תולדות היהודים בבוצ'אץ' (חלק א)

ד"ר נתן מיכאל גלבר

א.

התרזה (Lipa) המפורסמת, הידועה בשם "ליפא סובייסקי" ליד אחוזת הגרף פוטוצקי	המבצר (דער פוסטער שלאס)

בוצ'אץ' נוסדה ⁽¹⁾ בסוף המאה הט"ז, אולם לפני היותה עיר הייתה אחד הכפרים הידועים במבצרו ובארמון שבו, הבנוי בסגנון טיפוסי לימי הביניים. הכפר בוצ'אץ' נמנה עם אחוזותיה של משפחת האצילים בוצ'אצ'קי שמגנה (herb) היה "אבדאנק", ושהצטיינה בהגנת גבולותיה המזרחיים של פולין ובהפצת הקתוליות ותרבות המערב באזורים אלה. הידיעות הראשונות על משפחת אצילים זו הן משנת 1260 ו-1379 והיא שבנתה את הארמון והמבצר. אחד מאצילי בית בוצ'אצ'קי, הסטארוסטא מהאליץ', מיכאל מבוצ'אץ', קיבל בחכירה בשנת 1443 מאת ולאדיסלאב את הכפר זלוצ'וב בדמי חכירה בשיעור 100 גז'יבני ובהתחייבות שידור שם בקביעות.

כעבור זמן-מה מסר מיכאל את ז'לוצו'ב למשפחת סיאנסקי, שהקימה שם בשנת 1441 את העיר זלוצ'וב.

	הזן את ביטויי החיפוש שלך. שלח טופס חיפוש
	Web www.buchach.org

האחרונה ממשפחת בוצ'אצ'קי, קאתרינה, בתו של יעקב, שהיה וויבודה ברייסין (rus ) (מת בשנת 1501), הביאה את האחוזה בוצ'אץ' כנדוניה לבעלה, יאן מבית טבודובסקי, והמגן פילאבא, שקיבלו את שם משפחת בוצ'אצ'קי. בראשית המאה הי"ז עברו אחוזות בית בוצ'אץ' לידי הקאסטלאן מקאמיניץ יגדז'יי פוטוצקי שנשא לאישה את בתו של מיקולאי – קאתרינה, ואחיה יאן קשישטוף בוצ'אצ'קי, הידוע במלחמתו החריפה בקאלווינים, מת ללא יורשים, ומאז נשארו אחוזות בוצ'אץ' בידי משפחת פוטוצקי, שהרחיבה את המשק ושכללה את המבצר. בייחוד הגדיל את העיר הוויבודה מבראצלב סטפאן פוטוצקי, שהרחיב ושכלל גם את הארמון והמבצר.

 יהודים היו בבוצ'אץ' עוד בהיותה אחוזה, ולאחר שהוכרזה לעיר גדל מספרם. בתעודות רשמיות נזכרת הקהילה היהודית בבוצ'אץ' ⁽²⁾ משנת 1500 ואילך. בראשית המאה הט"ז התקיימו כאן ירידים חשובים למסחר הפולני עם מדינות חוץ שממזרח לה, בתקופה זו עמדו יהודי בוצ'אץ' בקשרי מסחר הדוקים עם סוחרי קראקא ובייחוד עם הסיטונאי המפורסם יאן באנר ⁽³⁾. כן עמדו סיטונאים יהודים מבוצ'אץ' בקשרי מסחר עם תורכיה. ידוע לנו, למשל, שבשנת 1578 – 1579 הביאו ללבוב יהודי קושטא יחד עם 2 יהודים מפולין – אחד מהם מבוצ'אץ', 391 חביות יין מלמזיה ⁽⁴⁾ מתוך 813 חביות שהובאו באותה שנה.

במחצית המאה הט"ז פתחו האצילים בווהלין, פודוליה ואוקראינה בפעולת התיישבות מקיפה. באותה תקופה יסדו מספר ערים ובהן התיישבו יהודים רבים, שבאו מנפות שונות בפולין ובייחוד מערים, שבהן נאלצו לעמוד בקשרי מאבק קשה ובלתי פוסק עם העירוניים, אשר התנגדו לישיבת היהודים בקרבם ודיכאום קשה. היהודים שהתעייפו ממאבקם ויתרו על עמדותיהם והיגרו לאזורי המזרח והתיישבו בערים החדשות, אשר מבחינה חוקית היו אחוזות פרטיות של האצילים.

אצילים אלה היו מעוניינים בגידול עריהם ובפיתוחן ולפיכך העניקו ברצון ליהודים המתיישבים זכויות רחבות. כאן לא היו הגבלות במסחר ומלאכה ולא בתנאי ההתיישבות והדיור. בידי היהודים רוכזו כל המסחר, המלאכות וכן ענפי תעשיה רבים הקשורים בתוצרת חקלאית. היהודים היו נהנים גם מזכויות בחירה למועצות הערים והיו פטורים ממסים ותשלומים לקופת המלוכה. כל זה כדי לאפשר להם תנאי התפתחות נוחים. בערים אלו היוו היהודים את המעמד הבינוני העירוני, אשר בקיומו היה מעוניין כל בעל עיר פרטית.

בוצ'אץ' הייתה אחת הערים הפרטיות האלו, אשר במאה הט"ז קלטה מספר גדול של יהודים, שהקימו כאן קהילה, שהייתה מסונפת, דוגמת הקהילות בערים האחרות באזורי המזרח של רייסין ופודוליה, לקהילה המרכזית בלבוב. משנת 1521 ידועה הוראה של המלך זיגמונט ה-1 שלפיה הוטל על יהודי בוצ'אץ' לסלק לידי הגובים היהודיים את המס, שהוחלט בבידגושץ'.

לפי החוקה הפולנית משנת 1539 חולקו היהודים בפולין לשני סוגים: יהודי המלכות ויהודים של בעלי האחוזות, וכך עברו גם הקהילות היהודיות באחוזות הפרטיות, שהיו עד כה בשיפוטה של המלכות לרשות האצילים, שהיו האינסטנציה הגבוהה ביותר בכל הנוגע למינהל ולמשפט. הם העניקו ליהודים זכויות והשאירו בידיהם את כל המסחר, המלאכות וגם ענפי תעשיה הקשורים בתוצרת החקלאית. אולם האצילים היו גם רשאים לבטל זכויות אלו – דבר, שעד כה היה בסמכותו של המלך בלבד.

