בוּצ'אץ' או בוטשאטש (באוקראינית וברוסית: Бучач; בפולנית: Buczacz; ביידיש: בעטשאָטש) היא עיירה במחוז טרנופול שבאוקראינה, בחבל ההיסטורי גליציה המזרחית. בוצ'אץ' 49°05 - 25°24 נמצאת למרגלות הרי הקרפטים, כ-135 ק"מ דרומית-מזרחית ללבוב, על גדת הנהר סטריפה, מיובליו של הדנייסטר. במפקד האוכלוסין ב-2001 מנתה אוכלוסייתה כ-12,500 תושבים. את פרסומה קנתה לה כעיר הולדתו ובחרותו של ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות, וכציר מרכזי שכמה מיצירותיו נעות סביבו.
מקור השם: כנראה ששם העיר נגזר משם העץ בוק (כפי שבוקובינה הסמוכה נקראת על שם אותו עץ).
במקום בו שוכנת בוצ'אץ היה יישוב ניאוליטי ומאוחר יותר יישוב קלטי.
בוצ'אץ' נוסדה מחדש בסוף המאה ה-16 , אולם בטרם היותה עיר הייתה אחד הכפרים הידועים במבצרו ובארמון שבו. הכפר בוצ'אץ' נמנה עם אחוזותיה של משפחת האצילים הפולנית, בוצ'אצ'קי[1]. הידיעות הראשונות על משפחת אצילים זו הן משנת 1260 ו-1379 והיא שבנתה לראשונה את הארמון והמבצר. יהודים היו בבוצ'אץ' עוד בהיותה אחוזה, ולאחר שהוכרזה לעיר גדל מספרם. בתעודות רשמיות נזכרת הקהילה היהודית משנת 1500 ואילך.
יתרון המיקום: בוצ'אץ התפתחה כאחת מ"ערי הגשר" באזור, כלומר יישוב שהתפתח כתוצאה מכך שבאזור בו הוא נמצא יש אפשרות מעבר נוח מעל נהר. יישובים אלו הוקמו במקום בו היתה גם אפשרות התגוננות מפני כוחות עויינים, במקרה של בוצ'אץ הנהר סטריפה מהווה מגן הן מדרום והן ממזרח, ממזרח לסטריפה נמצא נחל נוסף - אולחובייץ' ומסביבו ביצות ובריכות המהוות מכשול אף הן, לחיזוק ההגנה ממערב ומצפון הוקמו בה שתי מצודות (Zamek ו- Podzammeczek).
The photographs are availabe through the National Archives and Records Administration NARA) They are identified as RG 373~GX 12125 SD~Exposures 32, 33, 62, 63)
יהודים בעיר: בסקר בבית
הקברות הישן (בבית הקברות החדש נקברו יהודים החל מסוף
המאה ה-19)
של בוצ'אץ' שנערך בשנים האחרונות תועדו ארבע מצבות יהודיות משנת 1587.
בספרו, יוון
מצולה, מספר ר' נתן הנובר, עד הראייה למאורעות
ת"ח ות"ט (1648 ו-1649), על מלחמות הקוזאקים, העות'מאנים,
הוואלכים והטטרים באצולה ובכמורה
הפולנית ושלוחיה, החוכרים היהודיים, על יהודים שנטלו חלק פעיל בהגנה ובקרב על ערים
רבות בספר הפולני על גבול ערבות הפרא האוקראיניות וביניהן בוצ'אץ', בה לפעמים אף
שרתו את התותחים.
בשנת 1672 הכתיב השולטאן העותמני מוחמד ה-4 למלך פולין מיכאל וישניוביצקי, תחת התרזה הענקית שמאחורי הארמון בבוצ'אץ', תנאי כניעה מחפירים וחוזה שלום. פולין ויתרה לעותמנים על פודוליה והתחייבה לשלם מס שנתי. בוצ'אץ' נותרה בידיים עותומניות למשך 27 השנים הבאות עד שבחוזה קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 שבה לידיים פולניות.
