ישראל כהן
מצבתו של ר' יצחק קאהן (כהן) אביב של ישראל כהן
ליד המצבה עומדים אלמנתו גיטל כהן והחזן
מצויות בגליציה המזרחית ערים מספר, שמאורעות שנתארעו בהן ואישים שנשתכנו שם במשך
דורות רצופים יחדו להן עמדה של מעלה בתולדות רוחה של ארץ זו, אם מבחינה יהודית ואם
מבחינה כללית או שתיהן כאחת. ודאי, כמעט בכל עיר ועיירה נטבעו אצבעותיה של
ההיסטוריה הישראלית וכל אחת הייתה בזמן מן הזמנים גיא-חזיון למאורעות של חסד או
לזעזועים של פורענות. אולם משולות הערים לבני אדם: מה הם תלויים במזל, אף הן כך;
וכשם שבני-עליה מועטים נולדים בסוד צירופים שלא נדע פשרם, כך הועידה לה ההשגחה
העליונה ערים או כפרים, הנעשים כמין טבור לארץ שלמה. ערי-סגולה אלו כאילו מזומנות
ועומדות מתחילת ברייתן לקיים יעוד נכבד, ולפיכך העניק להן שר העולם תפארת-נוף,
תלתלי-יערות, עקמומיות-נהרות, רכסי-הרים, מראות-עמק ושרידי קדומים.
גם קורות משפחות ואישים, הכרעות מדיניות ומעשים הרי-גורל חרותים על לוחותיהן של
ערים כאלו, ללמדך שגם לעניין ערים נאמר: אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר
ובעל קומה...
מלחמת התורכים בפולנים, שנסתיימה בשלום הקרוי עד היום בפי ההיסטוריונים בשם "השלום המחפיר של בוצ'אץ'" (1672) שעל פי החוזה ההוא נספחה פודוליה וסביבותיה באוקראינה לתורכיה והיו ברשותה עד שלום קרלוביץ (1699), היינו עשרים ושבע שנה – הכשירה את הקרקע במקומות הללו לתנועת שבתאי-צבי ואחר-כך לתנועת הפרנקיסטים. במשך תקופה זו היה מצבם המדיני של היהודים ובמידה רבה גם הכלכלי טוב ביותר. וכנראה שהיהודים בארצות הכיבוש הללו היו מרוצים מכובשיהם עד כדי כך, שהפולנים חשדו ביהודים שהם עומדים בקשרים חשאיים עם תורכיה. אותה שעה נעשה כמין עירוי דם של היהדות המזרחית בתוך קהילות פודוליה. מאורע זה לא הוערך עדיין כראוי. התקרבות זו של שתי חטיבות יהדות מסייעת לנו לעמוד על אופייה ל גליציה הישראלית. השתתפותה בתנועות המשיחיות, מלחמת הרבנות, דרכי החסידות, נפתולי ההשכלה וכו'. תנועת שבתי צבי הובאה לחבל זה של גליציה לא על ידי שלוחים בודדים בלבד, אלא על ידי עוברים ושבים יהודים מתורכיה שנשתקעו בה. ואפילו יעקב פראנק, מחולל תנועת הפראנקיסטים, שנולד בעיירה קטנה שבגליציה, הורה את תורתו ורכש לו את קהל חסידיו לאחר שחזר ממקום המעשה של שבתאי צבי ועמו אחוזת מרעיו. על כל פנים היו בבוצ'אץ' אנשים אחדים, שהיו מכנים אותם דרך גנאי בשם "פראנקים". הטעם כמובן נשתכח במרוצת הימים. אך קרוב לוודאי שאבותיהם של הללו נהו לשעבר אחרי כת פראנק או שבאו מתורכיה, שכל כל יהודי עותומאני נתכנה בשם "פראנק". הרדיפות מצד מתנגדי משיח השקר כלפי הנוהים אחריו היו כה אכזריות והשמתא שהוטלה עליהם הייתה כה קשה, שבמשך הזמן נמחו זכרם ושמותיהם, ולא נשתיירו אלא שיחות-לחש על פלוני ואלמוני שהוא מבני-בניו של פראנקיסט. בכלל שקדו לבער באף ובחמה אחרי כל שריד של תנועה זו, ובוצ'אץ' נטלה בזה חלק בראש. מצויים מכתבים ומסמכים אחרים, המעידים עד כמה נזהרו בני בוצ'אץ' מבוא במגע עם הללו ואף הזהירו עלים את אחרים. יחס של-חשד זה נמשך גם כלפי החסידות, שראו בה גלגול המשיחיות, והיא לא נתבצרה בעיר זו עד היום. במרוצת הזמן קמו כמובן "קלויזים" של חסידים, אך מעולם לא הייתה לאלה השפעה מכרעת לא בימי בחירות לקהילה ואף לא בעיצוב דמותה של העיר.