ביחס למיסים ובייחוד למס-הגולגולת, שהוטל בשנת 1549, היו גם היהודים הפרטיים נתונים לשיפוטה של המלכות. עקב מס-הגולגולת צורפו הקהילות היהודיות בערי האצילים, ביניהן גם בוצ'אץ', לאירגון הקהילות – לוועדי המדינה ולוועד הארצות, שהתקיימו בשנים 1581 – 1764.

הקהילות בערים הפרטיות נהגו על פי רוב גם מתמיכה מיוחדת של בעלי העיר, שהיו כאמור, מעוניינים מאד בהתפתחותן, וכך עלו הללו בערכן על קהילות מוצאן ואף תפשו מקום חשוב יותר באוטונומיה היהודית מן הקהילה-האם, בייחוד הן תפסו את עמדות המפתח בארגון ועדי הגלילות.

כאמור, עברה בוצ'אץ' ע"י קניות, קשרי נשואים וירושה מידי משפחות אצילים אחת לשנייה. אולם הפריבילגיה, המהווה את היסוד התחיקתי לחיי היהודים בעיר, הייתה קיימת ועומדת בכל חילופי המשמרות והשלטונות. במחצית המאה הי"ז עברה על בוצ'אץ' הסתערות הקוזאקים (גזרות ת"ח). היהודים נלחמו אז שכם אחד עם העירונים. האוכלוסייה היהודית הגינה על העיר יחד עם הנוצרים והייתה מצויידת ברובים ואבק-שריפה ולפעמים אף שרתו היהודים את התותחים. סבל רב סבלה העיר בימי מלחמות הטאטארים (1655 – 1667) והתורכים (1672 – 1675) כאשר צר השולטן מוחמד ה-IV לאחר שכבש את קאמיניץ פודולסקי, במשך זמן ממושך על בוצ'אץ'. כאן בבוצ'אץ' הכתיב השולטן בשנת 1672, למלך מיכאל וישניוביצקי (1669 – 1673) תחת התרזה (lipa) הענקית אשר מאחורי הארמון תנאי כניעה חמורים וחוזה שלום. פולין ויתרה לתורכים על פודוליה ועל אוקראינה והתחייבה לשלם מס שנתי.

תקופת זמן קשה עברה על יהודי בוצ'אץ' בשנים 1648 – 1676, אף על פי שהקוזאקים לא הצליחו בשנת 1618 לכבוש את העיר, שהתגוננה יפה ותודות למבצרה החזק החזיקה מעמד בפניהם. הקוזאקים הוכרחו לסגת והסתפקו בשריפת הכפרים שבסביבה.

כעבור זמן קצר חזרו החיים בעיר למסלולם הרגיל.

 אולריך ורדום (werdum), שביקר בפולין בשנים 1670- 1672, מספר בספר זיכרונותיו גם על רשמיו מבוצ'אץ', שבה ביקר בפברואר 1672 ואלה דבריו:

"בוצ'אץ' היא עיר גדולה ומבדחת (posierlich), המשתרעת בהרים ובעמק וממערב לה אגם. העיר מוקפת חומה ובתיה טובים למדי. בעיר 3 כנסיות אפיפיוריות (קתוליות) ומנזר רותני התפוס כעת בידי הדומיניקנים. לארמנים גם כן כנסיה אחת ובידי היהודים בית-כנסת ובית קברות יפה. סביבו גדר ובו עצים יפים גבוהים. הארמון בנוי אבנים וכן ביצוריו. הוא שוכן בראש ההר אשר בצלעותיו זורם הנהר סטריפא הבא מכפר זלוטניק במרחק של 6 מילין מכאן. מימי הנהר מניעים 10 - 12 טחנות-מים הבנויות אחת ליד השנייה. העיר בוצ'אץ' היא אחוזתו של האדון פוטוצקי הוויבודה ברצלבי. בראשית המרד העלו הקוזאקים והמוסקאלים באש את העיר כולה ועכשיו בנו אותה מחדש, במיוחד היהודים. הם (היהודים) גרים כאן כמו בפולין וברייסין במספר רב". ⁽⁵⁾

אחר-כך סבלו היהודים סבל רב ממעבר הצבאות השונים ופלישות מרובות של אויבי פולין. בשנת ת"ח נמלטו לבוצ'אץ' פליטים יהודים רבים מאוקראינה, שברחו מפני כנופיות חמלניצקי. בין הפליטים היה ר' יעקב אליהו בן-משה מאיר משאריגרוד שנבחר לרב הקהילה.

נוכח סכנתה של פלישת התורכים בשנת 1674, השתתפו יהודי בוצ'אץ' בהתייעצות האצילים, פקידי השלטונות הממלכתיים והעירוניים, שבה נדונו עניני סידור ההגנה. לפי החלטת התייעצות זו נתמנו מפקחים מיוחדים על כל רובע ורובע בעיר. למפקח על ההגנה ברובע היהודי נבחר פרנס הקהילה ר' ירחמיאל.

בשנת 1675, כאשר התקיפו התורכים את העיר, הצליחו האצילים והעירונים להימלט אל תוך המבצר. העיר נשרפה ונהרסה כליל, ויהודים רבים שלא הצליחו לברוח ונתקעו לפני שערי המבצר והארמון נתפסו ע"י התורכים ונטבחו שם. אנשי המבצר התגוננו באומץ והחזיקו מעמד עד בוא הצבא בפיקודו של יאן III סוביסקי, שהבריח את התורכים.