בשנת 1699 אשרר המגנאט[2] יאן פוטוצקי את זכויותיהם של היהודים תושבי בוצ'אץ', השווה אותם לאלו של הנוצרים ואף יצר הפלייה מתקנת לטובת היהודים. הם היו רשאים להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל מקצוע, להיבחר למוסדותיה והיו מחויבים להשתתף בהגנת העיר. היהודים לא היו כפופים לבתי הדין העירוניים אלא לשיפוטו של נציגו של פוטוצקי בעיר ואף היו פטורים ממספר היטלים עקב הנזק הרב שנגרם להם בתקופות המלחמה עם הקוזקים, הטטרים והעותמנים.
בשנת 1772 סופחה גליציה לאימפריה האוסטרו-הונגרית כתוצאה מחלוקתה הראשונה של פולין. עד לסוף מלחמת העולם הראשונה הייתה בוצ'אץ' חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
בשבת חזון 1865 עלה באש מרכז העיר, תופעה שכיחה בערי גליציה הבנויות עץ. הקהילה היהודית שישבה במרכז העיר נפגעה קשות. דיווח עיתון המגיד (בעמודו השלישי): 300 בתים עלו באש וכאלף משפחות נותרו ללא קורת גג. 'בית הכנסת הגדול' 'בית המדרש הישן' ובתי מדרשיות נוספים על אוצרותיהם הספרותיים (כרכי תלמוד בבלי וירושלמי בהוצאות שונות, לצד ספרי מדרש , פירוש והלכה, לצד ספרי פילוסופיה מתקופת ספרד, ספרי דקדוק, תכונה והנדסה וכתבי יד ישנים וחדשים, שטרם ראו אור), נשרפו.
בין השנים 1907-1905 יצא לאור בסטניסלבוב ובבוצ'אץ' "דער יודישע וועקער", כתב עת שבועי ביידיש בעריכתו של אליעזר רוקח כאשר ש"י צ'אצ'קס (לימים שמואל יוסף עגנון) שימש כסגן העורך.
להרף עין היסטורי (בין נובמבר 1918 ואמצע שנת 1919) הייתה בוצ'אץ' לחלק מהרפובליקה האוקראינית המערבית העצמאית, ישות מדינית אוקראינית קצרת הימים, במזרח גליציה, בוקובינה וטרנסקרפטיה.
בשנת 1919 עם תום המלחמה הרוסית אוקראינית בוצ'אץ' הייתה לחלק מן הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.
בשנת 1921 וכאחת מהתוצאות שלהסכם ריגה שסיים את המלחמה הפולנית סובייטית, סופחו שטחי אוקראינה המערבית (ובכללם בוצ'אץ') לפולין. היה זה סוף גלגולה הראשון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.
1939-1921 בוצ'אץ' הייתה תחת שלטון פולין כחלק מגליציה המזרחית (אוקראינה המערבית).
בין ספטמבר 1939 ליולי 1941, בוצ'אץ' תחת שלטון סובייטי.
בין יולי 1941 ליולי 1944 שלטו הגרמנים בבוצ'אץ', להוציא 10 ימים במרץ 1944 עת הסובייטים חדרו לעיר.
1991-1944 בוצ'אץ' הייתה תחת שליטתה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה בגילגולה השני.
1991, עם התמוטטות ברית המועצות הייתה בוצ'אץ' לחלק מאוקראינה העצמאית.
ציון מקום בור הירי על גבעת הפדור שמעל בוצ'אץ' אל תוכו נפלו כ 400 קורבנות ה'רגיסטרציה השניה' באוגוסט 1941.
כפועל יוצא מן הנספח הסודי בהסכם
ריבנטרופ מולוטוב לחלוקתה של פולין בין הסובייטים לגרמנים, נכנסו הסובייטים לבוצ'אץ' ב-17
בספטמבר 1939.
תקופת הכיבוש הסובייטי אופיינה בשקט יחסי לעומת הסערה שהתרגשה ממערב. הסובייטים
פתחו בהגליה[3].
לסיביר של קבוצות אידיאולוגיות מתחרות -לאומנים
אוקראינים ופולנים, יהודים בעלי נטיות ציוניות, ובעלי הון ואחוזות.
היוזמה והעסקים הפרטיים נוונו בהדרגה והוחלפו בשיטה הקואופרטיבית.
