ואחרי אשר נוכח לדעת, כי לא הוגד לו החצי, ויבוא עם אביו הרב אשר אנשיל ז"ל, בקשר החיתון, וייקח את בנו העלם הנפלא, אברהם דוד, לחתן עבור בתו, עברו ימי הנוער ובהגיעו לבר מצווה, אז היה ג"כ ממקבלי לקחו של הרה"ק מוהרצ"ה המגיד מנדבורנא זצ"ל. ^{(2) .}

כעבור לו שנה אחת מיום חתונתו, בא הרב הגאון רבנו משולם ז"ל מטיסמניץ לק' בטשוטש, עיר מולדתו, ושם גרו בני משפחתו ונתכבד לדרוש שמה ביום שבת. ויבואו כל חכמי העיר וגדולי התורה לשמוע, וגם האברך ר' אברהם דוד. חתן הרב האבד"ק, היה בתוך הבאים. ויעמוד שם מן הצד. ובשעת הדרשה, כאשר דרוש דרש הגאון דרשתו, אופן בתוך אופן, עד כי נלאו כל חכמי לב, להבין דבריו העמוקים והחריפים, ויסתכל הגאון רבנו משולם בפני השומעים, לראות אם מבינים הם דבריו, וירא כי אין איש, אשר ירד לסוף דעתו, ויען ויאמר: "הנה אך האברך הזה, אשר עומד שם בקרן זווית, הוא יבין דברי".

שם בהיותו על שולחן חותנו, הגאבד"ק בטשוטש, מוהרצ"ה קרא בעה"מ ס' "נטע שעשועים", שו"ת לגדולי הדור, אשר השכימו לפתחו, לשאול אותו בדבר הזו הלכה, - כאשר כן אמר להם הגאון רבנו משולם איגרא זצ"ל, אבד"ק טיסמניץ, בעת נוסעו משם לשבת כסא הרבנות דק' פרעסבורג. ובאו רבני הסביבה לקבל ממנו ברכת פרידה, ושאלוהו למי יפנה בשאלות חמורות, אמר להם הנני מניח את הגאון ר' צבי קרא, אבד"ק בטשוטש, שהוא בעל הוראה מופלג "א געקאוויטער בעל הוראה", אליו תדרשו בכל דבר הקשה מכם. בעיר מלאה חכמית וסופרים, השתלם בתורה וחכמה ועלה ונתעלה וייעף בגדלו עכץ שתול על פלגי מים, גם מצא שם חבר טוב, אשר התהלך עמו כרע כאח, את האברך הרה" ר' חיים, מי שהיה אח"כ רועה אבן ישראל, הגה"ק מוה"ר חיים אבד"ק טשערנאוויץ זצ"ל, בעהמ"ס "באר מים חיים" על התורה וס' "סדורו של שבת" ו"שער התפלה" ו"ארץ החיים" ⁽³⁾  אשר אז בעת ההוא, היה מתגורר שם בבטשוטש והיו לחברים מקשיבים, עד אשר לוקחו אחר כבוד להיות רבנים רועי אבן ישראל.

ב

בהיות הרב הגאון ר' אברהם דוד בן עשרים, נתקבל לרב בד"ק יאזלאוויץ, הסמוכה לבשטוטש. דרכו בקודש היה להעלות כל הוראותיו ופסקיו, שהורה מידי יום ביומו עלי ספר, ובלילה טרם עלה על משכבו עבר עליהם, לראות אם לא טעה בדין. וכן שם לן חוק ולא יעבור, לחדש בכל שבוע ח"י הלכות, עד אשר ברבות הימים ושנים, עלו בידו לאלפים ורבבות הלכות חדשות, אצורים באוצרות כת"י אשר הניח אחריו. מעולם לא שתה משקה המשכר, פן יבוא מי לשאול הוראה ממנו, ובפורים כדי לקיים מאמר חז"ל, חייב אדם לבסומי בפוריא, היה ממתין עד חצות לילה, בעת אשר כבר נמו כל אנשי העיר את שנתם וידע בבירור, שלא יבוא אז מי לשאול שאלה, אז שתה מעט מי דבש לקיים מצוות חז"ל.