אולם לא לזמן רב רווח לעיר. כעבור שנה (1676) פלשו התורכים בפיקוד מצביאם, איברהים שייטן, לז'ורבנו ושוב נכבשה בוצ'אץ' ונהרסה כולה עד כי לא נותר בה בית אחד שלם. אולם יאן סוביסקי הצליח להנחיל תבוסה לתורכים ע"י ז'ורבנו ולהכתיב להם את תנאי שלום ז'ורבנו, שלפיהם החזירה תורכיה לפולין 2/3 של אוקראינה ורק השליש האחד נשאר בשלטון תורכיה. כל תשלומי המסים השנתיים בוטלו ועניין החזרת פודוליה נדחה למשא-ומתן בעתיד^.(6)

 אחרי המלחמה עם תורכיה נתדלדלה האוכלוסייה היהודית בבוצ'אץ' וסביבתה במידה כזו, שהאצולה הפולנית בחבל האליץ' (Ziemia halicka) נתנה הוראה מפורשת לציריה לסיים בוורשה, שיבקשו את המלך, לשחרר את יהודי בוצ'אץ' (בהוראה זו מדובר גם על שחרור יהודי טרנופול, פודהייצה ויתר הערים בחבל זה) ממס הגולגולת (poglowne) כי "החוק האלוקי מצווה על כל אדם לעמוד לימין עמיתו". ⁽⁷⁾ גם בשנת 1713 בה סבלו יהודי בוצ'אץ' סבל רב מפלישת הרוסים שיחרר אותם תת-שר האוצר פשנדובסקי מסילוק מס הגולגולת.

כשנגמרה המלחמה בנה יאן פוטוצקי את העיר מחדש. בשנת 1684 היתה בוצ'אץ', לפי דברי התייר Daleyrc שסייר באותה שנה בפולין והיה גם בבוצ'אץ' – עיר בנויה בתי חומה וקומות גבוהות. היהודים גרו במרכז העיר בבתים שעדיין לא שופצו, ואילו הארמון והמבצר נבנו מחדש. בשנים אלו – במחצית השנייה של המאה הי"ז – נבנה בית הכנסת הגדול של היהודים בקרבת מקום לנהר (הסטריפה). מצב היהודים השתפר והתבסס מבחינה כלכלית.

הניירות הרשמיים של זכויות הקהילה, שנשמדו בשנות החירום, חודשו ע"י סטיפן פוטוצקי ב-20 במאי והן דומים לגמרי לפריבילגיות שניתנו מזמן לצ'ורטקוב ולסטניסלבוב, אף הן ע"י הפוטוצקים, ולמעשה אינן אלא אישור הפריבלגיות שניתנו זה מזמן. בראשית התעודה מודגש, שסטיפן פוטוצקי מחדש ומאשר את הפריבילגיות של היהודים שניתנו להם ע"י בעלי העיר הקודמים.

לפי מגילת הזכויות ניתנת ליהודים זכות ישיבה בעיר וכן זכות לעסוק במלאכות ומסחר סיטוני וקמעוני, חוץ מתשמישי קדושה נוצריים. בשים לב למצבם הקשה כתוצאה מהדליקה הם משוחררים למשך 12 שנים מכל מיסים וארנוניות של המבצר והעיר. עבור פרק זמן זה מוטל עליהם לשלם טאלר בעד כל בית שחזיתו פונה לרחוב, וחצי טאלר בעד אגף הבית. לפי הזכות הישנה ניתן ליהודים מעבר חפשי דרך השטח שבין הכנסייה לבית הכנסת שלהם, שאבותיהם בנו בכספם. מלבד זה מוסיף פוטוצקי ליהודים שטח להרחבת בית הקברות שלהם וכן זכות להקים שם בנין בשביל השומר, שיהיה פטור מכל תשלומי מסים. מגילת הזכויות משחררת אותם לתמיד מתשלומים ומסים כלליים כגון: אנגריה, מעשר ותשלומים להחזקת הארמון, כבישים ומסים ששולמו בעד בהמות בעלות קרניים. אולם הם חייבים ככל שאר התושבים להשתתף בכל ההוצאות להחזקת הכבישים. היהודים אינם כפופים לשיפוט בתי הדין העירוניים, אלא לשיפוטו של נציב הארמון בבוצ'אץ' ויש להם זכות-ערעור לפני בעל העיר, אולם אין הם חייבים להופיע בשבתות ואסור להכניסם לבית-סוהר קר, פרט למקרים פליליים. אסור גם לקיים את יום-השוק השבועי בשבת. סכסוכים ומשפטים בין יהודי ויהודי הם בסמכותם של בתי דין של ישראל.

הקצבים היהודים פטורים מנחירת חזירים בשביל הארמון. אולם כל אחד מהם מחויב לספק לארמון מידי שנה אבן אחת ⁽⁸⁾ חלב ונתח גדול של בשר בכל שבוע ושבוע לסגן-הסטארוסטה.

מותר ליהודים לרכוש להם בתים מידי נוצרים, לבנות בתי-בישול לשכר ומלח, תמד ויין-שרוף ועליהם למלא את התחייבויותיהם לפי המנהג הישן. גם זכויות מזיגה ניתנו להם. במגילת זכויות נוספת משנת 1706 הודגש, כי זכויותיהם של בעלי המלאכה היהודים שווים לאלה של בעלי-המלאכה הנוצרים. הם חייבים להשתייך לאגודות בעלי המלאכה הכלליות ולשלם את כל המיסים הכלליים. אולם כיחידים הם פטורים מן החובות הדתיות המוטלות על בעלי המלאכה הנוצרים, כגון: ביקורים בכנסיה, השתתפות בתהלוכות דתיות, נדבת חובה של נרות לכנסיה – אולם עליהם לשלם את כל תשלומי הנרות, כמות החלב וכו' לארמון ולכנסיה.

בשנת 1799 הגישה הכנסייה הלטינית תלונה לעירייה, שהפרוונים היהודים והנוצרים אינם מוסרים את חלקם בחלב. באותה שנה היו בבוצ'אץ' 14 פרוונים, ומהם – 8 יהודים. הפרוונים הנוצרים טענו, שבגלל מספרם הקטן ומצבם הרע אין ביכולתם לתת את חלקם ולכן הצעתם שהיהודים המרוויחים יותר מהם יתנו את כל החלק. ראש העירייה פסק, שעל הנוצרים ועל היהודים כאחד לתת את חלקם (Baracz l.c.p. 97-98). באותה שנה (19 במאי 1799) בקשה הקהילה, שהיהודים לא יענשו בעונשי-גוף אלא במאסר ושיותר לפרנסי הקהילה להיות נוכחים במשפטים נגד יהודים,. דרישה זו נתקבלה ע"י השלטונות.

