3/2/1943 אבא שמע שאקציה נוספת בדרך.
הוא יצא החוצה לברר האם ישנה דרך להימלט מהעיירה ולצערנו התברר כי כל הגישות חסומות על ידי הגסטפו והאוקראינים.
הוא חיפש מקום מחבוא ומצא אחד שהלכנו אליו ואז שמע שיש אחד טוב יותר וכולנו צעדנו לעבר מרתף שהיה בבניין.
התכנסנו שם 70 יהודים, הייתה מחיצה באמצע ואחרי שכולם נכנסנו אטמנו עם בלוקים את הכניסה.
יום למחרת שמענו את הגסטפו באים ואיתם אוקראינים, הבנו שהייתה הלשנה על מקום המחבוא.
שמענו אותם הופכים את הבניין דופקים על הקירות ללא הצלחה, הם יצאו החוצה ואז חזרו עם פטישים החלו להכות ולשבור את הקירות וככה מצאו את כולנו, הוציאו אותנו ושברו אותנו במכות של מקלות, משפחות שלמות.
היו איתנו שתי יהודיות מגרמניה והם ניסו לדבר עם הגרמנים וישר הוציאו אותן מולנו להורג.
לקחו אותנו משם והובילו אותנו לכלא.
הגסטפו שאל אם יש אנשים צעירים ובריאים, בחר כמה והוציאו אותם לחפור בורות.
בערב הם הוחזרו לכלא וסיפרו שהם חיכו לרכבות להעמיס אותנו ומשהבינו הגסטפו שהרכבות עמוסות ומלאות, ביקשו מהם שיחפרו בורות.
מי שחפר סיפר שאלו בורות המיועדים להוצאה להורג.
הבנו מיד שמחר זה יומנו האחרון וניסינו לשבור את סורגי הכלא והקירות כמובן ללא הצלחה.
הבוקר הגיע, הוצאנו החוצה בקבוצות של 100 איש לקרחת יער בבוצאץ', היינו יחד כל משפחתי:
משה אבי
אסתר אימי
חנה ברוריה וגולדה אחיותי
והושיבו אותנו על הקרח והרביצו לנו עם מקלות כדי שנתפשט הם רצו גם את המעילים הטובים.
הבורות היו 20 מטר מאיתנו.
היו כאלו שהבינו שזה הסוף והלכו מיוזמתם לבור ושם ירו בהם.
אמא שלי קמה והלכה לבור, ראינו שרצחו אותה.
ואז הקימו את אחותי והיא הלכה לבור ראשון וראינו הכל...
שמעתי ילדים קטנים מתוך הבור , צועקים אמא... אבא .. אין לי אוויר תעזרו לי וראש הגסטפו צרח על החיילים שלו:
איזה עבודה מחורבנת הם עושים ולמה הוא שומע עוד קולות מהבור, ביקש שיכניסו מחסניות ודרש שירוקנו את המחסניות עד שיהיה שקט.
אני נשארתי עוד לשבת ואז כשהבור התמלא, קראו לבחורים שחפרו את הבורות כדי שיכסו את הגופות, בהם גם חלק מהמשפחה שלי.
אנחנו ישבנו בצד, ישבתי עם אבא שלי ואחותי ולקחו אותי לבור השני והייתי בין האחרונים הבור השני כמעט היה מלא, ראיתי את הקרש שמעל הבור שעליו העמידו את כולם והם התחילו להרביץ לנו שנעלה על הקרש ואני אינסטינקטיבית לא רציתי לעלות על הקרש כי ידעתי איך זה יגמר וקפצתי פנימה לבור, כנראה שהזויית שקפצתי ונפלתי לבור, לא הייתה להם נוחה לירי, כי הם ירו לתוך הבור אבל לא פגעו בי.
בתור ילד לא הבנתי, שמעתי את היריות ושאלתי את עצמי, מה ככה מתים ? לא כואב כלום? מה אני בעולם השני?
הם המשיכו להוציא להורג מעלי עוד איזה 10 אנשים ועלי שכב מישהו מת על הרגליים ונהיה שקט ושוב ביקשו מהבחורים היהודים לכסות את הבור, הם עמדו על הגופות ודרכו עלי וקצת זזתי, אז אחד הבחורים שכיסה אותי, ראה שזזתי אז הוא אמר לחבר שלו בשקט, נראה לי שיש מישהו חי, אל תכסה אותו עד הסוף שהוא יוכל לנשום...
הם לקחו גושים גדולים של שלג עם חול, ושמו מעלי והשאירו לי אוויר לנשום.
הם סיימו לכסות ואז פנו לאוקראינים וביקשו שישאירו אותם לעבוד אבל אלו חיסלו אותם על הבורות ואני שמעתי וראיתי הכל ונהייה פתאום שקט.
ניסיתי לצאת מהבור והיה לי ממש קשה להזיז מעלי את הגופות ואת הגושי קרח.
הגסטפו והאוקריאנים עוד עמדו ליד המשאיות שלהם אבל ניסיתי לצאת, הייתי בלי בגדים והיה לי ממש קר.
הצלחתי לצאת בלי שיראו אותי.
אז משכתי איזו חולצה ולבשתי, היה מאוד קשה להסתתר ביער כי היהחורף ולא היה עלים או שיחים כדי להסתתר, הכל שלג.
הצלחתי לצאת לעבר היער ולא ידעתי מה לעשות, אחרי שעתיים ראיתי שהגרמנים מתקרבים עם עוד קבוצת יהודים לעבר בור שלישי שלא ידעתי שקיים ושם חוסלו שוב כולם.
ביער ראיתי ילדה, נבהלתי ממנה והתחלתי לברוח ואז היא צעקה לי ביידיש " אתה יהודי" אז התקרבתי אליה וראיתי שהיא מדממת, שאלתי אותה מאיפה היא הגיעה? סיפרה שיצאה מהבור השלישי כי הבור נשאר פתוח כי לא היו יהודים שיכסו אותו.
הייתי ממש לחוץ כי לא הכרתי את האיזור אבל היא אמרה לי שהיא מהאיזור והיא מכירה את הכל וכשיחשיך היא תיקח אותנו לבית של נוצרים שהיא מכירה
כשירד החושך הגענו לבית של הנוצרים, דפקנו בדלת
הם נבהלו בהתחלה אבל ראו שאנחנו מדממים אז הכניסו אותנו אליהם נתנו לנו משהו חם לשתות וביקשו מאיתנו ללכת לדיר ולהסתתר שם והפצירו בנו שאם באים גסטפו להגיד שנכנסנו לשם עצמאית.
למחרת הגיעה אישה נוצרייה שאמרה שהאקציה הסתיימה והגסטפו עזבו את העיר.
נבהלתי ממש , מזה שנשארתי לבד אבל הלכתי לעיירה ושם חיפשתי את הדוד שלי. מצאתי אותם מסתתרים הדוד שלי אימץ אותי ואמר לי שמעכשיו אני הבן שלו.
שמות הנספים ממשפחתנו:
פרידה סבתי
קרוב משפחה- אלתר משה
אסתר אלתר
חנה
ברוריה
גולדה