ססדר היום היה לו אז, שהתפלל כל יום כוותיקין ואחר אשר סעד לבו בפת שחרית, ישב בבית מדרשו ארבע עשרה שעות רצופות ויגע בתורה. ושם הורה הוראותיו לכל שואל, ולא פסק פומיה מגירסא יומם ולילה. עד אשר נחלשו עיניו והוא לא חש לזה ולא רצה להפסיק ממשנתו, כי אך התורה היתה משיבת נפשו וחיי רוחו ורפאות לכל גופו ⁽⁴⁾ .

הוא הרים את מעלת רוח אנשי עירו. למעלה למשכיל ביראת ה' טהורה. פ"א עבר הרה"ק מוהר"מ מפרעמישלאן זצ"ל, דרך עיר יאזלאוויץ והריח ביראת ה', אשר היה חש ומרגיש מכל עבר ופינה. אמר זה הוא כוחו של הרב הצדיק הרבי אברהם דוד, אשר עבד שם עבודת הקודש כ"ד שנים, ובתוכחתו לבקרים ובדרשותיו במוסר ויראת שמים, נפח בהם רוח חיים של קדושה וטהרה. גם היה דרכו בקודש, אשר לכל חתן תחת החופה, טרם התחיל לסדר קידושין, היה מעורר לבבו בדרכי מוסר וצדק ומישרים, וגם בהיותו אח"כ אבד"ק בטשוטש, היו נוהגים ליסע עם החתנים מק' יאזלאוויץ אליו לברכם. טרם יכנסו לחופה ולומר להם דברי מוסר. ויסופר, כי פ"א, שאל הרב הצדיק את החתן, שבא לפניו לברכו, אם יש לו מזונות אחר הנישואין אצל אבותיו, והשיב לו, כי אביו ייתן לו שלוש שנים וגם חותנו שלוש שנים. אמר לו הרה"צ בדרך מליצה:בני, ראה נא לשקוד בהתמדה גדולה על למודך בשש שנים הללו, כי תורתו של "דואג" הוא מהשפה ולחוץ. התורה שאדם לומד, בעת שהוא דואג דאגת פרנסה, הוא רק מהשפה לחוץ ואינו משתמר בקרבו, לכן בשש השנים הללו, שתאכל לחמך בלי דאגה, הרי שקוד ללמוד תורה, והתורה הזאת תנחה אותך בכל דרכי ימי חייך.

