בוגרי הגימנסיה העירונית של בוצ'אץ', שנוסדה בשנת 1905, עוד הספיקו בשנת 1939 להבחן
בבחינות הבגרות בשיטה החדשה - וכבר חיכתה להם טרגדיה אנושית גדולה. הס נקראו לשירות
עמם וארצם במלחמה הגדולה.
מלחמת העולם השנייה הביאה להם התחייבויות חדשות שדרשו מהם להקריב במאמץ גדול, דם
וחיים בגיוס הלאומי הגדול. כמו צעירים לוחמים אחרים, בכל העולם, גם הם עשו כמיטב
יכולתם. השירות שלהם לפולין התבטא בצורות שונות, ובעקבותיו הם נלקחו לבתי סוהר,
למחנות הריכוז הסובייטיים, נשלחו לסיביר, נלחמו עם הלגיון הפולני בשדות הקרב בצרפת
בשנת 1940, בחייל האוויר האנגלי, בחזית האיטלקית ובעוד שדות קרב נוספים. אותם
שנשארו בפולין התנדבו בזמן הכיבוש למחתרת ה"ארמיה קריובה" ולאירגונים אחרים.
רשימה של כל אלה אשר מסרו את חייהם עבור הכלל היא ארוכה ובוודאי לא שלמה. חלקית
אפשר לזכור חלק מהשמות ויש רק קצת מידע על כל המקומות שבהם הם נפלו. והזמן עובר והם
נשכחים.
לצערנו אין אפשרות להקים לוח שיש לזכרם בגימנסיה, כפי שנהוג בכל המקומות, כי כידוע
העיר עכשיו שייכת לאוקראינה....
כאן אנו מנסים לעשות רשימה של הצוות האחרון של מורי הגימנסיה.
ממרחק הזמן ובגלל מגבלות הזיכרון האנושי תהייה זו רשימה לא שלמה...
צוות המורים בשנת 1939 הייה כזה :
מנהל הגימנסיה - יאן שיטר
מורה להתעמלות לבנים - וולדיסלב בובר
מורה לדת הקתולית - הכומר יוגף דז'יורזיקי
מורה להיסטוריה וגיאוגרפיה - יולאן ארדשטייך
מורה לשפה הפולנית - אנטוני גרזיבובסקי
מורה לפולנית וצרפתית - אירנה הסקו
רופא הגימנסיה - ד"ר מקס הירשהורן
מורה למתמטיקה ול"דת משה" - מארקוס הוניג
מורה ללטינית - דר' אדולף קורנגט
מורה ללטינית - סטפניה קרכוביצקה
מורה לפולנית - אדוארד קסובסקי
מורה לפולנית- מאריה ליסקובסקה
מורה לזימרה - מאריה מאקרסקה
מורה למתמטיקה - יאן מאקראסקי
מורה להתעמלות בנות - דאריה נאברוצקה
מורה ללטינית- מאטוש מאזארקביץ
מורה לרוסית - אנדריו' נישולובצקי
מורה למתמטיקה ופיזיקה - אדוארד פלץ
מורה למלאכת יד - מאריה פרזביצקה
מורה לביולוגיה וגיאוגרפיה - אלפונם שצ'ורובסקי
מורה לדת יוונית-קתולית - הכומר יאן טרשקובון
מורה לביולוגיה - יוגף זאלסקי
מורה לגרמנית - פרופ' צוהלר
לרשימה הזו צריך להוסיף ולהזכיר את הרשימה הארוכה של בוגרי הגימנסיה היהודים אשר
ניספו בצורות שונות בידי גרמנים ולאומנים אוקראינים בבוצ'אץ עצמה ובמחנות המוות
השונים. ידוע ששני פרופסורים יהודים - יוליאן ארבנשטין ומרקוס הוניג הצליחו להסתתר
במשך הרבה זמן, אבל ממש קצת לפני השחרור נרצחו בידי הגרמנים.
הטרגדיה של השואה הקיפה את כל יהודי בוצ'אץ', שמהם נשארו רק זיכרונות על גורלם
הטראגי של המעונים. גופותיהם נזרקו לקברי אחים ביער פדור, ליד גשר הרכבת בגדת נהר
הסטריפה, בבית הקברות ובמקומות נוספים.
מעט מאוד מתושבי העיר היהודיים שרדו את הטרגדיה הנוראה של ההשמדה ורשימת הניצולים
היא ממש קטנה. בין הניצולים, מאנשי הגימנסיה, נזכיר את פרופ' קורמוט, את פרופ' סלצר,
פרופ' ווהלר ואת ד"ר מקס הירשהורן. בין התלמידים ששרדו נזכיר את נימנד, קראמר, סטראובר ויש עוד מעטים
אחרים. אחרי המלחמה הם נסעו לישראל או לאמריקה.
הזיכרונות והגעגועים ל"אלמה מאטר" שלהם מביאים כמה מבוגרי הגימנסיה לביקורים בה.
ביקור כזה ערך בספטמבר 1989 אחד מהבוגרים, קאזמירז קוריומה והוא מספר על כך :
כאשר עבר על הגשר המוכר שעל נהר הסטריפה - הובילו אותו רגליו לאותו בנין לבן של
הגימנסיה, שבו בגר. לובן הבניין על רקע הר הפדור היה ממש כמו או.. ההתרגשות והרגשת
השמחה עברו מהר, כאשר הוא חשב על כל השינויים שעבר המקום מאז. וכך הוא מספר :
אנחנו צועדים לכיוון הגימנסיה. אישתי מחפשת את גן הילדים שהיה בדרך, אבל הוא כבר לא
קיים ובמקומו עומד בניין חדש. לפני הכניסה לגימנסיה עומד פסל של לנין עם הפנים לעבר
הבניין. מבחוץ נראה הבית יפה, הוא צבוע בצבע בהיר, נעים למראה ובולט למרחוק. עכשיו
ימי החופשה והבניין ריק.
בדלת פוגש אותנו השומר ומספר שגם עכשיו משמש הבית כבית ספר תיכון.
אני פותח את השער, ממש כמו בימים ההם - ונכנס. באולם הכניסה עומד פסל סמלי בולט. על
הקיר לוח עם כמה שורות, שאותם אני לא יכול לקרוא.
אני זוכר שבצד ימין של הכניסה היה לוח עם שמות התלמידים הבוגרים אשר נפלו במלחמות
פולין, ללוח הזה תמיד נתנו כבוד גדול, אבל עכשיו הוא כבר איננו.
אני עולה במדרגות, מציץ דרך הדלתות הפתוחות לכיתות הלימוד – הכול נשאר בלי כל
שינויים.. עוד כמה צעדים - הנה כאן, משמאל, הייתה הכיתה שלי, הכיתה השלישית.. הכול
כמו שהיה אז - רק חסרים חברי התלמידים ופרופסור פלץ המחנך שלנו..
רציתי לעלות למעלה, לקומה השנייה, אבל פתאום הרגשתי שלא נותר בי כוח לכך...
וחזרנו..
תלמיד יקר מהגימנסיה של העיר בוצ'אץ' -
היכן שאתה נמצא ואיפה שלא תהיה
אל תשכח את ה"אלמה מאטר" שלך
שנתנה לך את הידע שלך לעולמים.
הביא לארץ איל ציפר. תורגם ע"י נעמי ליכטמן מקיבוץ אושה
