בית היתומים בבוצ'אץ'

פפה אנדרמן-נויברגר

אינני זוכרת את התאריך המדויק של ייסוד בית-היתומים בבוצ'אץ', אך לפי חשבוני נוסד בין השנים 1920 – 1922. נדמה לי, שהמנהלת הראשונה של המוסד הייתה הגב' פוהורילה. הגב' פוהורילה -- כפי שמזכיר לי זכרוני המעומעם, - הייתה אישה בעלת קומה בינונית ופנים נאים. הייתה גם פדגוג טוב. מי היו חברי הועד של בית היתומים, לא אדע. המנהלת של המוסד, לאחר הגב' פוהורילה, הייתה העלמה סוניה בלוטרייך, שהייתה חברה טובה לילדים. לאחר שהעלמה סוניה בלוטרייך התחתנה, נתמנתה במקומה כמנהלת ומחנכת, העלמה פאולינה אנדרמן. זה היה בשנים 1930 – 1931 מלבד המנהלת-המחנכת, הייתה במוסד גם אם-הבית ועוזרת.

בבית-היתומים, שהיה קואדוקציוני, היו 50 ילדים בערך בגיל 19, 18, .5 מובן, שסדר השנים הזה לא היה רצוי, אולם אי אפשר היה לסלק את השנתונים הגבוהים, בלי שהילדים האלה יקבלו תעודת בגרות גימנזיאלית או תעודת-סיום של בית-ספר מקצועי. המוסד, או ביתר דיוק, הועד המנהל של המוסד, לא סיים בזה תפקידו, הוא גם דאג לחייהם של בוגריו, אס על ידי השגת משרות מתאימות בימים קשים אלה, או על ידי השגת סטיפנדיות בשביל החניכים המוכשרים, שיוכלו להמשיך בלימודיהם, בית-היתומים בבוצ'אץ' ידוע היה בכך, שחניכיו-בוגריו היו מוכרים כאנשים בעלי דעות ובעלי אופי, המוכנים למלחמת החיים.

אחד החניכים, מי שהיה סטודנט לרפואה בשנה השנייה, נפל בלחמו על ספרד החופשית. היה זה קרול נויברגר, אחיו של מורה הגימנסיה בסטניסלבוב.

בדרך כלל היו מעריכים את חניכי בית-היתומים כעובדים טובים, שבעבודתם ובמרצם שימשו דוגמה לאחרים. ברצוני להזכיר עוד בחור אחד, ששמו היה זליג למפרט. היה זה ילד בלתי חוקי, אשר נמסר כנראה לאיכרים בכפר על ידי אימא אכזרית או מנודה ע"י הציבור באותם השנים, שנסעה לאחר מכן לאמריקה. בשם בדוי. מתחפשת כדודה, הייתה שולחת מזמן לזמן הוצאות להחזקת הילד. לוועד המנהל נודע על קיום הילד הזה. כדי ל"הציל" נשמה יהודית, העביר הועד הנ"ל את הילד לבית-היתומים, כמובן לא בלי השתדלויות ומתן כסף, כי משפחת האיכרים לא רצתה מרצונה לוותר על כוח אדם נוח וזול כזה, ואולי התרגלה כבר המשפחה לילד שחינכה אותו מקטנותו.

היה זה ילד פיקח ומוכשר, אבל קשה-חינוך, ומלא צער עמוק כלפי העולם שקיפח אותו. אופיים של האנשים משתנה עד ללא הכר בזמן המלחמה. הפחד, הפך לא פעם אדם רע לטוב, ואת האציל - לחיה פראית, וזליג ? העלם הזה, אשר גם בחיצוניותו לא היה דומה בכלל ליהודי, ותחת להציל את עצמו, בהיותו מצויד בכל התנאים הדרושים לכך, הגן על היהודים ובהצילו את חיי הזולת איבד את חייו. על זאת סיפר לי אחד ממכרי, שחי בזמן המלחמה בבוצ'אץ', אשר לא ידע הרבה לספר על חניכים אחרים. כפי ששמע, הצליחו אחדים לברות לרוסיה, אחדים לחוץ לארץ והיתר נרצחו. הרבה קרבנות נפלו במלחמה הזאת.

