ישראל כהן
קבוצת אנשים, יוצאי בוצ'אץ', רחשו לפני שמונה שנים את הרעיון להציב יד לקהילה
עתיקה זו, שתולדותיה והשפעתה, מפליגות מעבר לגבולותיה המצומצמים.
במשך תקופה זו, תוך הפסקות מסוימות הוכן הספר הזה.
עורך הספר ידע ויודע שאין העבודה תמה ואין המעשה שלם.
לאחר שנחרבה קהילה מפוארת זו ויושביה נספו, אבדו עם הנפשות הטהורות ידיעות
וזיכרונות על העיר ואי אפשר היה להשיג את כל החומר ההיסטורי הדרוש, שיש בו כדי לעצב
את דמותה המלאה של בוצ'אץ'.
הכרוז הה לקבץ נידחי חומר, לטפל בקטעים וברסיסים ולעודד אנשים שונים, מרחוק ומקרוב,
שבכוחם לתת את חלקם לחיבור הספר.
מבחינה זו לא חסכו העורך וכן אחרים מחברי ועדת הספר כל יגיעה מעצמם וטרחו למצוא
מקורות כלליים ופרטיים להשלמת תבנית הספר.
אף על פי כן נשתיירו חללים ריקים, הן בעבר הרחוק והן בעבר הקרוב, שלא יכלו
להתמלא ממה שזימן המקרה לידי המטפלים בספר.
אולם הייתה בנו ההכרה, שזוהי שעת כושר אחרונה להציב מצבת קודש לבוצ'אץ' ולהציל
את הניתן להצלה מפי אנשי העיר ומפי תעודות ומסמכים, שנשארו לפליטה זעיר פה זעיר שם.
שכן משנה לשנה פוחתים והולכים אל, הזוכרים והיודעים, המסוגלים לצרף קו לקו, תג לתג,
סיפור לסיפור, תיאור לתיאור, תמונה לתמונה וזיכרון לזיכרון , כדי להחיות את
דמותה של קהילת בוצ'אץ', להשאיר ניר ולתת שם לה.
ולא לפי קנה מידה ספרותי בלבד הכריע העורך בשעה שכלל בספר דבר מן הדברים, אלא גם
לפי שיעור ערכו ותועלתו לספר, שמטרתו היחידה היא צבירת חומר ולבנים מכל מקום
שאפשר לקבלו וע"י כל מי שאפשר לקבלו ממנו, לשם רקונסטרוקציה של בוצ'אץ'
היהודית. לפיכך לא הקפיד על חזרות מסוימות בתיאורי ההווי התרבותי והציבורי של
העיר, אם אך היה בהן דבר של חידוש או גוון נוסף או נופך כלשהו.
כך נהג העורך בייחוד בחלק המתאר את חורבן העיר ומעשה ההשמדה על ידי קלגסי היטלר,
שחיק עצמות.
הוא לא רצה להיות בורר נוסחאות ומתקן גרסאות של פרשיות דמים ועלילות גבורה , אלא
נתן לבעלי הדברים עצמם שיספרו בלשונם וכפי שחזו את אימת המאורעות מבשרם.
שכן כל התיאורים נכתבו סמוך לזמן ההתרחשות, לאחר שכותביהם הצליחו להינצל ולהגיע
למקום מבטחים, אם בישראל ואם באמריקה או באירופה.
ואם כי האחריות לספר חלה על העורך בלבד, הרי חובה נעימה היא לו לציין,
שנמלך בדעתו של ש"י עגנון בשלבים שונים של הכנת הספר, ולא זו בלבד שעגנון חיבר
עבודה ביבליוגרפית יחידה במינה בשביל הספר הזה ולשמו ופרסם בו כמה מסיפורי בוצ'אץ',
אלא אף תיקן את העורך בעצות מחכימות ומאלפות, והערותיו מובלעות ועומדות גם
בברים אחרים שבספר זה.
על כן הוא מחזיק לו טובה מרובה.
טבעי הדבר, ששם עגנון אשר נתן לספרות העברית מען בוצ'אץ' של מעלה, וזה עשרות שנים
שהוא יונק ומיניק את העם ממקור זה - נזכר לעיתים קרובות מאד בספר.
עגנון כסופר אינו עוד עניין ליוצאי בוצ'אץ' בלבד; הוא נחלת האומה והספרות העברית,
ועל ברכיו התחנכו ויתחנכו דורות.
אולם אם נבלטת בספר זה גאוותם המיוחדת של בני בוצ'אץ' על עגנון -
יסלח להם אלוהי הסליחות, שמידה אנושית היא להתפאר בבני-עליה.
עד שהופיע הספר נפטרה קודם זמנה הגברת חיה רול ז
"ל, שהייתה הרוח החיה בועדת הספר.
מתוך אהבתה לעיר הזאת ולהוויה היהודית שבה, ומתוך יחסה הנלהב לחיבור הספר הזה, היא
פעלה ועוררה אחרים לפעולה, וחלק ניכר לה ביזמה להוצאת הספר. יהי זכרה ברוך!
ישראל כהן - תשט"ו