ג

הרב הגאון הצדיק ר' אברהם דוד, אם כי בילדותו היה משואבי לקחו של הרה"ק המגיד מנדבורנא, אבל בהיותו אח"כ סמוך על שולחן חותנו, הגאון מוהרצ"ה קרא האבד"ק בטשוטש, שהיה ממתנגדים, שבק גם הוא לחסידותו ואחז בדרכי חותנו, שהיה מתנהג בדרכי הגאונים מלפנים. אבל מאת ה' הייתה זאת, שיהיה גם הרב ר' אברהם דוד, מצדיקי הדור ופועל ישועות. בכן פתאום, נחלה בנו בכורו יחידו, במחלה אנושה ר"ל, אשר הרופאים אמרו נואש, ואז בעת ההוא בא הרב הקדוש פאר ישראל, מוה"ר לוי יצחק זצ"ל, בע"ס "קדושת לוי" מברדיטשוב, להעיר רומולוב, ותהום כל העיר מביאתו של אותו צדיק ופועל ישועות בקרב הארץ. ותאמר הרבנית אליו, כי ייסע עם בנם יחידם אל הה"צ מברדיטשוב, כי יברכהו ויקום מחוליו. והוא לא רצה לשמוע מזה, לבטל מעסק התורה. ותלך הרבנית לראשי הקהילה ובקשה אותם, שהם יעתירו דברים אל רבם הרה"צ, כי ירחם עליה ועל בנם יחידם, וייסע עמו לרומלוב להה"צ מב"ד. וכך עשו. ואחרי רוב הפצרות נעתר להם. ויסע עם החולה, בלוית אחדים מהבע"ב לק' רומלוב, שלא רחוקה היא מיאזלאוויץ. בבואם לבין המלון, היה זמן תפלת שחרית, והכין הרב הגה"צ מוה"ר אברהם דוד לתפילה, ובלכתו לבה"מ פגע באחד ממשמשי הרה"צ מברדיטשוב ושאלהו מתי יתפלל הה"צ מב"ד, ומתי יוכל לבוא לפניו... ויענהו כי הה"צ מב"ד היה ער כל הלילה וזה עתה שכב לנוח מעט. וכאשר יקום ויכין א"ע לתפילה והתפילה עצמה יארכו עד לאחר חצות היום. ואז יוכל לבוא לפניו. וכן היה. כי לאחר חצות היום, בא המשמש אל בית מלונו לקרוא לו אל הה"צ מב"ד, ובבואו, שאלהו הרה"ק מב"ד, על מטרת בואו, ויספר לו, כי אמנם קשה היה לו לבטל מעסק התורה, אבל מרוב הפצרת ב"ב ואנשי קהילתו, בא לקחת ברכה עבור בנו החולה. וישאלהו הרה"ק, ואיה בנך החולה, ויענהו, כי הנהו פה במלון, ויאמר הה"צ מב"ד למשמשו, שיביא את החולה לפניו, וכאשר הובא לפניו, הניח הה"צ מב"ד ידיו על ראשו ויברכהו, ויאמר לאביו הרב מיאזלאוויץ, הש"ת ישלח לו רפואה שלימה, ומבנך בכורך זה תזכה לראות בנים ובני בנים. יראי ה' ומופלגים בתורה... (וכן היה). כאשר כלה הרה"ק את ברכתו, הושיט הרב הגאבד"ק יאזלאוויץ את ידו, לקבל ברכת פרידה וליסע לביתו, אמר לו הרה"ק, מה זה תמהר ליסע מפה, אחרי שמצאתי את שאהבה נפשי. ויפצר בו מאד להישאר אצלו ונעתר לבקשתו. ויאמר הרה"ק מב"ד לבני לויתו, כי הם ייסעו עם הילד החולה לביתם, והרב האבד"ק ישאר אצלו לימים אחדים, להשתעשע אתו בד"ת. ויברכם ושבו לביתם עם הילד החולה, אשר מרגע לרגע נכרו בו סימני תחיה ורפואה, ורבם נשאר אצל הרה"ק מב"ד, עד לאחר השבת, ואח"כ נאלץ לנסוע עם הרה"ק לק' סקאליט ולא הניחו הרה"ק מב"ד לשוב לביתו, כי אם ייסע עמו לברדיטשוב, ושם ישב כששה שבועות וקיבל תורה מכ"ק הרה"ק ברזין עילאין, ואז ברכו הרה"ק בברכת פרידה, ושב לעירו ולמקומו לק' יאזלאוויץ.