התקנון משנת 1699 קובע, שליהודי בוצ'אץ' יהיו אותן הזכויות ואותו החופש שיהיו לנוצרים תושבי העיר – ומפורש במיוחד שייקבע גזבר יהודי, שיהיה נוכח בזמן גביית מסי-העיר מאת היהודים. וכן חייבים הם להשתתף בהגנת המבצר בשעת חירום. ליהודי בוצ'אץ' ניתנה גם זכות בחירה למועצת העיר. ⁽⁹⁾

מגילת זכויות זו, שאושרה גם ע"י בעלי העיר, שבאו אחרי סטיפן פוטוצקי, ב-2 באוקטובר 1737 ע"י מיקולאי פוטוצקי, ב-3 באוקטובר 1768 וב-26 במרס 1777 – הסדירה את יחסי היהודים עם בעלי העיר ותושביה ואיפשרה ליהודים להיות באווירה של בטחון. בשנת 1723 קבע פוטוצקי במגילת זכויות שהעניק לעירייה, בסעיף מיוחד, שעל העיר לקיים בשוק משמר מורכב מארבעה אנשים ומהם שניים מטעם הקהילה היהודית. פוטוצקי השתדל גם לשפר את מצבה החומרי של העיר ועמד לימין היהודים, שבהם ראה את הגורם היחיד, העשוי לפתח את העיר מבחינה כלכלית.

תודות לתנאים אלה, גדל והתרחב המסחר היהודי בירידים המפורסמים, שהתקיימו בבוצ'אץ' במאה הי"ז. מלבד מסחר, תעשיה ומלאכות, עסקו היהודים גם בחכירת בתי מזיגה בפרברים ובכפרים הסמוכים. כן היה רב חלקם בסחר תבואות ובהמות, בייחוד – שוורים וסוסים. בן יהודי בוצ'אץ' היו גם סיטונאים, שניהלו עסקים בהיקף גדול עם מדינות זרות.

ב

חיי הקהילה בבוצ'אץ התפתחו במסגרת דומה לזו של כל קהילה וקהילה בפולין, בראש הקהילה עמד ועד בהרכב הבא:
א) 3-5 פרנסים (ראשים) אחראים לפני השלטונות, שנבחרו בבחירות שהתקיימו מדי שנה בשנה. אחרי בחירתם נשבעו שבועת-אמונים לפולין ובחירתם הייתה טעונה אישור הוויבודה בערים מלכותיות ובערים פרטיות. דוגמת בוצ'אץ': אישור בעל העיר או מיופה-כוחו.
ב) 3-5 טובים
ג) חברי ועדי הקהילה. פקידות הקהילה הייתה מורכבת מרב, דיינים, דרשן, סופר הקהילה ושמשים. בענייני הקהילה אצל השלטונות היה מטפל השתדלן.(Syndicus)

פרט לפקידות זו, החזיקה הקהילה גם רופא, רוקח, חובש, מילדת, שומרים, גובים ושליחים.

בתוך מסגרת הקהילה היו קיימות חברות שונות כגון: חברת קדישא וכד', איגוד בעלי-מלאכה, שעמדו על משמר ענייניהם אצל האיגודים הנוצריים, העירייה וגם אצל הקהילה.

בשנת 1658 נוסדו, לפי דרישת אצילי רייסין, בסיימיק בוישניה, ועדי גלילות ואז הורכב ועד הגליל לבוב מקהילות לבוב, ברודי, ז'לקווא, טיסמניץ, בורודשין, רוהאטין, ליסקו, זלוצ'וב ובוצ'אץ'.

קהילת לבוב הייתה מנצחת על כל עניני ועד המדינה עד כדי כך, שפרנסי לבוב ריכזו בידיהם את הטיפול בכל העניינים (הגמוניה) בלי לשתף את קהילות ערי השדה. אולם לאחר דלדולה של הראשונה עם התמורות המדיניות שבאו אחרי מלחמות המאה ה-י"ז, הוציאו קהילות ערי השדה את הגה השלטון בוועד המדינה מידי פרנסי לבוב, קהילת ז'ולקווא, שהייתה סניף של קהילת לבוב (przykahalek), הצליחה תודות לתמיכה שקבלה מאת בעל העיר – המלך יאן סוביסקי – להשתחרר לגמרי משלטון הקהילה הלבובית. ולא זו בלבד אלא שהתחילה גם להשתלט על ועד הגליל. יחד עם ז'ולקווא הרימו ראשן גם קהילות ברודי, טרנופול, ובוצ'אץ'. רבה של בוצ'אץ' נבחר לרב הגליל. קהילות אלו התעודדו מהר אחרי המלחמות וגדלו ע"י הצטרפותם של יהודים רבים מלבוב, אשר יצאוה מחמת מצבה הכללי הקשה והחלישו ע"י כך את כושר תשלומיהם של הנשארים במידה כזו, שאצולת רייסין התלוננה בסיימיק בוישניה באפריל 1701, ⁽¹⁰⁾  כי מחמת יציאתם של יהודים רבים לפודוליה, שבה הם פטורים – תחת השלטון התורכי – ממס גולגולת, הוטל כל העומס על היהודים המעטים שנשארו, ולכן יש לחלקו לפי מספר הנפשות. בייחוד סבלו ממצב זה יהודי לבוב, שהוכרחו לשלם 1/7 של מס הגולגולת החל על גליל לבוב.

עניין חלוקת המס סודר רק בשנת 1716, ומאז שילמו יהודי רייסין לחוד ויהודי פודוליה לחוד.