מחד פורקה נציגות הקהילה היהודית ומאידך זכו נאמני הקומוניסטים
מקרב האוכלוסייה היהודית במשרות בכירות במנגנון הסובייטי המקומי.
מחד נסגרו בתי הספר היהודיים ("תלמוד התורה" ו"תרבות") ומאידך נפתח בית ספר ששפתו
יידיש והוסרו מגבלות הנומרוס קלאוזוס שכפה השלטון הפולני על החינוך העל-יסודי.
חופש הפולחן הדתי נשמר, אם כי
הוטלו מיסים כבדים על מוסדות הדת.
הביטחון האישי היה בגדר הסביר.
הגרמנים כבשו את העיר ב-5 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה שהיה הפרתו למעשה של
הסכם ריבנטרופ מולוטוב.
את זמן הדמדומים בין נסיגת הסובייטים לבין הקמתו של
ה"סדר החדש" ההיטלראי
ניצלו הכנופיות האוקראיניות הלאומיות למסע של רצח ושוד שקורבנותיו יהודים ברובם.
באוגוסט
1941 הורו הגרמנים על הקמתה של מנהלת היהודים - היודנראט,
הזרוע הביצועית שלו - המשטרה היהודית, ו"לשכת העבודה".
כלפי הגרמנים היה היודנראט מחויב לספק כוח עבודה לעבודות שונות בעיר ובמחנות
עבודה בסביבה. כן נדרש היודנראט לערוך קונטריבוציות - החרמות של
כסף, מיטלטלין ונכסי דלא ניידי מן האוכלוסייה היהודית לטובת מאמץ המלחמה
הגרמני. כלפי היהודים היה היודנראט מחויב בפעולות של מנהלה עירונית על כל אגפיה.
במהלך יולי אוגוסט נוספו לאוכלוסיית העיר אלפי פליטים יהודיים הונגריים מהקרפאטרוס ומניין היהודים בעיר צמח לכדי 15,000 נפש.
במהלך שהותם בעיר, זכו הפליטים למחסה, מזון וביגוד
מן הקהילה, ביוזמת היודנראט.
כעבור כחודשיים נאספו הפליטים על ידי המשטרה
האוקראינית והוצאו אל מחוץ לעיר, יתכן והוטבעו במימי נהר הדנייסטר.
בדצמבר
1941 נלקחו צעירים יהודיים למחנות עבודה בסביבות טרנופול כדוגמת בורקי-ווילקי.
קבוצת בנות נשלחה למחנה יאגלניצה.
בבוצ'אץ' לא הוקם גטו במתווה הידוע של
סגירת קטע עיר בין חומות
וגדרות אלא התפרסם צו (בסוף
1942) שאסר על
הימצאותם של יהודים דרומית לרחוב קוליובה והרחובות הממשיכים אותו עד לגשר השחור
המוביל מזרחה.
אלפים מבני הקהילה היהודית נרצחו בין השנים 1941 ו-1943
במהלך שתי רגיסטרציות וחמש
אקציות שהסתיימו בירי בחוצות העיר,
ירי לבורות על
גבעת הפֶדוֹר, ובשני משלוחים למחנה
ההשמדה בלז'ץ.
ביולי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין.
ב-26 במרץ 1944 הצליחו
הסובייטים להבקיע את הקווים הגרמניים וכבשו מידיהם את העיר. לא חלפו עשרה ימים
והסובייטים איבדו אחיזתם בעיר כפועל יוצא מלחץ גרמני להיחלץ מן הכיתור הסובייטי.
העיר נותרה בשליטה גרמנית 4 חודשים נוספים עד
לשחרור הסופי ביולי
1944.
במרץ, עם הכניסה הראשונה של הסובייטים, יצאו מן הבונקרים ושאר מקומות המסתור
בעיר בין 800 ל-1000 יהודים ששרדו, במידה רבה, הודות לקבוצות ההתנגדות שפעלו בעיר
וסביבתה.
הגרמנים, עם כניסתם המחודשת לעיר ולמרות מצבם הנואש בחזית קילומטרים
ספורים מן העיר, המשיכו בחשיפת מקומות המסתור של היהודים וחיסולם כך שביום השחרור
הסופי ביולי 1944 התברר ששרדו רק כמה עשרות יהודים.