בבואו הביתה מברדיטשוב, מלא רגשי קודש והתלהבות, ב"חיות" בוערות כגחלי אש, ראשית דרכו היה לבער מקרב ביתו כל פרוטה של ריבית, שלקחה הרבנית מהלוואותיה, שהייתה מלוה לאנשי העיר, מכסף נדוניה שהיה לה מבית אביה. וקרא אותה ופקד עליה, כי תעשה חשבון עם כל הלווים ותשיב להם, כל מה שלקחה מהם ריבית, במשך השנים שהייתה עוסקת עימהם. לא הועילה הרבנית בטענותיה ובדמעותיה, ונאלצה לקיים את פקודתו, ולא נשאר בביתם מאומה. ועוד היה לה למכור "בתי נפש" שהיו לה, להשלים את כל הסכום שהיה עליה להשיב להלווים ונשארו בעירום ובחוסר כל. ההכנסות מהקהילה לא הספיקו רק ללחם צר ומים לחץ, וסבלה הכול בדומיה. ובעלה הרב הצדיק, התחיל להתעסק בחכמת הקבלה, ונכנס לפרדס הזוה"ק וכתבי האר"י, ומוהרה"ו זללה"ה, ובסערות רוחו רצה לעלות למעלה מגבול יכולתו, והתרוצצו בקרבו הכוחות הרוחניים, ובהיאבקם יחד התפרצו באין מעצור לרוחם ממסגרתם. עד אשר בחוצות קריה מעוטף בטלית ותפילין, קרא בשם ה' לקדש שמו בראש הומיות. ובראות ב"ב ואנשי קהילתו זאת, לקחוהו והביאוהו לבית הרב הגה"ק הרבי ר' משה ליב מסאטוב זצ"ל, והוא ז"ל האציל מרוחו עליו ויקם סערות רוחו לדממה, כאשר יספר הרב הגאון מוה"ר אברהם דוד בעצמו, בראש ספרו "תפילה לדוד", בברכו ברכת הגומל ותודה להשי"ת. וכה יאמר: "ונחתי ושלותי בהגיעי לפני מו"ר, כבוד הרב הגדול, החסיד המפורסם, איש אלקים קדוש, מו"ה משה יהודה לבית ע"ה, שהיה שלוחא דרחמנא, והמשיך עלי ישע קרוב בחסד וחנינות ולא בגיני, וכמעביר הנייר מעל הצלוחית, הסיר והעביר מעלי רוח שטות וקוצר הרוחות בטירוף הדעת והקטטות, מה שהרגשתי מתחילה ועד סוף, אין שלום בעצמי בין דרכי החסידות לדרכי התלמודית..." וישב לביתו בריא ושלם.

ד

ויהי אחרי פטירת חותנו, הגאון מהרצ"ה קרא ז"ל, האבד"ק בטשוטש בע"ס שו"ת "נטע שעשועים", ביום ה' לחודש שבט שנת תקע"ד, נתקבל הרב הגה"צ האבד"ק יאזלאוויץ, למאות מקום חותנו, לשבת על כסא הרבנות דק' בטשוטש.
בבואו שמה, הנהיג, כי בשאלות איסור והיתר יבואו לפניו והוא היה משיב לכל שואל, ואולם בדיני ממונות, מינה תחתיו את בנו הבכור, הגאון ר' ישראל אריה ליב ז"ל, עם עוד שני דיינים שיהיו הדנים ד"מ, ורק באם שהבעלי דינים בקשו בתוקף, כי רק האב"ד יוציא משפטם לאור, אז הציעו הבד"צ לפניו הטענות ותביעות בשם ראובן ושמעון, מבלי שידע מי הם הבע"ד והוא הוציא הפסק דין, פלוני חייב ופלוני זכאי.

וכל עסקו היה בתורה ובעבודה. בחצות לילה קם לקנון על חורבן בהמ"ק ואח"כ עסק בתורה ובעבודה שבלב זו תפילה, עד אחרי חצות היום. ואז שתה מעט קאפפע לא חם הרבה, כדי שיתחייב בברכה אחרונה, ואכל מעט פת הבאה בכיסנין, ואח"כ ישב לעיין במילי דמתא, וביותר במילי דברייתא, בצרכי בני ישראל המרובים, שבאו לפניו כל מרי נפש וקשי יומם, לקבל ברכותיו ויתפלל בעדם, כי נתפרסם לפועל ישועות בקרב הארץ. ואחרי תפילת מנחה וערבית, אכל סעודת ערב, מבשר עוף, אשר בעצמו שחט שני עופות בכל שבוע, לסעודת ערב שבכל השבוע.