ראוי עוד לספר על פעולות הועד המפקח על הילד והנוער היהודי. בית-היתומים מקצתו היה מוחזק ע"י תמיכות ועזרה סוציאלית, ומקצתו ע"י תמיכות הציבור היהודי והקהילה היהודית. ראש המוסד ומפקחו היה הועד הנ"ל. יושבת-ראש של הועד הייתה הגב' עו"ד פאולה מרנגל, אישה יקרה מאד, עקרה, אשר כל חייה היו קודש לילד היהודי. סגן יו"ר של הועד הייתה העו"ד הגב' קלרה גרוס, הממונה על הבית, והגזבר היה מר הנריק קריגל, מורה; וממלא-מקומו היה סטניסלב נויברגר. לוועד הממונה על הילד והנוער היהודי היו הרבה חברים, אשר את שמותיהם לא אזכור. עזרתם התבטאה בעיקר באיסוף תרומות ובארגון נשפים וכדומה. הפעילים ביותר היו ארבעת חברי הנשיאות של הועד, אשר שמותיהם הזכרתי.

להערכה מיוחדת ראוי - מלבד העו"ד הגב' מרנגל - מר הנריק קריגל, אדם בעל חוש ציבורי מפותח, אשר דאג לפרנסתם של חניכי בית-היתומים. בלי ליאות, מדי יום ביומו, היה מחלק מר קריגל את עיסוקו בין עבודתו המקצועית בין עבודתו הציבורית. לא גשם, לא שלג וגם לא השמש הלוהטת בצהרי היום, יכלו לעצור את הפקיד הזה מלבקר יום יום את הילדים ולהסתכל בכל פינה, כדי להיוודע אם לא חסר משהו לאחד החניכים, אם המחסן מלא, אם ארוחת הצהרים טעימה.

חברים מאד פעילים של הועד, אשר הקדישו הרבה מזמנם לטובת הילרים, היו גם שמואל נויברגר וקלרה גרוס.

פפה אנדרמן-נויברגר

עוד על בית היתומים

בעירנו הייתה קיימת מאז ומתמיד פנימייה פולנית ואוקראינית בשביל תלמידי הגימנסיה. עובדה זו עוררה הבנה בלב הנוער הגימנסיאלי של הכתות הגבוהות להכרח לייסד מוסד דומה בשביל הנוער הלומד היהודי מסביבת בוצ'אץ'. בדרך זו רצו להקל על הנוער הפרובינציאלי את הלימודים בתנאים נוחים.

ההון הראשוני צריך היה לשמש בסיס למפעל. נמצאו מיד מארגנים צעירים מבין הסטודנטים שהחליטו לארגן הצגה תיאטרלית, לקנות את ההצגה של "להקת-טננצאף" ולהשתמש בהכנסה לשם ביצוע התכנית של פנימיית-התלמידים. כל הכרטיסים נמכרו ע"י הסטודנטים וההכנסה נמסרה למורה הגימנסיה יצחק פלק בתור הון יסודי לייסוד הפנימייה. פרופ' פלק, שגילה הבנה רבה לעניין, הקדיש את כל מרצו וחושו המעשי כדי להגדיל את ההון הראשוני ונקט בצעדים הנאותים כדי להגשים את הרעיון של פנימיית התלמידים היהודית. הוא מצא ליד הפידור בית קטן מוקף גינה, שהתאים למטרה. ובדרך זו יכלו מיד להתקבל צעירים מהסביבה, שלא היה לאל ידם להסתדר באורח פרטי. ההנהלה הייתה, מהיום הראשון עד לשנת 1914, בידי קבוצת מורים יהודית מהגימנסיה הפולנית בבוצ'אץ', שניהלו את המוסד בסיועם של עסקנים חשובים. אולם השינויים שחוללה מלחמת העולם הראשונה בשטח הפוליטי והכלכלי, ובמיוחד גידול מספר הילדים שאיבדו הוריהם במלחמה ונתייתמו - הביאו לכך שפנימיית-הסטודנטים נהפכה בהכרח לבית-יתומים.

במטרה ובתכנית של בית היתומים חלו שינויים, והיה שוב פרופ' פאלק, שדאג למוסד ומשך כוחות חדשים לעזרתו. ביניהם היו הגב' מרנגל, קלרה גרוס, שיינדל הרזס ואחרות. התכנית העיקרית של בית-היתומים הייתה מחסה וקיום ליתומים המוחלטים, ומחוץ לזה דאגה ליתומים למחצה, על-ידי תמיכה יתירה במשפחותיהם או החזקתם במוסד במשך היום, דאגה לחינוכם ובריאותם.

ד"ר  ד. פוהורילה