בתוך הגליל לבוב התנהל מאבק קשה בין הקהילות היהודיות על ההגמוניה והגה השלטון. לאט לאט הצליחו נציגי הקהילות בערי השדה לתפוס מקום ניכר בראשות ועד הגליל. בשנת 1664 התקיפה בוצ'אץ', יחד עם נציגי ז'ולקווא, פשמישל, יאבורוב, קולומיא וברודי בוועד הגליל, שהתכנס בסויר (Swierz) את קהילת לבוב, שהוכרחה לוותר על מעמדה העצמאי ולהתחשב בדעת נציגי יתר הקהילות שבוועד הגליל. בוועד זה יצג את בוצ'אץ' הפרנס ר' דוד פרעגער. אישיות בולטת לא רק בתולדות קהילת בוצ'אץ', אלא גם בתולדות המוסדות האוטונומיים של יהדות פולין בכלל.

דוד בן יצחק מפראג, שנקרא בפי העם ר' דוד פרעגער מבוצ'אץ', היה ממנהיגי הקהילות והגליל. בשנים תל"ז (1676), ת"מ (1679) חתם על כתב התחייבות, לפיו לוו מגבריאל מילטנר מברסלוי 7200 ר"ט לפירעון בשיעורים במשך 4 שנים, בתמ"ג (1682), תמ"ז (1686), תמ"ט (1688) ות"נ (1689). הוא השתתף בוועד ארבע-הארצות. ⁽¹¹⁾ פרעגער נפטר בשנת תנ"ח (1697).

בשנת 1700 כבר ישבו בוועד הגליל נוסף על שני פרנסים מלבוב שבעה נציגי קהילות ברודי, ז'ולקווא, סטרי, טיסמיניצה, צרנליצה, קוטוב וזאלושצה. בשנת 1720 מילא נציג בוצ'אץ' תפקיד חשוב בוועד הגליל בקוליקוב. בוועד זה ישבו חמשה נציגים מז'ולקווא, שלושה מברודי, אחד מבוהורודנצאני, אחד מסטרי, אחד מרוהאטין, אחד מזלוצ'וב ואחד מבוצ'אץ'.

בתקופה זו עמד בראש קהילת בוצ'אץ' ר' אריה ליב, שהיה עשיר וגם תורני, וכונה בפי העם "ר' לייבוש ראש המדינה".

 ר' אריה ליב היה בנו של ר' יצחק מיאבורוב (יאבורובר) וחתנו של ר' דוד בן-אריה לייב בן שמואל צבי הירש, מחבר הספר "שאגת אריה", אב בית-הדין של בריסק דליטא – מנכבדי זאמושץ'.

ר' אריה ליב היה בעל השפעה בקהילתו וייצג אותה שנים מספר בועד הגליל. תודות לפעילותו ומרצו בענייני הציבור התעלה להיות אחד מדובריה ואח"כ גם ראש ועד הגליל.

בשנת 1720, כשעמדה על סדר היום שאלת הרחקתו של הגאון ר' יהושע פאלק בעל "פני יהושע" מכסא רבנותו בלבוב, עמד ר' אריה לימינו וכינס לשם כך את ועד הגליל בקוליקוב.

כידוע, נבחר ר' יהושע פאלק (1681 – 1756) אחרי פטירתו של ה"חכם צבי" בשנת 1718 לרב בלבוב והגליל. אולם זמן קצר אחרי בחירתו השתדל גביר לבובי להושיב על כס הרבנות את חתנו ר' חיים בן-ליזרל, שהיה נכדו של הרב הלבובי ר' פנחס משה חריף. חותנו, שהיה סרסורו של הוויבודה יאבלונובסקי, הצליח לרכוש את עזרתו וגם את תמיכתם של כמה מפרנסי הקהילה. ובשנת 1720, לאחר שנגמר "הקונסנס" של הרב ר' יהושע, לא האריכה הקהילה את הקונסנס שלו ובחרה את ר' חיים בן-ליזרל לרב לבוב והגליל. בחירה זו אושרה גם ע"י הוויבודה יאבלונובסקי.

ר' יהושע הוכרח לעזוב את לבוב ועבר לבוצ'אץ' מרום מגוריו של ר' אריה לייבוש שהיה מחותנו. בתו של ר' אריה לייבוש, שפרה, הייתה נשואה לבנו ר' יששכר אבדק"ק פודהיצה. ⁽¹²⁾

ר' יהושע פאלק פנה אל קהילות הגליל לבוב והן הכריעו לטובתו ולא הכירו את ר' חיים כרב הגליל.

במושב ועד הגליל, שהתכנס בקוליקוב ביזמתו של ר' אריה לייבוש בי"א תמוז ת"פ (17/7 1720) הוכרז חרם על ר' חיים. בפסק זה הודגש בפירוש כי "אין לנו אנשי הגליל עוד חלק ונחלה בק"ק לבוב ומכ"ש להרב שיקבלו עליהם, אולם אנחנו כולנו כאחד כל קהילות הגליל מקצה אל הקצה כולנו חייבים בכבוד הרב המאה"ג מוה"רר יהושע הנ"ל. הוא לבדו נשיא יהיה בתוכנו ולמבחר המקום אשר יבחר באחת הקהילות הגליל שם יהיה ואנחנו סרים למשמעתו בכל ענייני הרבנות".

ר' יהושע השתקע בבוצ'אץ' גם מסיבה אחרת, הסטרוסטה בבוצ'אץ' קינובסקי חי אז בריב עם הוויבודה יבלונובסקי ולכן היה ר' יהושע בטוח שלא יעשה לו שם רע.

בבוצ'אץ' גר ר' יהושע עד 1730, שבה הוזמן לשבת על כסא הרבנות בברלין. במלחמת הגליל נגד הקהילה הלבובית לקח ר' אריה לייבוש חלק פעיל ותרם את תרומתו להבלטת עצמאותו של ועד הגליל ואי תלותו בלבוב.

בנו הבכור, זכריה, הוא בעל מחבר "מנורת זכריה" (פפ/א 1776) ו"זכריה משולם" (1778).

בשנים אלו התגורר בבוצ'אץ' גביר נכבד ר' שמשון ואשתו רייזל, שהייתה בתו של ר' אפרים פישל אבדק"ק קולומיא (נפטר בשנת תקמ"ג).