ובגלל הדברים האלה, היו לו מתנגדים שמה. כי גדולי התורה שבעיר בטשוטש, היו מתנגדים לדרכי החסידות, ועל כן לא יכלו לסבול, שהרב האבד"ק שלהם, הוא רבי וצדיק מפורסם, מאריך בתפילה עד אחרי חצות היום, ומתפלל בנוסח ספרד ובסדור האר"י ז"ל, וגם בדבר הזה חרה להם, על שאינו סומך על השו"בים דקהילתו, ושוחט בעצמו עופות לכדי חייו. הוא ז"ל התנצל לפניהם כאשר יזכיר דבר זה בסוף ספרו תפילה לדור, אבל לא הועילו דבריו הקדושים, לשכך כעס וחמת הרוגנים והמתלוננים, והמה נשארו רוגנים באוהליהם. ובו נתקיים מ"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

ה

גאוני וצדיקי הדור, עמדו עמו בחליפות מכתבים, בשאלות ותשובות, והגאון האדיר, מוה"ר אפרים זלמן מרגליות מבראדי ז"ל, רצה להזיל זהב מכיסו, להוציא לאור את חידושי הלכות, שחידש הרב הגאון המצדיק מב. כנזכר למעלה, שהיה מחדש ח"י הלכות בכל שבוע, ואך לדאבון לבבו לא יצאה מחשבתו מכוח אל הפועל, כי שקע שמשו של הגאון מוהרא"ז ז"ל בצהרים לפתע פתאום, והשמועה על פטירת אוהבו וידידו הגאון האדיר הלזה, הלמה ומחצה אותו עד מאוד, כי לא עלתה בידו להוציא לאור הלכותיו הרבות והנחוצות ⁽⁵⁾ .

גם עם מחותנו, הגאון הקדוש ממארי דרזין מוהרצ"ה זצ"ל מזידיטשוב, החליף מכתבים. ופעם אחת פרצה מחלוקת ביניהם, על אודות כתיבת החית"ן בספרים תפילין ומזוזות. הרה"ק מוהרצ"ה רצה לחדש, כי רק רגל השני של החי"ת צריך להיות בתמונת זיי"ן, ורגל ימין בתמונת וא"ו, והגה"צ מבטשוטש פסלם. כי צריך להיות בתמונת שני זייני"ן. והריצו מכתבים ביניהם בעניין זה, וסוף כל סוף, כתב הגאבד"ק בטשוטש להגה"ק מזידיטשוב, לאמור: הנה כבר היתה מחלוקת בין בן אשר ובן נפתלי בכתיבת האותיות (בזמן גאוני קמאי דקמאי בבתי ישיבות שבטבריא כנודע), וכאלו יצאה בת קול ואמרה, שהלכה כבן אשר, ואני אני הוא בן אשר.
וכן היה לו חליפת מכתבים, עם הגה"ק הרבי אלימלך ז"ל מדינוב, ועם כל רבני הגלילות, אשר הריצו אליו שאלותיהם בדבר הלכה.
ובשבתו שמה, הרבה גבולו בתלמידים ומתלמידיו המובהקים הנודעים, הלא המה:
א. הרב הגאון, מוה"ר שלמה דרימער ז"ל, האבד"ק סקאלא, בעהמ"ס שו"ת בית שלמה על ד' חלקי שו"ע, המפורסם לפוסק מובהק.
ב. הרב הגאון, מו"ה אפרים אלישע ז"ל, אבד"ק טשערנאוויץ, שהיה חסיד וקדוש מפורסם.
ג. הרב הגאון, מוה"ר שמעריל ז"ל, האבד"ק רומלוב, בעהמ"ס, "עיון תפילה" על הסידור, ממה ששמע מרבו הגה"ק ז"ל.
ד. הרב הגאון החסיד, מוה"ר משה אבד"ק בידזונוב ז"ל. ה. הרב הגאון החסיד, מוה"ר דוב אבד"ק באיאן ז"ל. ו. הגאון המפורסם, מוה"ר שרגא פייבל שרייער ז"ל, אבד"ק בראדשין, שהוציא לאור ספר "דעת קדושים" על שחיטות וטריפות, עם ביאוריו והערותיו בשם גדולי הקדש".