העיר בוצ'אץ' שרויה בתוך גיא-הרים שהנהר סטריפא, הנופל אל הדניסטר, עובר בו.
עיצומה של העיר מרוכז בין שתי רמות בתבנית מכתש. הרחוב הראשי והשוק נמצאים בשיפולי
הגיא, בעוד שהרחובות הצדדיים כאילו מטפסים ועולים על פני מדרוני הרמות והבתים נראים
כניצבים זה למעלה מזה. על הנהר, החוצה את העיר לכל ארכה, מתוחים גשרים. אולם על
הפשרת השלגים והתבקעות קיפאונו של הנהר מטילים קרעי הקרח הגדולים קולות נפץ
ואימת-מה על היושבים סמוך לנהר, ולא פעם נהרס הגשר ונפסק החבור בין שני עברי העיר.
בכיכר הצרה של השוק עמד בית המועצות (Rathuse) שהוא אחד הבניינים המפוארים בגליציה
שנבנה בסגנון מובהק של בארוק. לשעבר היה זה בנין מרובע ומשופע בקישוטי-נוי. לאחר
השריפה נפגם הרבה אבל עוד נשתיירו בו כמה צורות ופיתוחים. בדרך לבית הנתיבות מימין
נראים שרידי חורבות המצודה. שנבנתה במאה ה-14 ונכבשה ונהרסה בידי התורכים. אחר כך
חידש אותה ניקולאוס פוטוצקי וגר בה. גם בית-היראה הקתולי-רומי והקתולי-יווני נישאים
אל-על והבריות היו מספרים ביפים ובעשרם הפנימי. ועוד כמה וכמה דברי משכית היסטוריים
שנשתבחה בהם בוצ'אץ'. במלחמת-העולם נחרב חלק מן העיר, והוא שב והוקם בעשרים השנה
האחרונות.
בבית החיים היו קברים ומצבות עתיקים ידועי-שם ואלמונים, אוהלי צדיקים ואבני-ציון
וכתובות המתנות מעשי נסים ופורענויות. דומה, אפילו זקני העיר לא מצאו ידיהם ורגליהם
במבוך זה שבבית-הקברות. והואיל וכמה מן הפנקסים נשרפו או אבדו מן הקהילה, קשה היה
להציל משיני השכחה את קורות העיר הנשקפת מתוך המצבות האילמות הללו.
אך מופלא היה אותו בית מדרש ישן, שלפי החקוק עליו נבנה לפני כמאתיים ועשר שנה
על-ידי אדריכלים מאיטליה, שהגראף פוטוצקי הזמינם לבנות את ארמונו המפואר. זה לא היה
בית מדרש בעלמא, אלא בירת המתנגדים, מרכז ליריבי הקבלה והחסידות. המתפללים והלומדים
שם היו חטיבה אידיאולוגית אחת, שבזמנים מסוימים היו מטביעים חותמם על העיר. אלה היו
אשכנזים. לא אשכנזים ממש; אדרבא, יהודים אדוקים היו, המדקדקים במצווה קלה כבחמורה.
אולם נוסחם היה נוסח אשכנזי עקבי, שאינו מוותר אפילו על קוצו של יוד. בו היו לומדים
על טהרת הפשט. הרמז והסוד היו זרים ומנודים. כאן נתכנס קהל רב בשבת אחר הצהריים
ואחד מתלמידי החכמים שנה לפניהם את פרשת השבוע עם הסברת ה"עקדה". אגב כך היה משלב
דעות וביאורים בשם פילוסופים אחרים בני-ברית ושאינם בני-ברית. ואוצר ספרים גדול,
בית-גנזים ממש, היה בבית מדרש זה. אף הוא לא היה פרי של קניית ספרים באקראי, אלא
מלאכת מחשבת. מלבד ספרי הקודש הידועים והמקובלים על הכול, כגון התנ"ך והתלמוד
ומפרשי מפרשיו, והמדרש והשולחן-ערוך והפוסקים, נאגרו בו ספרי מחקר ופילוסופיה עברים
מכל התקופות, ספרי דקדוק, הנדסה, חכמת התכונה, מילונים ואפילו כתבי-יד יקרי-מציאות
של מחקרים רפואיים בימי הביניים. לאו כל אחד היה רשאי במשמש בכל הספרים. חלק מהם
היה נעול ומוצנע, אולם הצד הראוי לתשומת לב הוא, שספרי חסידות וקבלה ומסתורין כמעט
לא היו שם. וכיון שזה היה בית-הספרים הגדול והנוח ביותר היו כל הלומדים זקוקים לו
וממילא קלטו חוץ מתורה גם סגנון מסוים ומגמה מסוימת. בבית מדרש זה בילה ש. י. עגנון
וספג את רוחו. עד החורבן עוד היו מצויות הערותיו והארותיו בשולי הגיליונות של
הספרים שעיין בהם. גם תולדות המלבי"ם הכתובות בידיו על אחד מספרי התנ"ך מצאתי שם.