לזוג זה נולד בשנת תקי"ב (1752) בן – משולם שמו, והוא הגאון הידוע ר' משולם איגרא. בילדותו נתגדל בבית זקנו הרב מקולומיא.

אביו שהכיר בבנו הקטן כי נוצר לגדולות נתן לו חנוך יסודי ולקח לו מלמדים ומדריכים ידועים. בהיותו בן תשע הדהים כבר את הלמדנים בחריפותו ובבקיאותו בים התלמוד. בשנת תקכ"א היה בברודי ודרש בשבת בבית הכנסת הגדול בנוכחות הרב דמתא ר' איצקל המבורגר (ר' יצחק הלוי הורוויץ). בגיל של י"ג שנה נשא את בת הגביר והפרנס האדיר בברודי שמואל ביק. אולם כעבור זמן קצר התגרשה ממנו אשתו והוא נשא לאישה בשנת תקכ"ח את רבקה אסתר – בתו של הרב בברודי ר' יצחק הורוויץ.. בשנת תקכ"ח נתקבל ר' משולם איגרא לרב בטיסמניצה ומכאן עמד בקשרים אמיצים עם רבני עיר מולדתו בוצ'אץ'. עד צאתו בשנת תקנ"ד לשבת על כס-הרבנות בקהלת פרעשבורג.

עד סוף המאה הי"ח ידועים לנו מרבני בוצ'אץ':

1) ר' אליהו בן-משה מאק שנמלט בימי ת"ח משאריגרוד והיה רב בבוצ'אץ'.

2) ר' אלחנן בן-זאב וולף בעל מחבר "דת יקותיאל" (וולקורא, תנ"ו, 1696). בנו, ר' אבלה, היה חתנו של פרנס ועד דד"א ר' צבי בן שמשון מייזלש מבלז. שהיה פעיל במושבי הועד בשנים תכ"ז, תל"ח, ת"ן, תנ"א. ⁽¹³⁾ נכדו ר' שמשון בן יעקב היה רב בזולקווא.

3) ר' משה. יליד זולקווא היה אב"ד בבוצ'אץ' שנים מספר ואחר כך נבחר לדיין בזולקווא.

4) עד שנת 1740 היה רב בבוצ'אץ' ר' אריה לייבוש בר מרדכי מאדריש אוירבאך,⁽¹⁴⁾  דוד ורבו של הרב ר' מאיר מרגליות בעמ"ח שו"ת "מאיר נתיבים". אחת מבנותיו נשואה לרב נפתלי הירץ ברודא אבדק"ק מקולוניץ והשניה לר' חיים מנכבדי העיר זולקווא. בשנת 1740 נבחר ר' אריה לייבוש לרב בסטניסלב ושמש ברבנות עד שנת 1750 ונפטר בסטניסלב.

5) מאיר בן הירץ, שהיה גם רב מדינה וחתם בשנת 1765 על רשימת מפקד היהודים בבוצ'אץ' וגליל. ⁽¹⁵⁾

6) ר' צבי הירש בן יעקב קרא נולד בשנת 1740 ונפטר בשנת 1814 בבוצ'אץ'. בשנת 1794 – אחרי שהגאון ר' משולם איגרא הוזמן לשבת על כסא הרבנות בפרשבורג אמר הוא לרבנים מערי הגליל שבאו אליו לטישמיניץ להפרד ממנו: "הנחתי במדינה זו את הגאון מו"ה צבי הירש קרא אבדק"ק בוטשאטש אשר הוא בעל הוראה מופלג ("איין געקאוועטער מורה הוראה") אליו תדרשו בכל הדבר הקשה מכם". מני אז פנו אליו כל גדולי רבני גליציה בשאלותיהם וספקותיהם. ⁽¹⁶⁾ ר' צבי הירש עמד בחליפת מכתבים עם גדולי רבני דורו כגון ר' יעקב מליטא, ר' אריה הורוויץ מסטניסלב, ר' אפרים זלמן מרגליות מברודי, ר' יהושע השיל אבדק"ק טרנופול. אחרי מותו פורסמו שו"ת שלו "נטע שעשועים" (זולקווא 1829).

ג

בימי המאבק עם השבתאות בשטחים המזרחיים של פולין הושפעו יהודי בוצ'אץ' לא מעט מתנועה זו.

כידוע, נתבצרה בחלק זה השבתאות בממדים ניכרים והיא חדרה גם לתוך שכבת הרבנים והלמדנים. תורת השבתאות הובאה הנה ע"י יהודים תורכיים שהתיישבו בקאמיניץ פודולסקי בתקופת הכיבוש העותומאני והצליחו להפיצה בקרב יהודי פודוליה. פרט לקהילות שרבים מחבריהן נמנו עם השבתאים – כגון: בוסק, גליניאני, טישמניץ, הורודנקה, נאדבורנה, פודהאיצה, זבראז, זלוצוב, קאמיונקה, רוהאטין. נמצאו גם בבוצ'אץ' אוהדי התנועה שהיוו קן די חשוב של כת השבתאים, שבראשיתו פעל בחשאי מבלי לעורר איזה חשד שהוא והסתפק בהפצת כתבי המינות ורכישת אוהדים. הם עמדו בקשר עם שליחי שבתאי צבי, בראשונה עם חיים מלאך, יליד פולין שיצא בסוף המאה הי"ז לתורכיה ושם הצטרף לשבתאי צבי ואחר כך הגיע דרך וינה וברלין בשנת ת"ס לפולין במטרה לחזק את האמונה בשבתאי צבי.

בביקור זה סייר בעיקר ברייסין מתוך הנחה ששם התבססה כבר השבתאות והשתלטה על מספר ניכר של אוהדים. הוא סייר בזולקווא, הורדנקה, פודדהאיצה ובוצ'אץ'. בדרשותיו רכש נפשות שהאמינו בדבריו.

