ד.ד.פ.
לפני יובל שנים היה הדבר. בעירנו היו שלושה צעירים שהיו הכוח המניע של התנועה
הציונית והלאומית-יהודית בבוצ'אץ'. הם פתחו במלחמה נגד בעלי השלטון בעיר.
אלה היו: מתתיהו ווינריב, אברהם זילברשיין וליאון ווכסלר, שלושה אלה נבדלו
בתכונותיהם ומעלותיהם זה מזה אולם גם השלימו זה את זה והביאו לידי כך, שהחיים
היהודים בעירנו פעמו והתנועעו ביתר שאת.
היה איגוד "ציון" עם ספריה עשירה, איגוד-נשים "רחל", איגוד פועלים "פועלי ציון",
אגודה אקדמאית, תנועת-סטודנטים מפותחת ורשת-חינוך עברית ניכרת.
מתתיהו וויינריב היה בנו של המשכיל חיים ווינריב, הוא היה ציוני נלהב כבר בכתות
הראשונות של הגימנסיה. אימפולסיבי ונמרץ מטבעו. הודות לו התפתחו ההתחלות של תנועת
הסטודנטים הציונית, של החינוך העברי וייסוד איגוד-הנשים "רחל". הוא היה מלא
טמפרמנט, פעיל ולא התחשב בקשיים הרבים.
התלהבותו לרעיון הציוני ולשפה העברית, הייתה ראויה להערצה, בעת פעולתו בבוצאץ' הוא
דיבר ללא-ליאות במאות אספות, בזיכרוני נשארה ההתנגשות עם שלום אש, שאמר באחת האספות
בבוצ'אץ' : עברית היא שפה מתה.
לפני המלחמה הה וויינריב עורך-דין בסנוק ונרצח על-ידי הנאצים בלבוב,
השני היה אברהם זילברשיין, הוא היה טיפוס אחר לגמרי : שליו שקול, הוגה-דעות
ואיש-מדע, הא בילה בלבוב שנים אחדות כסטודנט, ובניסיון שרכש שם השתמש בבוצ'אץ', הוא
בנה את רשת החינוך העברי ואת תנועת הסטודנטים.
אחרי כן נמנה זילברשיין עם המייסדים של התנועה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות". הוא
נבחר כנציג יהודי לסיים הפולני ובשם ה"ג'וינט" האמריקאי פיתח את הקואופרציה היהודית
ושמר במשך שנים רבות על קיומה.
טיפוס אחר לגמרי היה ליאון ווכסלר, בעודו סטודנט היה סוציאליסט, כאקדמאי הצטרף אל
התנועה הציונית והימים ימי המהפכה הפוליטית ברחוב היהודי בגליציה - ימי המלחמה על
ההכרה באומה היהודית בעת רישום האוכלוסייה והחיפוש לבחור בנציגים יהודים-לאומיים
לפרלמנט האוסטרי.
כישרונותיו של ווכסלר כונאם, מארגן ותועמלן התפתחו במהירות מפליאה. באותם הימים
נמנה ווכסלר עם הנואמים המקובלים ביותר בגליציה, לאסיפותיו באו המונים, אך ווכסלר
לא שאף לעבודה פרובינציאלית מוגבלת, הוא עבר ללבוב כמזכיר הועד הפועל הציוני והשתתף
בשבועון הציוני "ווסכוד", לאחר מזה עבר לווינה בתוך מזכיר של הקלוב היהודי בפרלמנט
האוסטרי שם ניתנה לו באמת האפשרות להשתלמות פוליטית, דבר שהביא לו תעלת מרובה
בתקופת חייו המאוחרת יותר. בשנת 1919 נקבע ווכסלר כמנהל המשלחת היהודית-המזרחית
בווינה, שנלחמה למען זכויותיהם של יהודי פולין בועידת השלום בפריז, מיד לאחר כך
מונה כמנהל כללי של ה"גוינט" בווינה. בתור כזה פיתח פעולת עזרה רחבה ומבורכת לטובת
הפליטים – יהודי פולין בווינה, סלובקיה וקרפטורוס, שהייתה רבת תוצאות.
יהיה זה בלתי צודק לא להזכיר בקשר עם השלושה את ד"ר ישעיהו הכט. בעריכתו של ווכסלר
והכט פורסם הספר על הקלוב היהודי בווינה בשנת 1910, בשנת 1943 נרצח ד"ר הכט על ידי
הנאצים.
כל אחד מהשלושה הצטיין בסגולותיו ובתכונותיו המיוחדות, אולם פעולתם הקולקטיבית
הביאה לידי כך שהתקופה הנ"ל הייתה תקופת פאר של התנועה הלאומית והיהודית בבוצ'אץ'.
לשלושתם היו חסידים ותלמידים ורבים מהם המשיכו בהגשמת פעולותיהם ורעיונותיהם. אמנה
רק אחדים מהם: ד"ר אליהו נכט,
עורך הדין בדרוהוביץ', יושב ראש הוועד הציוני במקום עד לפרוץ המלחמה ואשר שלטונות
הכיבוש הסובייטיים הגלו אותו לסיביר, בה הוא מתענה עד היום הזה; ד"ר חיים ספירר,
נשיא הקהילה ביאסלו; ד"ר אדמונד טורטון, עסקן יהודי ידוע בקטוביץ ובגליציה המערבית,
היום במקסיקו.
עם הצעירים יותר של החבורה הנ"ל נמנה ד"ר צבי הלר שתודות לכישרונותיו המיוחדים
בדיבור, בארגון, בתעמולה וידיעה פוליטית נבחר פעמיים כציר הסיים הפולני.
יש לציין כי השפעתם של השלושה הייתה רבה וחשובה על הנוער בבוצ'אץ', שהתעורר לחיים
לאומיים ולפעולה ציונית.
ד.ד.פ.