בוצ'אץ' – הרים סביב לה. אחד ההרים האלה קרוי בשם "פאדור".בקצהו נטוע יער. מסורת
הייתה בעיר, שבעמקים וביער הזה המתיקו הפרנקיסטים סוד. שם נתאספו הקנאים הללו לפני
הויכוח הפומבי הידוע בלבוב. בצל העצים האלה שיננו את לשונם לחרף את מערכות ישראל
ולהעליל עלילות על מנהגי היהודים ותורתם. אולם לא כאלה בלבד חסו בצלם. באווירן של
הרמות היו משוטטים גם בעלי הזיה תמימים: חולמי אלוהים חדשים ולוחמי עולם חדש מבין
המשכילים. בכל הדורות היה מי שהגה ברוחו הקשה ביער הזה. חסידים, מתנגדים, משכילים,
אנרכיסטים, סוציאליסטים, ציונים – עד לזאטוטי "השומר הצעיר", זו תנועת ההתנערות
שקמה בישראל בשלהי המלחמה העולמית. כולם היו משכימים ומעריבים ביער הזה, פותחים
בהיחבא את סגור ליבם ומשגיאים אל תוכו את שאגת הנפש הנלבטת. באן הושרו פזמוני-עם,
שירי תחיה וניגוני חסידים נוגים ועליזים, ונטעי נעמנים ניעו בנשמה היהודית הצעירה.
כעין רשת של אגדות ומאורעות הייתה פרושה על המטייל בנתיבות ההר והיער. מאוויים
וחלומות שעברו אך לא בטלו נתגלגלו בו, במטייל,בסוד הגלגול. משהו שלא קיבל תיקון
ריחף תמיד בחללו של מקום נאה זה. הרוחות המנשבות היו גוברות שם שבעתיים, הגשמים היו
זועפים שם תדיר, והמהלך שם יחידי, אף על פי שמראה נרחב ומנומר השתרע לפניו, היה בעל
כורחו שוקע בתוך עצבות שמאידך גיסא.אולם באותם ימי שמש נפלאים , שהעלו משטח ירוק
וריחני על פני הרמה ומורדותיה, התנגן היער באלפי כינורותיו ובחורי ישראל ובחורותיו
יצאו לקרוא את "י'ן כריסטוף" ושבו מלאי אמונה באדם ועולמו.
ברם, אדם מישראל הרגיש בבוצ'אץ' זו, רבת המסורת, שלמדנות ומידות תואמות בה יחד,
איזו פגימה. כמין מיתר היה פקוע, איזו תפילה של יחידים או של ציבור, לשעבר או
בהווה, לא נתקבלה וניסרה בגלגל העיר. אפשר שכך הוא בכל עיר ישראלית בגולה, המורטת
את נוצותיהם של בניה. אפשר שהרגשה זו מקורה באבדן-העצות של כל צעיר יהודי שנתגדל
ונתבגר במקום חיותו, ינק מטובו והעניק לו את אימונו, ולפתע פתאום עמד ושאל לנתיבות
עולם: לאן? ואף ההר הטוב הזה אינו יכול לתת למבקריו אלא מה שנתן לו כל הימים.
איך-שיהיה: שכינתא בגלותא, אפילו בעיר של לומדים ובעלי מידות כבוצ'אץ' פגומה היא.
כששבתי לראות את בוצ'אץ' אחרי שנעדרתי ממנה שנים ותהיתי בקנקנה כלשהו, נוכחתי לדעת,
כי אמנם משאלת דורות שלא נתמלאה, נשקפת מאנשיה ומאורח-חייה. פגימה זו, שהיא דקה
כפגימת האתרוג המובחר, השתדל לתקן על דרך העיצוב האמנותי ש. י. עגנון, יליד העיר
הזאת וקלוט רוחה וריחה. בספירת האמנות נתעלו יהודים אלה בחול ובקודש. אלא שספרו
הגדול "אורח נטה ללון" שוב הובלטו אותן פגימת-דורות ואי-שלמות, שהיו חותמה של
בוצ'אץ' תוך כדי נפתוליה ליעשות בת-חורין מהן. אולי גרמה לכך פגישתו החדשה עם העיר.