לאחר תום המלחמה בוצע בעיר
טיהור אתני
כנגד הפולנים.
בראש הקבוצה עמד
דוד (דוצ'ו) פרידלנדר (1914
בוצ'אץ' - 1944 בוצ'אץ'). נפל על משמרתו.
גרעין החבורה היה בעל אורינטציה קומוניסטית ועבר במפלגה הקומוניסטית הפולנית
שפעילותה הייתה אסורה בתקופת השלטון הפולני.
מספר חברי הקבוצה היה נתון לשינויים ולא עלה על עשרות בודדות של בחורים בשנות ה-20
לחייהם, רובם בני העיר.
כל חבר דאג מבעוד מועד למחסה עבור משפחתו או מי ממשפחתו ששרד את חמשת האקציות
והגירושים. ביולי 1943
משהוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין ולא היה ניתן להמשיך ולקיים חיים יהודיים לאור היום
נכנסו המשפחות (אלו שלא עזבו את העיר לגטו
היהודי בעיירות הסמוכות קופיצ'ינצה וטלוסטה) למקומות המחסה.
חברי הקבוצה יצאו לאזורים הכפריים שבפרברי העיר שמטרתם הישרדות למען יוכלו להמשיך
ולקיים את משפחותיהם המסתתרות.
הקבוצה, מסתתרת בימים ונעה בלילות, פעלה להשגת מימון, להתחמשות, להצטיידות במזון
ולשיחוד האוכלוסייה המקומית (הרוב האוקראיני והמיעוט הפולני) לבל יסגירו את היהודים
המסתתרים בקרבם ובסביבתם. כמו כן ניידו את המשפחות ממקום מסתור אחד למשנהו בהתאם
להערכת סיכונים של המצב המתפתח. כאשר שוחד והרתעה לא הניבו את התוצאות המקוות
ומקומיים חשפו מקומות מסתור ואף רצחו יהודים במו ידיהם, דאגו חברי הקבוצה לנקום
במשתפי הפעולה עם הגרמנים למען יִרְאוּ וְיִרָאוּ. הקבוצה בהכירה במגבלותיה נמנעה
ממגע עם יחידות גרמניות סדירות.
פריצה לביתו של הלאנדסקומיסר (הממונה על העיר מטעם הגרמנים), רישארד ליסברג, שלמזלו
נעדר מביתו באותו הערב. הוחרמו נשק, מדים וכסף. לא פגעו באשתו וילדיו. פעולה זו
עוררה הדים רבים והעצימה את ההילה מסביב ל"כנופיה היהודית" - אחד מכינוייה של
הקבוצה בפי האוכלוסייה המקומית. יהושע (אוז'ו) פרידלנדר, אף הוא חבר הקבוצה (אחיו
של דוצ'ו המפקד), עבד בבית ליסברג והכיר היטב את המשפחה.
ניסיון להריגת קובלסקי הבן, שחשף מקומות מסתור של יהודים, יחד עם אביו, שגם הוא
בתורו נהרג מידי חבר הקבוצה. קובלסקי הבן מתוקף תפקידו כעובד עירייה הכיר היטב את
המבואות והמוצאות של תעלות הביוב של בוצ'אץ' ששימשו רבים מהמסתתרים היהודיים.
את נהיובסקי (לוכד כלבים משוטטים מטעם העירייה) חברו של קובלסקי הבן ושותפו לחשיפת
בונקרים בהם הסתתרו יהודים חיסלו סמי אלברכט וברל גרוס שלא השתייכו לקבוצת פרידלנדר.
הריגתה של דודזיסקה, אוקראינית מקומית שהסגירה משפחה יהודית.
החרמת כסף מהפולקסדויטשה (פולני ממוצא גרמני), מילר, מרחוב קוליובה.
להרחבה קראו את דוצ'ו (דוד פרידלנדר) מול ד"ר זייפר ברנרד
ההתנגדות לשלטון הגרמני החלה מיד עם תחילת הכיבוש.