אחרי כשלון החסידים שעלו לא"י בראשותו של ר' יהודה חסיד בא חיים מלאך בשנת תע"ה בפעם השנייה לפולין. אולם הפעם הזהיר ר' חכם צבי את אחיו ר' שאול שהיה אבדק"ק קרקא מפני כת זו ובמיוחד מ"המלאך הרע" חיים מלאך.

אחרי שמלאך עזב את רייסין עמדו שבתאי בוצ'אץ' בקשר עם משה מאיר מקאמיונקה – אחד מתועמלניה החשובים ביותר של השבתאות בפולין. עם גיסו פישל (פייבל) מזלוצוב ועם המגיד יששכר מפודהאיצה ויש גם להניח שהיו במגע ומשא עם השבתאי הידוע מזולקווא – יצחק קאדיינר. מתוך גביות עדות שנגבתה בשנת תפ"ו בבית המדרש בבוצ'אץ', על השבתאים בבוצ'אץ', נודע ששנים מן "החבורה מקשר הבוגדים, שהיו בבוטשטאטש (בוצ'אץ') הלכו לנדבורני והחליפו נשותיהן זה בזה". בנדבורנה "ממש היו כל כופרים מאמינים בש"ץ". ⁽¹⁷⁾  מבין השבתאים בבוצ'אץ' באמצע המאה הי"ח ידועים מרדכי בן-משה ויששכר בר נתן. שניהם היו מעורבים גם בעניין ר' יהונתן אייבשיץ וספרו "ואבוא היום אל העין" שהרעיש בגלל אופיו השבתאי, בשנים 1751 – 1752, את רבני וראשי היהדות הפולנית. בשטר גביות העדות בבית הדין הברודאי המורכב מחכמי ורבני בי מותבא רבא בק"ק ברודי שגבה בניסן תקי"ג (1752) עדות מפי נתן בן לוי נאמר שנתן בן לוי העיד, שלסטניסלבוב "איך שבא לכאן אחד מק"ק בוטשאטש והראה לו גם כן כוונות שופר הנ"ל (בספרו של אייבשיץ) ושם האיש ר' מרדכי בן-משה., והראיתי לו באצבע שישכיל ויבין דברי המינות המבוארים שם וגם הוא הודה לדברי וחזר להתחרט בעצמו והתוודה על חטאו מה שעשה. כי האמין במינות הנ"ל עד היום הזה. והגיד בזה"ל (בזה הלשון): דברים הללו למדתי אצל ר' יששכר בר נתן מבוטשאטש והכתבים הללו נשלחים לו מן ר' יונתן מפראג". כתבים אלו נשלחו ונתפשטו על ידו ועל ידי חבריו עד סלוניקי. ⁽¹⁸⁾

שרידי השבתאים האלה הצטרפו אחרי שיעקב פראנק בא לרייסין לסיעתו.

בפי העם נפוצה אגדה. שפרנק נולד בקורולובקה, אחד הפרברים בבוצ'אץ', אך זוהי רק אגדה. פרנק נולד אמנם בקורולובקה, אולם לא בפרבר בוצ'אץ' אלא בעיירה קורולובקה, ששם התגוררו עוד בשנת 1756 בני דודו. מה גדול היה מספר אוהדיו בבוצ'אץ' בלתי ידוע- וששם היו פראנקיסטים אין ספק בזה. כידוע הרוב המכריע של אוהדי פראנק היו מבוסק וגליניאני ולכן בפנייתם את הפרימאס לובינסקי בכתב בקשתם מ-16 במאי 1759 בקשו בפרוש להועיד להם את הערים בוסק וגליניאני לשבתם עולמית – מן חבל אוטונומי.

מהפראנקיסטים מבוצ'אץ, ידוע "איציק מאיר באשוש זלאטשווער הדר בק"ק בוצ'אץ'" מתוך גביית עדות (19)  בכ' סיון תקט"ז בפני בית דין בסטנוב בענייני מעשי הזימה בלאנצקורן. הוא הביא לר' שמואל שלמה סגל מלאנצקורן כתבים שבתאיים ובתוכם את ספרו של יונתן אייבשיץ "ואבוא היום אל העין".

מעניינת מכל בחינה העובדה שבין הפרנקיסטים שהמירו את דתם בלבוב אחרי הויכוח ההיסטורי בלבוב ב-17 ביולי – 10 בספטמבר 1759 לא נמצאו יהודים מבוצ'אץ'.

במאה ה-י"ח היה מצבם הכלכלי של יהודי בוצ'אץ' מבוסס עד כדי כך שיכלו לסחור על יסוד התקנות שלהם משנת 1699. אולם אין להכחיש שרוב האוכלוסייה סבל מעול המסים שהוטל בתקופה זו על היהודים. בשנים 1713 – 1714 בלבד שלמו יהודי בוצ'אץ' 1200 זהובים מס הגולגולת ⁽²⁰⁾. נוסף לזה שלמה הקהילה ריבית בעד חובותיה וגבתה עוד מסים שונים.

נציגיהם בוועד הגליל עמדו על משמר האינטרסים ולחמו יחד עם נציגי זולקווא וברודי לאי-תלותן של הקהילות בגליל רייסין משלטונה של הקהילה הלבובית. מעניין גם לציין שבכל פעם כשעמדה על סדר היום בחירת רב המדינה העמידו נציגי בוצ'אץ' את מועמד הנגד מבוצ'אץ'. במחצית השנייה של המאה הי"ח ידוע מבין הסיטונאים אברהמציק מבוצ'אץ', שהיה מספק טבק מתורכיה לחברת-טבק בעלת מונופולין בממלכת פולין (Kompania tabaczna). הוא היה בשותפות עם פייבל בן-שמשון (Samsonowicz) מקאמיניץ פודולסק. (21)

בשנת 1765 נפקדו באוכלוסיה היהודית בעיר בוצ'אץ' 1055 נפשות (988 מבוגרים ו-67 ילדים) ובכל הסביבה 303 נפשות (278 מבוגרים, 25 ילדים)ביחד 1358 יהודים (1267 מבוגרים, 91 ילדים).