דוק של מסתורין ותכלת של חלומות אפפו את בוצ'אץ'. אולם היא הייתה ביסודה עיר
רציונליסטית, אם אפשר לומר כן על עיר שלמה. לפי אופי רבניה ולמדניה, טיב חסידיה
ומתנגדיה, מגמת משכיליה ועילות מלחמותיה – הייתה זו עיר שלא הטתה בדורות האחרונים
אוזן לצליליהם של יודעי ח"ן ולא נסתפגה בכללה בצדיקות וכיוצא בה. אולם לא הייתה בה
שכלתנות קיצונית, חסרת דם, המניחה לאדם רק עצמות יבשות. לימוד התנ"ך והדקדוק היה
נפוץ בעיר, אך גם לימוד האגדה והמדרשים. אחד מסופריה היה איצי פרנהוף בעל "ספרי
שעשועים" וכנגדו - המלומד דוד צבי מילר, שהעמיק חקר בלשונות קדם.
איצי פרנהוף היה איש השאיפה והיזמה. אהב את העברית אהבת נפש ואף טעמו היה משופר.
הוא יצא לחרוש את שדה הספרות העברית בגליציה ופתח בה תלם קטן, שלא כשאר הניסויים
הספרותיים היה ניסיונו מעניין ומיוחד במינו. החוברות הקטנות "ספרי שעשועים" נתפרסמו
עד מהרה בכל העולם העברי, וסופרים כטשרניחובסקי קלוזנר, ברדיצ'בסקי ואחרים השתתפו
בהן מי בשירים, במאמרים או ברשימות. עוד היום מנשבת מתוך הדפים הקטנים הללו
אינטימיות טהורה ורצון נכון, אף סגנונן העברי נאה ומודרני. – פרופסור דוד צבי מילר
היה בקי גדול בתרבות ערב ובלשונות קדם. היה מומחה באשורולוגיה והיה מורה ללשונות
אלו באוניברסיטה הוינאית. תרגם לעברית את חוקי חמורבי, חקר ואיזן את מבנה השירה
התנכית ופענח את חוקיה ומשפטיה. היה מורה בבית המדרש הווינאי, שיליניק חיים יסדוהו.
בימי זקנתו הועלה על ידי הקיסר פרנץ יוסף במעלת אצילים. – ואחרון-אחרון
עגנון,
השרוי בתוכנו והוא תפארת הספרות העברית.
שקיעתה הרוחנית של בוצ'אץ' התחילה זמן רב לפני המלחמה האחרונה. בני-הנעורים יצאו
מתוכה, מי לארץ ישראל ומי לאמריקה ומי לארצות אחרות. האברכים העורגים הזדקנו, החיים
התרבותיים נידלדלו. אף על פי כן היו גנוזים בה עדיין כוחות רבים, שהיה בהם כדי
לפרנס דורות. היא הייתה משולה לעשיר אדיר שירד מנכסיו, אשר שיורי עושרו והדרו
מפוזרים עדיין בכל קרן-זווית.
עתה נמחתה בוצ'אץ' המעטירה, רבת החן ושופעת החסד. פריצי חיות שפכו חמת-ארסם על
יהודיה ועל עציה ואבניה. וכך תיאר אותה במכתב אחד משרידיה המעטים
ד"ר אברהם חלפן:
"בוצ'אץ' אינה קיימת היום אלא כמושג גיאוגרפי בלבד. העיר חרבה. רק שתי משפחות
עבריות נשתיירו בה ובכל המחוז אין זכר ליהודים. רחובות העיר מכוסים עשב וקוץ ודרדר.
הבתים נהרסו, בתי הכנסת ובתי התפילה משמשים בתי-כסא ציבוריים. בית-הקברות נחרש על
ידי חפירות הצבא, ובמצבותיו השתמשו לריצוף "שוק החזירים". הגימנסיה ובתי הספר ושאר
הבניינים החשובים ניתצו. למעלה מעשרת אלפי יהודים, תושבי בוצ'אץ', הומתו במיתות
משונות. גופותיהם נקברו בקברים המוניים על הפאדור, הבשטים, ביערות ובשדות _ _ _ ".
(ראו - מכתב מד"ר אברהם חלפן)
תהא נחמתנו בכך שמקצת מתורת בית מדרשה של בוצ'אץ' עלתה לארץ ישראל והיא מתקיימת
בבניה ובבני-בניה!
ישראל כהן