ו

שנת ת"ר, הייתה תקוות שעשועיו עוד טרם בואה.כי ראה במחזה, אשר בשנה הזאת יבוא משיח צדקנו, ולבו היה מלא שמחה בתקווה טובה, בהיות ליבו נכון ובטוח, כי הדבר אשר חזה במחזה, כי שנת ת"ר הוא שנת גאולה וישועה, הוא דבר אמת וצדק ולא יאוחר, וגם מצא רמזים בזוהר הקדוש לחזק את אמתת החזון. והייתה לו שנת ת"ר שנת ששון ישע בראשיתה. ואולם כאשר הגיעה השנה לעת צאתה, פחד ורחב לבבו והיה בין תקווה ופחד, וכאשר קרבה שנת תר"א לבוא, ובהגיע יום ערב ר"ה של שנת תר"א, וחזונו לא נתקיים, ותקוותו הייתה למפח נפש, נפלו פניו ונתעצב מאד, ומלאו חדרי לבבו יגון ואנחה, ומרוב צער נחלש והלך קודר, עד כי ביום שמיני עצרת נפל למשכב, ובערב ר"ח מרחשוון שנת תר"א, יצאה נשמתו בטהרה ושבה לבית אביה, למהר ישועה ולהחיש גאולה זי"ע ועכ"י.

(1) הוא הגאון המצוין, רבן של ישראל, עמוד התווך בהוראות או"ה, רבי דוד שלמה אייבשיץ, האבד"ק סאראקי ז"ל בעל ספר "לבושי שרד" בדיני טריפות הריאה ושבירת עצמות ועוד דינים מפוזרים ביו"ד, וס' לבושי שרד על או"ה, וס' ערבי נחל על התורה, ושו"ת נאות דשא, שנדפסו ועוד נשארו בכת"י הרבה מאוד. כמ"ש בהקדמה לס' ע"נ. והיה מחסידי הקדושים הצדיקים, מו"ה זאב וואלף ז"ל מטארני אוסטרא, ומהור"ר משולם פייביש הלוי העליר זללה"ה מזבריזא. מובא בלבושי שרד ליו"ד הלכות סי' צ"ד. – הגאון בעל לבושי שרד אלה לאה"ק, בשנת תקס"ט ונפטר בצפת. ביום כ"ב חשון תק"ע ונקבר שם באחת המערות עם האבד"ק וואלטשיסק ז"ל.

(2) הרב הקדוש, מו"ה צבי הירש זצ"ל, המגיד דק' נדבורנא, בעהמ"ס צמח ה' לצבי, על התורה והגדה של פסח, היה תלמיד הגה"ק מוה"ר יחיאל מיכל, המגיד מזלאטשוב זצ"ל. ואליו יאספו כל העדרים לשמוע תורת החסידות. ומתלמידיו המפורסמים היה הגה"ק מנחם מענדילי קאסובר זצ"ל, בעהמ"ס "אהבת שלום", והגה"ק מוה"ר אברהם דוד הנ"ל, היה משואבי לקחו בילדותו, כאמור למעלה. ובספרו "תהילת דוד", מביא ד"ת בשם רבו, בע"ס צמח ה' לצבי, שפירש מה דאמרו חז"ל (שבת קנ"ה), לית עתיר מחזירא ולית עניא מכלבא. הכוונה, שהכול תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל, יש איסור תורה שהכל נזהרים בו, כמו איסור אכילת חזיר הכול נזהרים בו, והוא עשיר ובר מזל, ולית עתיר מחזירא – מאיסור חזיר. אבל מאיסור לשון הרע, שעליו אסרו חז"ל, כל המספר לשון לרע ראוי להשליכו ככלב, עכ"ד.

(3) הרב הגאון הקדוש מוהר"ה זצ"ל, נתקבל לאבד"ק מאהליב, באטישאן, קישינוב, ובסוף ימיו היה אבד"ק טשערנאוויץ וגליל בוקאווינא. והיה תלמיד מובהק להגה"ק רבי ר' יחיאל מיכל, המגיד מזלאטשוב זצ"ל. ובראש ספרו "שערי תפלה" קנא לשיטת החסידות, וערך תשובה ארוכה לדחות את דברי ה"נודע ביהודא", שהתנגד לאמירת "לשם יחוד", שנהגו החסידים לאמור קודם כל עשיית מצווה. והוא העלה, שעפ"י הלכה חייבים לאמור ולא רק ממדת החסידות. לעת זקנתו עלה לאה"ק תוב"ב, וישב בצפת"ו ושם מנ"כ וי"ע ועכ"י. לספר בשבחו ועוצם קדושתו מי יוכל, פריו מודיעים אותו, ספריו הקדושים והנפלאים, עמוקים וטמורין ברזין עילאין, ובדברים חוצבים להבת אש, המלהיבים את לבות הקוראים הנבונים בלבת שלהבתיה. המה יגידו צדקתו וקדושתו. חסידותו ואהבתו לישראל.