אחרי מותו של סטפן פוטוצקי בשנת 1727 שלטה על עניני בוצ'אץ' אשתו יואנה מבית סיאניאבסקי עד מותה בשנת 1733. יורשה היה מיקולאי פוטוצקי, ששכלל את העיר, בנה את בנין העירייה בסגנון גותי ויסד גם את הגימנסיה הראשונה. הקהילה שהייתה זקוקה לכספים לוותה ממנו באמצעות פרנסיה לאזר פאלקוב, יעקב בן-יעקב ויוסף בן-בצלאל 1000 זהובים בריבית של 10%. ב-10 באוגוסט 1747 פקד פוטוצקי על הקהילה במקום לשלם ריבית, לתרום לעולם ועד לטובת הכנסייה היונית 250 ליטרות חלב בלתי-נמס בשלושה שעורים חודשיים (22). אולם הקהילה לא הסכימה למלא זאת ולכן הוכרחה בפסק-דין של בית-נמשפט מיום 10 במאי 1758 לסלק את החוב.

בימי שלטונו סופחה בשנת 1772 בוצ'אץ' עם חלוקת פולין הראשונה לממלכת אוסטריה וגורלה היה כגורל יתר הקהילות בגליציה. בראשונה השתייכה בוצ'אץ' למחוז ואלשציקי ואח"כ למחוז סטניסלבוב..

להמשך (חלק ב')

הערות:

(1) במאה הט"ז נבנו ברייסין המזרחית 46 ערים במטרה להקים חוליה מושלמת של ערי-מבצר בתור קווי-הגנה מפני התקפות ופלישות הטטארים לפנים פולין. חזור

( 2.) Dr I. Schipper: Studja nad siosunkami 2ydow w Polsce podczas fredniowiecza. Lwow 1911,  p. 155 . חזור

(3.) Dr. I Schipper I. c. p.206 . חזור

(4) Dr. I Schipper: Dzieje handiu zydowskiego na ziemiach polskich Warszawa 1938 p. 87 חזור

(5). Xawery Lisicki: Cudzoziemcy w Polsce. Lwow 1876 p. 182 .חזור

(5א) Akta grodzkie I ziemskie,  t. XXIV,  p. 368,  Nr. 298.  $$ 2, 3

(ב5) Akta grodzkie I ziemskie,  t,  XXIV p. 368,  Nr. 205 1/5 $ 39 "boskie to jubet prawo kazdemu eubvenire blizniemu".

(6)  בשנת 1699 בחוזה השלום בקארלוביץ קבלה פולין בחזרה פודוליה ושליש של אוקראינה חזור

(7) Les anecdotes de pologne ou Memorires secrets du Regnes de Jean Sobieski Paris 1699. t. II p. 228-230 חזור

(8) משקל פולני עתיק – 25 פונט חזור

(9). העתק התקנות בארכיון לענייני פנים מוינה – 2979 IV T1. Carton חזור

(10) Akta grodzkie I ziemskie, t 22. Ed. ProhaskaL Lauda Wiszenskis Nr. 67 p. 364
 18.IV.1791  חזור  הוראה לצירי הסיים מיום

 11. ישראל היילפרין פנקס 77א. עמ' 156, 159, 169, 184, 206, 212, 213, 215 חזור.

 12. לאריה לייב היו שלושה בנים:
• זכריה מנדל שהיה תלמידו של ר' יהושע פאלק ואחר כך רב בפודהייצה (בעמ"ח מנורת זכריה ספר/א תקל"ו)
• נפתלי הירץ מנדיל היה חתנו של הרב אברהם מסטניסלב וחותנו של ר' יעקב אב"ד ליטא בעמ"ח "חוות דעת"
• עקיבא שהיה נגיד ידוע

משתי בנותיו הייתה שפרה נשואה לבנו של ר' יהושע פאלק והשנייה לר' צבי אבד"ק מאנאסטרזיסקה. להלן שלשלת היוחסין של ר' אברהם לייבוש

  * לעת זקנתו עלה לא"י והיה נשיא בירושלים

** התגורר בז'ולקוו והיה ראש מדינה בגליל לבוב, השתתף במושב הועד בקוליקוב בחודש שבט ת"ן (1689.) והיה ממנהיגי ועד דדא בשנים תל"ג, תמ"ג – תמ"ט.

חזור

13. ישראל היילפרין פנקס 77א. עמ' 109, 160, 163, 166, 215, 216, 221 XXIII-498 16. חזור

14. אבד"ק באמברג והמדינה, הוא היה אחי אמו של הגאון ר' דוד אופנהיים אבד"ק פראג ובן הרב דוד בן אחותו של בעל "טורי זהב".
(אפרים זלמן מרגליות: ס' מעלות היוחסין ע' ע"ב, ע"ט.)  חזור

15. Dr. Majer Balaban: Spis Zydow I Karaitow ziemi balickiei. Krakow 1909. p. 4. . חזור

16. צבי הורוויץ: ספר כתבי הגאונים פיוטרקוב תרפ"ח ע' 199. בתעודות בית המשפט בבוצ'אץ' הייתה נמצאת תעודה בפולנית מעניינת, מכ' תמוז תקמ"ה 1785 חתומה בשפה הפולנית בידי הרב צבי הירש בן יעקב קרא והדיין עקיבא מפודהייצה ובה מצהיר התושב מבוצ'אץ' חיים גבריאל בן פסח מטרמבובלה שברצונו להגדיל את סך הנדוניה שאשתו לובה בת אריה קבלה מאביה .ולצוותה בצואתו. ראה נספח V. 19. חזור

17 ג. שלום: ברוכיה ראש השבתאים בשאלוניק ב"ציון" תש"א ע' 193. חזור

18. נדפס ב: משה אריה פרלמוטר. הספר אבוא היום "אל העין" שייכותו לר' יהונתן איבשיץ, ירושלים, תש"ב ע' 52. חזור

19. יעקב עמרי ספר שמוש, עמ' ה-ז 22  חזור

20. פנקס דדא ע' 269 חזור

21 Dr. I. Schipper: Dzieje handlu, p. 263, 313 חזור

22 ראה נספח IV   חזור

ד"ר נתן מיכאל גלבר

להמשך (חלק ב')