כוח ההתנגדות העיקרי היה "צבא
המולדת" (בפולנית "ארמיה קריובה" או AK) הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון
ואנטי סובייטי בבסיסו.
עיקר כוח האדם בארגון זה בא מחיילים יוצאי הצבא הפולני,
ומתנדבים.
ליהודים היה קשה להשתלב בארמיה קריובה הן בשל האנטישמיות
המובנית בחברה הפולנית ששברה שיאים במהלך שנות ה-30 והן בשל הדעה שנפוצה באוכלוסייה
הכללית לפיה היו היהודים המסייעים הראשיים למנגנון הקומוניסטי במהלך הכיבוש
הסובייטי בשטחי מזרח פולין בשנים 1939 – 1941, דעה שהיה לה על מה להתבסס.
דוד פרידלנדר, ויהודים קומוניסטים אחרים, חברי המפלגה הקומוניסטית הפולנית הפרו
סובייטית (החוק הפולני אסר על פעילותה ורדף עד חורמה את פעיליה), התנדבו עם כניסת
הסובייטים לבוצ'אץ' להצביע עבורם על גורמים אנטי סובייטים באוכלוסייה כלאומנים
פולנים ואוקראינים, והללו גורשו מזרחה, לסיביר.
חלק ניכר מן המנגנון הסובייטי המקומי
בבוצ'אץ', מן התחום הכלכלי ועד לרמת ראש העיר, (דוביד אייזיק סגל, קומוניסט
שהבריטים גרשו מארץ ישראל בשנות ה-20 בחזרה למקום ממנו בא - בוצ'אץ', שיש המזהים אותו
עם דמותו של 'דוד חופשי' ב'אורח נטה ללון' של עגנון, נתמנה על ידי הסובייטים לראש
העיר לפרק זמן מסוים) נמסר לידי היהודים הקומוניסטים.
למרות תנאי הפתיחה שהקשו על
קבלת יהודים ל-AK, כללה קבוצת ה-AK שפעלה בגזרת בוצ'אץ' בפקודו של Nedzwiecki מספר
יהודים למשך תקופה מסוימת וביניהם האחים פריץ (בניו ויאנק) ומשה (מוניו) וייזינגר.
וייזינגר, טכנאי רדיו
במקצועו, תפקד על תקן של "קשבנו" לשידורי ה-BBC מלונדון
והיה למעשה הקשר היחידי של בוצ'אץ' לנעשה בעולם.
ביולי 1943 התרסק/הופל
מטוסו של ולדיסלב שיקורסקי ראש
הממשלה הפולנית הגולה. בתגובה וע"פ הנחיות הממשלה הגולה הוחלט ב-AK להפטר מכל
האלמנטים החשודים באהדה לקומוניזם
ובראשם היהודים.
האחים פריץ הוזהרו מבעוד יום שעומדים לחסלם וברחו. בניו נהרג בניסיון הבריחה ואחיו יאנק הצטרף לקבוצת פרידלנדר שבגופו ששה כדורים.
נאמנותו של וייזינגר היהודי לא הוטלה בספק, (שיתוף הפעולה שלו עם הפולנים החל עוד בתקופת
השלטון הפולני בבוצ'אץ' והמשיך בתקופה הסובייטית), והוא המשיך לשרת בקבוצה הפולנית.
נאמר שהרופא רטלסקי מבוצ'אץ' היה איש הקשר של קבוצת Nedzwiecki עם המפקדה של ה-AK.
כמו קהילות רבות נוספות, קם גם ארגון יוצאי בוצ'אץ בארץ. בראש הארגון עמדה בזמנו הגב' היבש, וכיום עומד בראשו מר אנדרמן. הארגון דאג למצבת הנצחה בשדרת הקהילות בבית העלמין, מצבה שלידה מתאספים יוצאי העיר המתמעטים והולכים, מידי שנה לטקס הנצחה.
2. המגנאטים הם בעלי האחוזות והערים הפרטיות הפולניים - שכבת האצולה.
3. בדיעבד יכלו המגורשים להודות לסובייטים על שחסכו מהם את מוראות הכיבוש הנאצי.
"בוצ'אץ'." ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. 21 אוק' 2006, buchach.