(4) הגאון רי"ש נטנזון בעשו"ת שואל ומשיב בהסכמתו על ספר דעת-קדושים כותב כדברים האלה: ... והנה על דברת הגאון החריף הבקי וצדיק נשגב קדושתו ותורתו מלא עולם א"צ חיזוק וראיה אחרונה, כי תהילתו מלא ארץ. גם אנכי בילדותי זכורני שהיה בבית זקני הרב הצדיק העניו מו"ה דוב בעריש היילפרין זצ"ל. ואף כי צעיר לימים הייתי, בכ"ז ראיתי בעת פתחו את פיו הקדוש וחורז מתורה לנביאים וכתובים ולמדרש וילקוט וספרי קבלה והיה בולל אותם ביחד. וכעשר שנים אח"כ בעת היה פה ק"ק לבוב, הייתי אצלו פה והשתעשעתי עמו בד"ת ... ופלפל עמי הרבה ואז ראיתי כי אף שהיה כבר אחר חצות היום והיה מעוטף בטלית ותפילין וכתב חידושים ועדן לא אכל, בכ"ז חביב עליו ד"ת והייתי חביב עליו עד לאחת, ואף כי צעיר לימים הייתי ובנוסעו חזרה מלבוב והיה בבערזאן, שאל אותו זקני ז"ל: האם שם לבו עלי ואמר לו בוה"ל: רב יוסף סיני ועוקר הרים, והנה מזה נראה כמה היה יקר בעיניו צורבא מרבנן...

(5) תלמידו הגאון בעל "גידולי הקדש", בהקדמתו לדעת קדושים, כותב כזאת: האיש הנורא הזה, עודנו נער החל לדרוש לאלוקיו. להקדיש עתיו ורגעיו בשקידה נפלאה ויתירה, ופרש כנפיו לכל רוחות תורה (מצאתי מכתב הגאון הוו"ד אליו, בהיותו לפי סדר זמנים כבן ח"י שנים, וכתב לו תארים רבים ואחד מהם הבקי בכל הש"ס). ומנעוריו חשף את זרוע קדשו למשוך בשבט סופר, את אשר לבו ראה הרבה חכמה בפלפול והלכה ואגדה וחכמת האמת. גם שם בילקוטו בשם חבריו ותלמידיו. וכחמישים שנה אשר ישב ישיבה שיש בה סמיכה לדון ולהורות... והיה כותב ומעלה מעשה כל יום ויום... והיה עליו כחוק לחדש ח"י הלכות בכל שבוע, ובזקנתו הכפיל לחדש ב' פעמים ככה., ואת הכול רשם בכתביו לבל ואבד טפה (הוא היה אומר, מה נורא מאמר חז"ל השוכח דבר אחד ממשנתו וכו'. ואמנם אם מתוך כתבו יוכל להיות נזכר, נחשב כאילו משנתו סדורה תמיד בפיו, כמו שאמרו, כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אחר זמן, כשנזכר ע"י כתבו ולא הוי מפי כתבם). ומזה נקבצו באו המון רבבות ניירות כתובים באצבע איש אלוקים, משנת תק"ג ולמעלה, עד אשר עלה אל האלוקים, והיה מתאנה על אשר עצרוהו מן השמים מלסדר חיבוריו כלבבו להפיצם בישראל.....

ר' אברהם דוד

	הזן את ביטויי החיפוש שלך. שלח טופס חיפוש
	Web www.buchach.org

(מתוך "אור הגנוז" למ. בובר, ע' 228)